שילוב אנשים עם מוגבלות בהיי-טק: מה ניתן לעשות טוב יותר?

מודעת דרושים תמימה שפורסמה לפני כמה שבועות ברשת הפייסבוק חיפשה ראש צוות לעבודה ב-אי-ביי ישראל. אבל זו לא הייתה הצעת עבודה רגילה, אלא צוין בה שהעבודה של המועמד שיתקבל תהיה ליווי קבוצת עובדים עם מוגבלות, שהחלו לעבוד בחברה קצת לפני הקורונה.

תחקיר קצר העלה שמאחורי המודעה עומדת עמותה בשם כולו טוב, שעוסקת בהכשרת אנשים שמוגדרים כבעלי מוגבלות כלשהי לשוק התעסוקה. זהו ארגון ללא מטרות רווח, שמממן את הפעילות שלו על ידי העסקת בעלי מוגבלויות בשורה של מיזמים שבבעלותם בתחומי המזון, הקמעונאות, חנות ספרים ועוד. העובדים מועסקים שם ולומדים את המקצועות שנדרשים לתחום המסוים שבו הם עובדים.

המודעה הזו, כפי שהסביר לי עופר כהן, מנכ"ל כולו טוב, מיועדת לערוץ חדש שאי-ביי מנסה לקדם, ביחד עם העמותה. מדובר בקבוצה קטנה של עובדים על הרצף האוטיסטי, שמועסקים במרכז הפיתוח של החברה בנתניה בתפקיד של בקרה ואיכות נתונים. אין להם רקע במחשבים אבל יש להם יכולת ללמוד מהר ולעשות פעולות שחוזרות על עצמן. העמותה מציבה באי-ביי עובדת מטעמה, שמלווה באופן צמוד את העובדים הללו. כעת מבקשים בכולו טוב להרחיב את המיזם הזה לעוד חברות היי-טק.

הסיפור של אי-ביי וכולו טוב הוא דוגמה כיצד ההיי-טק, על כל רבדיו, יכול, עם קצת רצון טוב, לפתוח את שעריו גם לאוכלוסיות אלה. זה מיטיב עם שני הצדדים – גם העובדים וגם המעסיקים, שמעידים על כך כמעט פה אחד (וגם המילה כמעט נכתב כאן לשם הזהירות בלבד). שניהם מרוויחים, ועוד חברות יכולות להרוויח מהעסקת אנשים עם מוגבלויות.

אם זה מצליח, למה שיעור העסקת האנשים עם מוגבלות בהיי-טק לוקה בחסר?

אין עדיין מספיק חברות היי-טק ומפעלי ייצור של מוצרי אלקטרוניקה שמעסיקים בעלי מוגבלויות בגלל שני חסמים עיקריים: האחד הוא מחסור במסגרות הכשרה ייעודיות לבעלי מוגבלויות. מה שקיים כיום אינו מוסדר וכן מפוזר, והתוצאה היא שיש לא מעט מקרב אוכלוסייה זו שיכולים להיות עובדי היי-טק טובים, אבל נופלים בין הכיסאות ולא מקבלים את ההכשרה.

החסם השני קשור בארגון עצמו: קליטת עובדים עם מוגבלות דורשת תשומת לב קצת יותר הדוקה, ליווי ומודעות לצרכים שלהם. בישראל יש כמה עמותות שמלוות עובדים כאלה במקומות העבודה, אבל אין באמת מי שמרכז את התחום ברמה הממשלתית-לאומית. גם בתחום הזה, כמו בהרבה תחומים אחרים ברווחה, המדינה מתנערת מאחריות כוללת ומשאירה את הזירה לעמותות שונות שממלאות את החלל. העמותות האלה עושות עבודת קודש, אבל הן לא יכולות להחליף את רשויות המדינה.

הפוטנציאל של אוכלוסיות אלה הוא גדול. ענף ההיי-טק, שסובל ממחסור כללי בעובדים, יכול ליהנות מהם. מה שנצרך לשם כך הוא היענות ופתיחות בענף, וגורם שיידע לדחוף, לחבר את האנשים המוכשרים האלה לחברות ההיי-טק, וללוות אותם לכל אורך הדרך.

שאלה של נגישות

לנושא המוגבלות יש גם היבט טכנולוגי (שגם הוא חברתי) חשוב מאוד: ההנגשה לאתרים, למדיה דיגיטלית ולשירותי אונליין עבור אנשים עם מוגבלות. למרות החקיקה, המחייבת הנגשה, המצב בתחום הזה לא היה טוב לפני הקורונה, ואחרי התפשטות המגיפה והמעבר של מרבית הפעילות לאונליין, הוא רק הוחרף.

נכון שיש עמותות שפועלות בנושא ועושות עבודה נהדרת, כמו נגישות ישראל, ויש את החקיקה, אבל כמו בהרבה מאוד חוקים, גם כאן יש בעיית אכיפה. שהרי אי אפשר להעמיד מספר גדול של פקחים שייכנסו לכמות הרבה של האתרים הישראליים.

הפתרון הוא בהגברת המודעות, בימים מיוחדים כמו היום הזה אבל לא רק, וגם בהסברה ובהוכחה לחברות ולעסקים שהעובדה שהם לא משקיעים מיוזמתם בנגישות גורמת להם לוותר על קהל לקוחות פוטנציאלי גדול. תעשיית החדשנות הישראלית מפתחת כל הזמן פתרונות לנגישות, וחלקם מיוצאים לכל העולם, כך שאין מכשול טכנולוגי לפתרון הבעיה.

השורה התחתונה: שילוב של אנשים עם מוגבלות בהיי-טק הוא אמנם חלק מהמדיניות המוצהרת של חברות רבות, אבל הוא לא תמיד מיושם בשטח. יישומו בשטח מביא לכמה יתרונות: להחזיר ולתרום לקהילה, גיוון תעסוקתי, שכבר הוכח שמעודד יצירתיות וחדשנות, ותרומה לארגון – הן לשורת הרווח והן לעובדים, שלומדים לקבל ולהכיל את האחר, וללמוד ממנו, לא פחות מאשר הם מלמדים אותו.

מערכת אנשים ומחשבים החלה לפרסם בשבוע שעבר מדור חדש בשם Divers-IT – ביוזמתו של העורך, יניב הלפרין – שבו ניתן ביטוי ליזמים.ות וסטארט-אפים.ות מאוכלוסיות מגוונות, לרבות א.נשים עם מוגבלות, וליזמים.ות שפועלים.ות למענם.ן. נמשיך לעודד ולתת ביטוי לשילוב וגיוון תעסוקתי בכלל, ושל א.נשים עם מוגבלות בפרט – לא רק ביום המיוחד הזה, אלא בכל השנה.