מועדון ה-OECD: בשביל כבוד צריך לעבוד

ישראל התקבלה אמש (ב') באופן רשמי למועדון הכלכלי היוקרתי של המדינות המפותחות בעולם, ה-OECD. אין להקל ראש במעמד שקיבלה ישראל כמדינה ה-32 בארגון, וביתרונות הרבים שההצטרפות אליו תקנה לנו. יהיה זה עוד שלב במאמץ העקבי שעושים ראשי המדינה במשך שנים לצרף את ישראל לקהילה האירופית.

החברות ב-OECD אינה רק כבוד ומקור לגרפים שאפשר להציג בפורומים בינלאומיים. החברות הזו מעמידה אותנו בפני מחויבויות לשיפור מצבנו בשורה של תחומים מרכזיים: חינוך, השקעה במו"פ, שמירה על קניין רוחני, מאבק בפער הדיגיטלי ועוד. בכל התחומים האלו קשה לומר שמצבנו מזהיר, במיוחד בהשוואה למדינות האירופיות איתן אנו חולקים את המועדון.

כך, למשל, בתחום החינוך, ההשקעה במורים בישראל היא מהנמוכות בעולם. על פי סקר שנערך ב-2007, ישראל מדורגת במקום הלפני-אחרון בתגמול לעבודת המורים. למדד הזה יש השלכות רחבות – הוא משקף רמת חינוך פחות טובה שמביאה כיום ותמשיך להביא בעתיד תוצרים פחות טובים. או במילים אחרות: מערכת החינוך מייצרת בוגרים פחות טובים, שאחר כך אינם מסוגלים להשתלב במסלולים אקדמיים.

תחום אחר שבו אנו לא מהווים אור לגויים הוא ההשקעה במיחשוב מערכת החינוך. נכון הוא שבשנים האחרונות נעשו מספר צעדים חיוביים בכיוון, אבל הפיגור הוא כל כך גדול – עד שכל צעד שנעשה נתפס כטיפה בים.

גם בנושא המו"פ מצבנו הולך ומדרדר, ולשם כך אנו לא זקוקים למדדים ההשוואתיים של OECD. על פי דו"ח שפרסמה המולמו"פ (ר"ת המועצה הלאומית למחקר ופיתוח) בתחילת 2009, היקף התמיכה הממשלתית במו"פ אזרחי ובחינוך לאקדמיה ירד מ-30% מסך כל ההוצאה הלאומית בשנת 1990 לכ-14% בלבד בסוף 2008. נזכיר שוב שכאשר ה-OECD משווה את ההשקעות במו"פ, הוא אינו מודד רק את המספרים, אלא גם היכן מיקמה המדינה את נושא המו"פ בסדרי העדיפויות הלאומיים.

שמירה על קניין רוחני היא עוד תחום בו אין אנו מצטיינים. אמנם השבוע הודיעה ארצות הברית, כי היא מוציאה אותנו מרשימה השחורה של מדינות המפרות בעקביות קניין רוחני, אך המצב עוד רחוק מלהשביע רצון. הסיבה להימצאותנו ברשימה מלכתחילה היתה בעיקר בגלל פעילותה של חברת התרופות טבע, שמרגיזה את האמריקנים באופן קבוע, אך גם בגלל הפיראטיות בתוכנות ובמערכות המיחשוב. גם כאן ניכר שיפור עצום במצב, אבל אין שום סיבה שישראל לא תתפוס את אחד המקומות הראשונים בתחום הזה בעולם. מדובר במדד לרמה תרבותית נאותה, ליושרה ולהגינות.

ישנה גם נקודה נוספת: בריחת מוחות מישראל, שהיא אולי התוצאה של כל אותם מדדים טעוני שיפור שהוזכרו כאן. בסוף השבוע האחרון נערך כינוס של ארגון ההיי-טק הישראלי, שהתריע בין היתר על הסכנה הנשקפת לענף המקומי. מקימי הארגון טוענים, כי ההצלחה של ענף ההיי-טק אינה דבר מובן מאליו. הם מציינים, כי חברות בינלאומיות לא מרחיבות את ההשקעות שלהן בישראל. הן אמנם לא סוגרות מרכזי מו"פ, אבל החלטות אסטרטגיות על הקמת שלוחות ומרכזים ברחבי העולם נוטות יותר ויותר לכיוון המזרח. זו לא החלטה מאורגנת, אבל תופעה שראשי ההיי-טק בישראל ערים לה ויודעים שאסור להקל בה ראש.

בריחת מוחות קורית גם כתוצאה מכך שתקציבי המחקר מדלדלים והולכים. חוקרים ישראלים שעוברים לעבוד מעבר לים, מעדיפים לעיתים קרובות להישאר שם. כך, אנחנו מאבדים הון אנושי יקר. אם ראשי המשק לא ינקטו בפעולה רחבה לצמצום התופעה, אלף חברויות באלף מועדוני יוקרה בינלאומיים לא יעזרו לנו.

השורה התחתונה: כניסתה של ישראל למועדון ה-OECD היא צעד חשוב מאוד לכלכלה ולחברה, אבל טומנת בחובה גם מחויבויות ארוכות טווח, שמכריחות אותנו לשנות את סדרי העדיפויות הלאומיים שלנו. להיות חברים במועדון VIP אירופאי זה דבר אחד, אך להיות מובילים בו – זה כבר דבר אחר. שיהיה בהצלחה לכולנו.