שלמה גרדמן, יו"ר פורום מנכ"לי חברות ההיי-טק: "ההשקעות בארץ קטנו יותר מבשווקים אחרים"

"זה נכון ש-2009 הייתה שנת משבר כלכלי, אך מאחר ומדובר במשבר גלובלי כדאי לבדוק כיצד הוא השפיע על מדינות אחרות, שגם בהן קיימת תעשיית היי-טק משמעותית, וגם בהן פועלות קרנות הון סיכון. בו בזמן שההשקעות בחברות היי-טק ישראליות ירדו ב-46%, בארה"ב הירידה הסתכמה  ב-31% ובסין ב-20% בלבד", כך אמר בראיון לאנשים ומחשבים שלמה גרדמן, יו"ר פורום מנכ"לי חברות ההיי-טק.

גרדמן סבור, כי הירידה בהיקף ההשקעות צריכה להדליק אור אדום במשרדיהם של קברניטי המדינה: "המספרים לשנת 2009 היו רעים מאוד – גם אבסולוטית וגם יחסית. אין לנו יכולת וגם לא כוונה להתחרות עם הסינים וההודים בכמות המהנדסים ובהיקף התשתיות שלהם; אך אם אנו רואים את עצמנו כמדינת היי-טק ורוצים להישאר כזו, עלינו להבין, כי העולם משתנה וכי יש לבצע את השינויים הדרושים. כדי לעשות זאת, עלינו לשמור על המשך פיתוחים והקמת חברות – במיוחד בתחומים הטכנולוגים בהם יש לנו יתרון יחסי. לשם כך אנו זקוקים למשאבים כספיים, אך כאשר היקף ההשקעות יורד בכמעט 50% תוך שנה אחת התעשייה שלנו נקלעת למשבר".

יתכן שבמקום לפתח עוד חברות קטנות, יש לעודד את התפתחות החברות הגדולות, כמו טבע וצ'קפוינט?
"אני בהחלט בעד יותר חברות  היי-טק גדולות, אך צריך גם להיות ריאלים. היתרונות שלנו הם ביזמות, בחשיבה יצירתית, ובהפיכת רעיונות מקוריים למוצרים חדשניים. כולנו רוצים יותר חברות גדולות, אך נכון להיום התעשייה שלנו מושתת על חברות קטנות אשר במקרים רבים נמכרות לחברות רב-לאומיות".

לדברי גרדמן, "עד היום נשענה תעשיית ההון סיכון הישראלית על מקורות הון זרים שסיפקו לה למעלה מ-90% מסך הכספים שגויסו. זה קרה, כי המשקיעים המוסדיים הישראלים הדירו את רגליהם מההיי-טק בטענה שזהו תחום מסוכן מדי, אך למרבה הפלא, כן השקיעו בתחומי הנדל"ן בחו"ל – כולל במקומות ספקולטיבים מאד. מעבר לרמות הסיכון של ההשקעות הללו, מדובר באפיקי השקעה שתרומתם למשק הישראלי היא מזערית ביחס להשקעה בתעשיית ההיי-טק".

"כיום, כשהמשקיעים המוסדיים הזרים מצמצמים את השקעותיהם בישראל, אין סיבה שמקביליהם הישראלים לא ישקיעו  בחברות היי-טק מקומיות. קרנות הפנסיה והמוסדות הפיננסים בישראל מנהלים כ-200 מיליארד דולרים. התעשיה שלנו צורכת שני מיליארד דולרים בשנה – כלומר, בסך הכל אחוז מהסכום הנ"ל. אפילו אם המוסדיים ישיקעו רק חצי אחוז מסכום זה, הדבר יגרום לשינוי דרמטי במפת מקורות המימון, ויביא לכך שנוכל לספק את צרכי השוק".

אם זכרוני אינו מטעה אותי, ראשי ענף ההיי-טק, ואתה בתוכם, מדברים על זה מאז המשבר בענף בשנת 2000 . מה חדש בהצעה שלך?
"מה שחדש הוא קודם כל המצב שנוצר. בעבר, אכן רצינו שהמוסדות הפיננסיים הישראלים ישקיעו בהיי-טק המקומי, כי צפינו שיגיע היום בו מקורות ההון הזרים יופנו למקומות אחרים, וזה אכן מה שקרה בשנה האחרונה. כעת, כשההשקעות הזרות נעלמות, קרנות ההון-סיכון משקיעות כמעט אך ורק בחברות הפורטפוליו שלהן, וחברות הסטאר-טפ ממש גוועות מחוסר מקורות מימון. כדי להבין במה מדובר, אומר רק שבשנת 2009  8% בלבד מהשקעות הון הסיכון הושקעו בחברות בשלב הסיד, לעומת ממוצע של 43% בעשר השנים האחרונות . מצב זה מצריך שינוי משמעותי, הכולל  התערבות ממשלתית מול כשל השוק שנוצר".

מה אתה מציע לעשות?
"אני מציע לטפל בשני נושאים חשובים: ראשית, יש לדאוג שוב להגדלת מקורות המימון להיי-טק הישראלי, והפעם יש לוודא שיגיעו ממקורות מקומיים. כדי לגרום למוסדות הפיננסים להשקיע בהיי-טק, על הממשלה לחוקק חוקים אשר יסדירו את הנושא באמצעות מתן הקלות מס, או באמצעות הנחייה להפנות חצי אחוז עד אחוז מסך ההשקעות לטווח ארוך לטובת תעשיית ההיי-טק המקומית".

"שנית, יש לטפל בדחיפות בחברות הסטארט-אפ שיצאו לדרך לפני שנתיים-שלוש, ומימנו את פעילותן בסיוע החממות הטכנולוגיות. 26 החממות שהוקמו ומומנו עד היום בעיקר בכספי המדען הראשי, מהוות כעת את הגוף המרכזי המממן חברות צעירות בתחילת דרכן; אך למרות פעילותן הברוכה של החממות, הן אינן מסוגלות להמשיך ולהשקיע בחברות עד אינסוף. בעבר, המימון היה עובר בשלב השני שלו לקרנות הון הסיכון, אך כיום, כשמשאביהן מוגבלים והעתיד בלתי ברור, הן מתמקדות בחברות הוותיקות שלהן. כך, חברות נפלאות אשר סיימו את תקופת החממה נותרות ללא מקורות מימוניים – גם כאשר ברור לכל, כי  יש להן פוטנציאל הצלחה גבוה. כדי להצילן, יש להקים בדחיפות קרן השקעות חדשה אשר תתבסס על כספים פרטים וממשלתים, ותתמקד בחברות בוגרות חממה כדי לסייע להן להמשיך ולהתפתח עד אשר יגיעו לשלב בו יוכלו קרנות הון הסיכון להשקיע בהן וללוותן להצלחה".