המטרה: לשמר את אחד ממנועי הצמיחה העיקריים של המשק – ההיי-טק

סוף השבוע הזה מתאפיין בחגיגות של העולם הנוצרי לשנה החדשה, המשך חגיגות החנוכה בארצנו, ככל שמזג האוויר מאפשר זאת, והצגה דמוקרטית ססגונית במפלגת השלטון, בהתמודדות על ראשות המפלגה,

אחרי שייוודעו תוצאות הפריימריז בליכוד, כנראה מחר בבוקר (ככה זה כשעובדים רק עם ניירת), מדינת ישראל תיכנס שוב למערכת בחירות, שלישית במספר תוך שנה, עם כל הדברים הרעים והפחות רעים שהיא מביאה. ושוב, אף אחד כמעט לא יעסוק בנושאם החשובים לחברה ולכלכלה בישראל, ושוב יישאלו השאלות מה הממשלה, בית הנבחרים ומחוקקי החוקים צריכים לעשות כדי לשמר את  אחד ממנועי הצמיחה העיקריים של המשק והוא ענף ההיי-טק – הענף שרק 9% מכלל המועסקים בישראל עובדים בו, שאחראי ל-50% מכלל הייצוא, הכסף הזר שנכנס למדינה ואמור לשמש למימון פרויקטים ותהליכים שחשובים באמת.

אבל לא צריך להיות אסטרטג, או נביא, כדי לנבא ששוב נשמע מהפוליטיקאים אותן תשובות לאותן שאלות, שספק אם מישהו ישאל אותן, כי כפי שנאמר, האוזן כבר שבעה מהבטחות סרק. היטיבה לבטא זאת מנכ"לית איגוד ההיי טק בהתאחדות התעשיינים, המייצגת את מרבית מפעלי ההיי-טק בישראל, שאמרה בפאנל שנערך במשרדי אנשים ומחשבים, "הפוליטיקאים לא סופרים אותנו".

מירב קינן הייתה בין הבודדים באותו שולחן עגול, שציננה את ההתלהבות של חלק מהדוברים מהמצב ה"נפלא" של  ההיי-טק – עובדה נכונה בפני עצמה, אלא שהיא משקפת תמונה חלקית של המצב האמיתי. אז נכון, מחמם את הלב לשמוע מפי נציג רשות החדשנות, או נציגי קרנות הון סיכון וחברות השמה שנכחו בדיון, כי השנה שוב נשבור שיאים בגיוסים, בהשקעות ובאקזיטים, ונמשיך להחזיק בדגל אומת הסטארט-אפים. אבל כל הגיוסים האלו, ההשקעות והכסף המבורך שהמדינה תיהנה ממנו, מהווים אולי 5% מסך כל הייצוא של הענף, שנעשה על ידי חברות "אמיתיות, חברות מוצר ותוכנה, שפועלות בו כמה עשורים, מעסיקות אלפי עובדים, והם הלב האמיתי של התעשייה בישראל.

אבל מדינת ישראל, מזה שני עשורים לפחות, זנחה את השיח סביב תעשייה זו ומתמקדת בעיקר בחברות ההזנק, אולי משום שמקבלי ההחלטות בצמתים המרכזיים סבורים שזה דבר מובן מאליו, שהתעשייה הזאת יכולה להסתדר בעצמה, ו"יש ענפים בעייתיים יותר", כפי שפקידים בכירים היושבים על שאלטרים של תקציבים נוהגים לומר. הם, כביכול, רואים את "התמונה הכוללת" של המשק, אבל בעצם לא רואים כלום, או שלא מבינים את מה שהם רואים. כי אם מנוע הצמיחה העיקרי של המשק, ההיי-טק, ייקלע חלילה למשבר, ההשלכות על כלל המשק הן כמעט טוטליות, וכולם מבינים את זה, אבל לא עושים שום דבר לתיקון המצב. ולא, זה לא מכוון לממשלה זו או אחרת. זה לא התחיל אתמול וכנראה לא יסתיים גם מחר.

באותו דיון נכח גם ערן בר טל, העורך הכלכלי של ישראל היום. ברטל הביע את דעתו שטוב שפוליטיקאים לא מתערבים בכלכלה ובהיי-טק, כי "ראינו מה קרה כאשר ניסו לפתור את בעיית הדיור עם מחיר למשתכן". זהו טיעון שיש בו אידיאולוגיה מוכרת של הימין הליברלי, הדוגלת  בכלכלה חופשית, בכוחות שוק ובכל הדברים שאנו מכירים מתיאוריות ותפיסות עולם, שאפילו מעוזי הקפיטליזם בעולם כבר לא דוגלים בהם.

ההיי-טק לא פועל בחלל ריק

אז נכון שענף ההיי-טק מתנהל היטב למרות הממשלה ובזכות זה שהיא לא מתערבת. אבל היי-טק אינו פועל בחלל ריק. הוא חלק מכלכלה קיימת, הוא צריך תשתיות של כוח אדם ותשתיות פיזיות. משקיעים  ובעלים של מפעלי תעשייה וגם יזמים שרוצים להשקיע באומת החדשנות זקוקים לחוקי מס נוחים, ובעיקר הם לא אוהבים בירוקרטיה. כל הנושאים האלו הם באחריות ממשלות ובתי מחוקקים בכל העולם, ועל אחת כמה וכמה במדינה ריכוזית כמו ישראל.

כל האתגרים שהוזכרו שהם באחריות ממשלות יעמדו לפתחה של כל ממשלה שתקום, וההרכב האנושי שלה לא מבטיח שהמציאות תשתנה. למרבה הצער, גם התקשורת, מובילי דעה ובעלי השפעה בחברה הישראלית, כולל פוליטיקאים, לא עושים הרבה כדי להציף את השיח הזה. במלוא הצניעות צריך לומר שאתר זה הוא כמעט היחיד שמעלה את הנושאים האלו לסדר היום מזה 40 שנה. ולכן, מה שאפשר לקוות או להתפלל הוא שבפתיחת העשור הבא, הדיון בחדשנות ובהיי-טק לא יעסוק רק באקזיטים הבאים, שמבורכים תמיד, אלא בבעיות האמיתיות שנמצאות בחינוך, בבריאות, בתחבורה, בשלטון המקומי. בכל אלו הטכנולוגיה היא לא רק המאפשרת – היא כמעט הפתרון היחיד, אם ידעו לנצל אותו ולתעל אותו למקומות הנכונים. אבל כאשר ד"ר עמי אפלבאום, יו"ר רשות החדשנות אומר מראש, כי קטן הסיכוי שיגדילו את תקציב הרשות, שהיא אחד ממקורות ההזנה לעידוד חדשנות במשק, ולא רק בסטארט-אפים, אז התקווה שגם לאחר הבחירות הבאות עלינו משהו ישתנה היא בגדר חלום.