בעקבות דו"ח המבקר: מחדל ניהולי של הפלטפורמות

דו"ח מבקר המדינה המיוחד, שעסק במשבר הקורונה, כלל שני פרקים שעסקו באיכון השב"כ ובכשלים הטכנולוגיים והלוגיסטיים בלימוד מרחוק, למרות שבאף אחד משני הפרקים האלו המבקר לא חידש כלום, כי מדובר באירוע מתגלגל, שהכל לכאורה כבר נאמר עליו בתקשורת, בוועדות השונות בכנסת ובשיח החברתי ברשתות.

אבל למרות זאת, כאשר קוראים את כל הדו"ח מצטיירת לפניך תמונת מצב מדאיגה, שלא לומר מדכאת. חצי שנה לאחר פרוץ המשבר מערכת ענקית ומשומנת, כמו משרד החינוך, לא מצליחה לייצר תשתית טכנולוגית כדי לאפשר את הלמידה מרחוק. המבקר מצביע על 135 אלף מחשבים שחסרים, אבל במקום אחר הוא מותח ביקורת חריפה על כך שראשי המשרד לא הצליחו להציג בפני צוותי הביקורת נתונים אמיתיים, מדויקים, על מצאי המחשבים, קווי התקשורת בבתי הספר ואצל הילדים, שהם הלקוחות הישירים.

זה משול לכך, שחברת האוטובוסים המפעילה תחבורה ציבורית לא תוכל להגיד בכל רגע נתון כמה אוטובוסים מופעלים כדי שיוכלו להסיע את הציבור. זוהי עוד דוגמה לחוסר היכולת של גופים כמו ממשלה לנהל תהליך על פי תוכניות מסודרות ולוודא שהן גם יוצאות לפועל.

התוצאה הישירה מכך היא, שכאשר מקבלי החלטות בממשלה, באוצר ואפילו ראש הממשלה לא מקבלים מידע אמין  – ההחלטות שלהם שגויות. אבל אותם מקבלי החלטות צריכים לבוא בטענות לעצמם. המחסור בתשתיות תקשוב, במחשבים ובקווי תקשורת בבתי ספר לא נולד עם הקורונה.

הוא היה קיים לפני כן. למעשה, במשך עשור ייבשו שרי החינוך והאוצר את כל תקציבי התקשוב של בתי הספר, וכך הגענו למצב, שבמרץ 2020 בקושי חצי מבתי הספר היו מתוקשבים, מה שמנע ממורים רבים להיערך כראוי ללימוד בזום, שלא לדבר על כך, שלמחצית המורים בישראל אין בכלל מחשבים.

הנזק הנוסף הוא תדמיתי: השיח הציבורי התנפל על הלמידה מרחוק לא בגלל התכנים המגוונים שלה, לא בגלל עושר המאגרים והתוכנות שהיו קיימים במשרד החינוך הרבה לפני הקורונה, אלא בגלל הפלטפורמה שלא הוכנה ולא טופלה כראוי. כבר נאמר במקרים אחרים, שהקורונה חשפה כשלים ותקלות בתחומים רבים אחרים, והתוצאות מורגשות.

עכשיו עושים במשרד החינוך, בראשות השר יואב גלנט, את מה שאנו יודעים לעשות הכי טוב: לכבות שריפות, לתקן תוך כדי תנועה ובדרך להשאיר חצי מיליון ילדים, חרדים, חילונים, ערבים ללא גישה לאינטרנט ולמחשב. אתמול אמר השר גלנט בראיון לחדשות 12, כי היום מתחילים לחלק את המחשבים. מי שמתכנן למחוא לו כפיים – שיתאפק. לא מזמן התבטא גורם מקצועי באחת הוועדות בכנסת, שגם אם ינחיתו 150 אלף מחשבים במסוקים לכל בתי הספר בארץ, ייקח שבועות עד שיסיימו את ההכנה שלהם, את הטמעת התוכנות והחיבור לרשת… ביום א' יילכו תלמידי א'-ד' לבית הספר, כאשר חלק מהם ילמדו שלושה ימים, והיתר יצטרכו ללכת לחברים או סתם להתבטל, כי לא יהיה להם מחשב כדי ללמוד.

הביקורת על השב"כ, שגם היא לא חדשה, היא עוד סוג של כשל ניהולי מערכתי. אפשר להניח, שהתוכנות שעליהן מסתמך השב"כ יכולות לתת מענה לצורך הרשמי שהוגדר: לאתר אנשים שהיו בסביבת חולי קורונה ולשלוח אותם לבידוד. הבעיה היא אצל מי שאמור לנהל ולפקח על הפעלתן. השב"כ בוודאי לא יכול לנהל ולפקח על עצמו. שומרי הסף פה הפקירו את השמירה, בלשון צבאית.

מפלצת מסוכנת

בפועל, גם לפי המבקר קיבלנו מפלצת מסוכנת, שהורסת כל חלקה וטובה ממה שעוד נשאר מהמושג פרטיות. שלא לדבר על כך, שהתברר, כי אלפי ישראלים נשלחו לבידוד למרות שבכלל היו בבית בעת שהשב"כ אמר להם שהיו בסביבת נשאים. וחמור מכך: למרות שהממשלה הודיעה לכנסת, כי השב"כ אינו שומר את המידע, מסתבר בדיעבד שהוא כן עושה את זה. ואם זה לא מספיק, חוסר התיאום והרגישות הביאו לכך שדווקא אתמול הממשלה הודיעה כי תביא הצעת חוק לכנסת, שתאפשר לשב"כ למסור נתוני איכון של מאותרים למשטרה במקרה של עבירות פליליות. המבקר, משום מה, לא התייחס לחלופה האזרחית שנדונה ואושרה בכנסת ובממשלה: מגן 2.0. האישור להמשך פעילות השב"כ הותנה במפורש בכך, שמגן 2 של משרד הבריאות תוטמע באחוז מסוים באוכלוסייה שיוריד את האפליקציה.

אחוז ההורדות אפסי, נמצאו פה ושם תקלות, אבל הסיבה העיקרית היא, שהממשלה נמנעה במכוון מביצוע קמפיין הסברה לאפליקציה האזרחית, שלא עוקבת אחריך ולא שומרת שום מידע, אלא רק מיידעת אותך היכן היית, ואם תרצה תתייחס, ואם לא – לא קרה כלום.

אפשר לייחס לזה עוד כישלון ניהולי של מערכות רגישות, או אפשר להאמין לשוחרי הפרטיות שממשלה הרגה בשקט את מגן 2 במכוון, כדי להמשיך ולהשתמש באיכון השב"כ, וכל אחד שיחשוב לבד למה.

שורה תחתונה: אילו הייתה פה ביקורת אמיתית של מבקר חזק, הוא היה צריך לחתום את כל אחד מהפרקים בקריאה להקמת ועדת בדיקה מיידית כדי שתדון בליקויים ותתקן אותם במהירות, רגע לפני הסגר השלישי. אבל אפשר להירגע… זה לא יקרה.