מה הביא להישג של הליכוד בבחירות – ההיי-טק או הלואו-טק?

תוצאות הבחירות, ובמיוחד העלייה הראויה לציון במספר המנדטים שקיבל הליכוד, מעלה את השאלה האם ההיי-טק הוא זה שסייע לכך או שמא הלואו-טק. הליכוד מתפעל, ובצדק, מאפליקציית האלקטור שהפעיל, שזיהתה בזמן אמת את מי שטרם הצביע ואנשי הליכוד יכולים היו להפעיל על הבוששים לבוא לקלפיות מקרב תומכי המפלגה לחץ ללכת ולהצביע. ואכן, בעזרת אלקטור, אחוז ההצבעה של תומכי המפלגה עלה, מה שסייע להגדלת ההישג שלה בקלפי.

אישית, אני בעד טכנולוגיה, אבל אסור לשכוח את המגע האנושי. ראש הממשלה ויו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, יצא לשטח, ערך כנסים ועורר התלהבות רבה בקרב אוהדיו. התוצאה: בערים בעלות ריכוז גבוה של מצביעי ליכוד אחוז ההצבעה הכללי ושיעור התמיכה במפלגה עלו. כך נכון לעבוד: היי-טק מחד ונגיעה באנשים בדרך העממית והידועה מנגד.

אגב, את הפרחים לירידה לשטח של נתניהו ולתוצאות החיוביות שלה, מבחינתו ומבחינת הליכוד, ראש הממשלה צריך לתת לגדעון סער. היו אלה הפריימריז שסער כפה שהביאו את נתניהו לחרוש את השטח ולהבין שזהו הדבר הנכון לעשות.

היי-טק לצד קמפיין שטח. ראש הממשלה ורעייתו, בנימין ושרה נתניהו. צילום: BigStock

הבוננזה שכחול לבן לא ניצלה

ועכשיו, לניתוח ההישג: התוצאה שהשיג נתניהו היא תולדה של המון פרטים, שרובם שיחקו לידיו, בין אם הוא יזם אותם ובין אם הוא ניצל את המציאות לטובתו. נתניהו התחיל את הקמפיין בעמדת נחיתות, אבל הוא השכיל, צעד אחר צעד, לשנות זאת.

בתחילת הקמפיין, הדברים שיחקו לטובת בני גנץ. ציבורים רבים, וביניהם גם תומכי ליכוד, האמינו שזמנו של נתניהו תם, בעיקר בגלל ההאשמות נגדו. תחילת הקמפיין הייתה עמוסה בכותרות בנושא המשפטי. נושא החסינות תפס נפח, כאשר בשלב כלשהו הבין נתניהו שלא יזכה לחסינות והחליט לוותר עליה. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, רצה כנראה לעקוץ את נתניהו ובחר להגיש את כתב האישום לבית המשפט המחוזי בירושלים דווקא יממה לאחר ההישג הגדול שלו בוושינגטון עם פרסום תכנית המאה, כאשר ראש הממשלה נמצא עדיין בארצות הברית. מנדלבליט רצה לקלל, אך יצא מברך, משום שהידיעה על הגשת כתב האישום, שבאופן רגיל הייתה פותחת מהדורות, נבלעה בכותרות היותר מרעישות בדבר עסקת המאה. כנראה שהיועץ המשפטי פספס בעניין התקשורתי. אם היה נוהג כאדם מתחשב ולא מנסה לעקוץ את נתניהו כשהוא בחו"ל, הוא היה זוכה לכותרות שמנות יותר.

עצם הגשת כתב האישום היה אמור לשחק בגדול לטובת כחול לבן, אבל לאורך כל הקמפיין, נתניהו ניצל את היותו ראש ממשלה כדי לייצר סדר יום שידחק את הנושא המשפטי מקדמת הבימה. סייעה לכך העובדה שהיו אירועים משמעותיים שהטו את סדר היום, ובמרכזם הטילים על יישובי הדרום והדבר המרכזי ביותר – סכנת הקורונה. פתאום הפכנו ממדינה שיש לה ראש ממשלה עם שלושה אישומים למדינה רגילה, שטרודה בעניינים כמו ביטחון ובריאות.

במקום לנצל את המציאות לטובתו, בני גנץ נגרר אחרי בנימין נתניהו. צילום: רומן ינושבסקי, BigStock צילום: רומן ינושבסקי, BigStock

לאורך כל הקמפיין, כחול לבן נגררה אחרי הליכוד. כך, למשל, היה בכל הנוגע לתכנית המאה, שגנץ אמר שהוא רוצה לאשר אותה בכנסת, כדי לקרוץ לימין. לכחול לבן הייתה אסטרטגיה נכונה: לתקוף את נתניהו בבטן הרכה – ראש ממשלה עם אישומים פליליים. הבעיה הייתה שהיא לא הכתה בנושא הזה במלוא העוצמה, וגם זנחה אותו לעתים כדי לענות לנושאים אקטואליים כמו השיגורים בדרום. בנושא זה יוער שאין לכחול לבן מה לחפש בשדרות ובאשקלון, ושום טיל שנוחת שם לא ישנה את הצבעת התושבים. מה שהמפלגה הייתה צריכה לעשות הוא לקחת את הנושא הפלילי ולהכות בו חזק עוד ועוד ועוד. נכון שכל אחד מראשי כחול לבן אמר בראיונות שאין להצביע לנתניהו בהיותו נאשם בפלילים, אבל משפט אחד אינו קמפיין.

לכחול לבן הייתה בוננזה ביד. כתב האישום נגד נתניהו כלל מאות פרטים על התנהלותו של ראש הממשלה. במפלגה היו צריכים להתייחס לכתב האישום הזה ופרטיו כאל תנ"ך, ובכל יום לקרוא ממנו פסוק אחד משמעותי ולהפיץ אותו בכל אמצעי התקשורת שיש להם עם הבוחרים. כך משמרים עניין כל יום מחדש. ויש בכתב האישום מספיק חומר שיכול להספיק לכל מערכת הבחירות.

בסיכומו של דבר, זהו, המדינה זקוקה לממשלה שתמשול. כ-ו-ל-ם מבינים את זה. לא נותר אלא לקוות שמתנגדי נתניהו יוותרו במידת מה על הצהרות הקמפיין שלהם וייאותו להיכנס לממשלה תחתיו, אף על פי שנשבעו שלא יעשו כן.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי, שותף במשרד רימון-כהן, שמתמחה ביחסי ציבור לחברות היי-טק וחברות כלכליות, באסטרטגיה ובניהול משברים.