הפרישה של סרגיי ברין ולארי פייג' – בזמן הנכון

אומרים שסופה של דרך היא תמיד התחלתה של דרך חדשה. במקרה של לארי פייג' וסרגיי ברין, זה נכון אבל לא ממש. השניים אמנם הודיעו שהם יורדים מכיסאות הניהול של אלפבית, החברה האם המאומצת של גוגל, ושמנכ"ל גוגל, סונדאר פיצ'אי, ימלא מעתה את התפקיד בשתי החברות, אבל הם לא לגמרי הולכים הביתה. השניים ימשיכו לכהן במועצת המנהלים של החברה ובפוסט שפרסמו בבלוג שלה הם כתבו כי "נמשיך לדבר עם סונדאר כדבר שבשגרה, במיוחד על נושאים שאנחנו מלאי תשוקה אליהם". אם תרצו, סוג של להיות בלי, אבל להרגיש בהחלט עם.

אולם, הדבר שמנקר לי יותר מכל במחשבה מרגע קריאת הידיעה על פרישתם של ברין ופייג' הוא שהם הולכים הביתה בדיוק בזמן. אוטוטו הסנאטורים וחברי הקונגרס בארצות הברית יחליטו שהם סובבו את מארק צוקרברג ואת פייסבוק מספיק זמן על הגריל, והם מוכנים לגשת לעוד מנה עיקרית, שכרגע רק מתחממת על אש קטנה בצד. זה לא יקרה מחר ולא מחרתיים, אבל צליבת גוגל ואלפבית בהחלט יכולה להיות בכותרות בשנה הבאה. זה לא שברין את פייג' לא יצטרכו להגיע לשולחן להעיד, אבל הם כבר לא יהיו במרכז העשייה הנוכחית. הם כבר לא יהיו יותר בכותרות בהקשר של היצירה הקוגלומטית שלהם.

וגוגל כיום היא לא סתם קוגולומט, היא סוג של תמנון שאין פינה טכנולוגית שאין לו בה יד ורגל, או, במקרה של תמנון, זרוע. קשה לי להאמין שכשהם יצאו לדרך, פייג' וברין חשבו שמנוע החיפוש שלהם יהפוך לכזה שאין לו מתחרים. קשה לי להאמין שהם בכלל חשבו מעבר למנוע חיפוש. הם בטח לא ציפו שתהיה להם חברה שמתעסקת כמעט בכל דבר שיש בו נשמה דיגיטלית, עם תוכנה וחומרה, עם רובוטים ומשחקים.

הוא ודאי לא חלם שזה מה שיצא מפרויקט המחקר שלו ושל סרגיי ברין. לארי פייג'. צילום: מתוך ויקיפדיה

גוגל עושה הרבה דברים לטובת עולם המחשוב – לדוגמה, קשה לדעת איפה היה מחשוב הענן בלי התרומה הענקית שלה לתחום – אבל מצד שני מפשיטה כמעט בכוח את כל המשתמשים בשירותיה מכל בדל של פרטיות, וזה עוד כשהרשת החברתית שלה לא הצליחה. תארו לכם שגוגל פלוס הייתה עושה חיל ומגיעה לרמה של פייסבוק, או אפילו לחצי ממנה – איך זה היה נראה אז?

יכול להיות שהשניים האמינו במוטו Don't be Evil (אל תהיה רשע), שהוטמע בקוד ההתנהגות של גוגל כמעט מיד לאחר הקמתה, אבל עם הזמן ועם הצמיחה של החברה, הוא הפך בעיקר לכלי ניגוח נגדה. מבקריה אמרו שהקוד האמיתי שלה הוא "אפשר לעשות כאן הרבה כסף". המוטו הזה הוסר מהקוד בשנה שעברה והוחלף במוטו החדש של אלפבית – Do the Right Thing (עשה את הדבר הנכון).

מהצד השני

אי אפשר לקחת מפייג' וברין את ההישגים שלהם. מעבר למנוע החיפוש, למערכת הפרסום המבוססת עליו, שאי אפשר להתחרות בה, ולעובדה שיש הרבה אנשים שמתפרנסים טוב ממנה ומהאקו-סיסטם שהשניים בנו בעולם ה-SEO, הם בטח לא חשבו שהם ישלטו בשוק מערכות ההפעלה הניידות עם משהו שקוראים לו אנדרואיד, הם בטח לא חשבו שיום אחד הם ישלמו כסף ליצרנית טלפונים כדי להפוך את החברה שלהם גם לסוג של יצרנית חומרה והם בטח לא חשבו שיהיה להם דפדפן בשם כרום שיחסל את אינטרנט אקספלורר, שהיה הכי פופולרי כשהקימו את גוגל אי אז ב-1998.

נכנס לנעליים גדולות. סונדאר פיצ'אי, מנכ"ל גוגל – ועכשיו גם אלפבית. צילום: מאוריציו פסקה, מתוך ויקיפדיה צילום: מאוריציו פסקה, מתוך ויקיפדיה

ואם כבר מיקרוסופט, שני הסטודנטים מסטנפורד בטח לא חשבו שיום אחד, ותיקי החברה מרדמונד, שכבר לפני 21 שנים הייתה ענקית, יסתכלו אליהם ויגידו לעצמם: "זה פשוט לא הוגן, לנו קרעו את הצורה על הרבה פחות".

שמותיהם של פייג' וברין כבר ללא ספק נרשמו בהיסטוריה, וייזכרו לעוד הרבה מאוד שנים. ההשפעה שלהם על החיים היומיומיים שלנו בלתי ניתנת לערעור. אין ספק שהעולם היה אחרת בלי השניים האלה. גם אם הם רשמו כישלונות לא מעטים לאורך הדרך, פייג' וברין זכו לכמה הישגים שמסתירים את הכל – ובצדק.

האם אתגעגע אליהם? לא ממש. גוגל/אלפבית או אלפבית/גוגל לא הולכות לשום מקום, בדיוק כמו שחברות אחרות איבדו את הכוכבים שלהן ונשארו בחיים. הם לפחות פרשו, או פרשו למחצה, בשיאם – וזה הישג בפני עצמו.