בנימין נתניהו, ההיי-טק הוא לא "כיבודים" לפוליטיקאים

34 אנשים עלו היום (א') בצהרים בזה אחר זה על הדוכן במליאת הכנסת ונשבעו אמונים כשרים בממשלה הגדולה ביותר בתולדות המדינה. רבות נכתב על כך שמדובר בשחיתות פוליטית, שמוקמים משרדים לענייני כלום ושום דבר, שהכול תוצאה של אתנן וכיבודים שצריך לתת לפוליטיקאים, ושנשברים כאן שיאים של בושה. הכול נכון, אבל אני רוצה להאיר את הזרקור על נקודה אחרת במהלך הזה: השימוש של בנימין נתניהו ובני גנץ בהיי-טק כמטבע עובר לסוחר.

נתניהו נוהג להתגאות בכל הזדמנות בהיי-טק הישראלי ובעיקר בתרומה של תעשיית הסייבר – ובצדק. ההתפתחות והשגשוג של הענף אמנם לא תלויים רק או בעיקר בממשלה, אבל כדי שהוא ימשיך לשגשג, הטיפול הממשלתי הנדרש בו צריך להיות יעיל ולא מסורבל. אלא שבמסגרת הקמת הממשלה שהושבעה היום, השתמשו בשניים מגופי ההיי-טק הממשלתיים החשובים ביותר – מערך הסייבר הלאומי ומטה ישראל דיגיטלית – כדי להשביע את תאבונו של השר דודי אמסלם, שעבר ממשרד התקשורת להיות השר המקשר בין הממשלה לכנסת – תפקיד שנחשב בדרגה נמוכה יותר. כדי שגם הוא יהיה מרוצה, מערך הסייבר הועבר אליו ממשרד ראש הממשלה וישראל דיגיטלית – מהמשרד לשוויון חברתי, לשם הוא הגיע עם הקמת ממשלתו הקודמת של נתניהו, כדי לרצות שרה אחרת מהליכוד, גילה גמליאל.

המהלך הנוכחי מצטרף לבוקה ומבולקה שכבר יש בממשלה בכל הנוגע למיקומי גופי ההיי-טק: יש את משרד המדע והטכנולוגיה (ייאמר לשבחו של גנץ שהוא מינה לתפקיד זה איש מקצוע – את היזם הסדרתי יזהר שי), רשות התקשוב הממשלתי היא חלק ממשרד ראש הממשלה, רשות החדשנות מסונפת למשרד הכלכלה, החינוך הטכנולוגי – לילדים ולמבוגרים – מתחלק בין משרד החינוך למשרד הרווחה, הרשות להגנת הפרטיות היא חלק ממשרד המשפטים ועל פרויקט מרכב"ה אחראי משרד האוצר. אני מניח ששכחתי עוד כמה. במצב שכזה, לא פלא שרבים בתעשייה לא מרוצים מתפקוד הממשלה בכל הנוגע לתמיכה (לא רק כספית) בהיי-טק.

ראש הממשלה החלופי ושר הביטחון, בני גנץ. צילום: רומן ינושבסקי, BigStock צילום: רומן ינושבסקי, BigStock

כאן יש לסייג ולומר שני דברים: ראשית, חלק מהגופים (עדיין?) לא ניתנו כאתנן פוליטי לשר כזה או אחר, אלא נמצאים במקומות שהגיוני שיהיו. למשל, החינוך הטכנולוגי – הגיוני שיהיה חלק ממשרד החינוך. בנוסף, חלק מאותם גופים עושים את עבודתם נאמנה ופועלים ביעילות, למשל רשות החדשנות. אבל איך אפשר לקבל החלטות ולתת שירות טוב באמת לענף ההיי-טק, וגם לאזרחים, אם הגופים השונים מחולקים על פני הרבה משרדים, במקום במשרד אחד מרוכז? זה עלול להביא למצב שבו יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה, ויש לכך השלכות על ההיי-טק ועל המשק בכלל.

"האזרח במרכז"? הפוליטיקאי במרכז!

בכירי התקשוב בממשלה מתהדרים בכך שאצלם, "האזרח במרכז". ואמנם, הם מבצעים הרבה מהלכים ופרויקטים שתכליתם להיטיב עם האזרח, גם אם התוצאה של חלק מהם בעייתית – למשל, במקרה של התקלות באתר רשות המסים בשבוע שעבר, שעיכבו עצמאים שנאנקים תחת המשבר בהגשת הבקשות למענק מהממשלה. אלא שמעליהם, אצל השרים ובעיקר אצל נתניהו וגנץ, לא "האזרח במרכז", אלא הפוליטיקאי במרכז, ובעצם – הם עצמם. כי ה-"כיבודים" האלה ניתנו כדי שאף אחד בליכוד או בכחול לבן לא יצפצף, יצקצק ואולי ימרוד בהם – דבר שמתקיים בעיקר במוחו של נתניהו, כי מאז ה-"מרד" שלו נגד אריאל שרון, השורות בליכוד מאוחדות, לפחות על פני השטח.

אגב, הבושה הזאת היא לא נחלתו של ההיי-טק בלבד: פתאום יש לנו שר לענייני השכלה גבוהה ומים (מה עם הפקולטות למדעי המחשב באוניברסיטאות – יעברו לאחריותו?), שרה לענייני קידום קהילתי, שקיבלה כל מיני סמכויות מהמשרד לביטחון פנים וממשרד הרווחה, ופיצולים של משרדים: המשרד למודיעין ולעניינים אסטרטגיים פוצל לשניים, כך גם המשרד לירושלים ולתפוצות, ונא להכיר את המשרד לענייני התיישבות, שבראשו תעמוד בינתיים ציפי חוטובלי, עד שהיא תצא לשליחות דיפלומטית, כנראה בלונדון, וצחי הנגבי יחליף אותה.

עכשיו זה אבוד: השרים מונו ואף אחד לא יוותר על ה-"כיבוד" שניתן לו. יש לקוות שאם יקרה הלא ייאמן ובעוד שנה וחצי ייכנס גנץ ללשכת ראש הממשלה, הוא ירכז את הסמכויות והגופים הקשורים להיי-טק בממשלה במשרד אחד – המשרד לענייני היי-טק, שאי שם לפני הבחירות הראשונות של 2019 הוא הבטיח לשקול להקים. אני מסופק שזה יקרה.