התחזית: שבר ענן

המעבר לענן נראה כפתרון מצוין בתקופה זו של חוסר וודאות. לכאורה, חברות שבונות את התשתית שלהן בענן, יכולת לעלות בהיקף המשאבים בעת הצורך, תוך תשלום מינימלי בעת הקמת התשתית והמשך תשלומים על פי צריכה בלבד במהלך השימוש. עם זאת, מסתבר כי האתגרים הפיננסים והתפעוליים הקשורים בשימוש בתשתיות ענן ציבורי רחוקים מפתרון. מעט מאד מהחברות יודעות לנהל את הגידול בנפחי האחסון בענן הציבורי בתקופות השיא, ונקלעות להוצאות גבוהות ולא צפויות. הפתרון נעוץ במודל תמחור חדש לענן הפרטי.

לפני שנצלול פנימה – באופן מסורתי, הדרך היחידה לבנות תשתית מערכות מידע הייתה על ידי רכישה מראש של נפח אחסון שניתן להעריך שהארגון יזדקק לו בטווח הקרוב-בינוני. מודל מסורתי זה כרוך בסיכון גבוה, שכן ההערכה כמעט תמיד אינה מדויקת, כך שייתכן שהארגון יתמודד עם נפח אחסון קטן מדי, שיביא לעיכובים בפרויקטים חדשים, או עם נפח אחסון גדול מדי, שיגדיל את עלויות התשתית ויוריד את ה-ROI. אם כן, מודל זה של ענן פרטי הוא אמנם זול יותר "על הנייר", אך חסר את האלסטיות של הענן הציבורי והיכולת להתמודד עם תקופות שיא ועליות חדות בדרישה.

האתגרים בניהול הענן הציבורי

היכולת להגדיל במהירות ובגמישות את קיבולת האחסון היא כמובן היתרון הגדול של הענן הציבורי. יחד עם זאת, עדיין קיימים אתגרים רבים שיש להתמודד עימם במישור התפעולי והפיננסי, כדי שהמודל יעבוד לטובת הארגון ולא ירוקן את קופת התקציב.

במישור התפעולי: המעבר לאחסון בענן מחייב את צוותי התפעול לשמור על ה-SLA שלהם ולעמוד בדרישות רגולטוריות, במדיניות הארגונית ובכל הדרישות האחרות. השילוב של תשתית הענן יוצר אתגרים חדשים. בין היתר, יש לדאוג להעביר את הנתונים לענן מבלי לשבש או לפגוע בזמינות השירות, יש לדעת כיצד להוציא את הנתונים מהענן כאשר תקופת השיא מסתיימת (רוב ספקי הענן מתמקדים בכלים להעברת עומסי עבודה אל הענן, ולא להוצאת עומסי עבודה ממנו), ויש לדעת גם כיצד לשמור על גיבויים עקביים, כאשר הם מוזנים ממקורות רבים.

המעבר לענן של ארגונים גדולים – מה צריך להשתנות? צילום אילוסטרציה: BigStock

מעבר לכך, חשוב להעריך מהי עלות העברת הנתונים חזרה ל-on-premises, לבחור כלי ניהול וכלי אבטחה שמתאימים לשטח התקיפה הגדל, וכמובן לתכנן ולבדוק פתרונות התאוששות מאסון.

חלק מהאתגרים התפעוליים הללו הופכים לפשוטים יותר באמצעות מיקרו-שירותים, דבר שמאפשר ללקוחות להפעיל את אותו יישום בשני מקומות בו-זמנית, אך השימוש באלו יוצר אתגרים אחרים, ביניהם היכולת להבטיח עקביות נתונים בפלטפורמות מרובות, לשלוט בהחלטה איזה חלק מהשירות פועל בכל מיקום, ולהפעיל כלי ניהול ואוטומציה מרובים, המשתנים בין ענן פרטי לציבורי. כאמור, לכל החלטה כזו יש השפעה על ה-TCO הכולל.

במישור הפיננסי: קיימות שתי שאלות עיקריות, העולות בדרך כלל בהקשר לשימוש בתשתיות ענן ציבורי. ראשית, האם יש להעביר יישומים חדשים לענן; ושנית, האם הדבר נעשה על מנת לחסוך כסף או על מנת להשיג גמישות עסקית? בניגוד לחברות קטנות ובינוניות, ארגונים גדולים נהנים מיתרון הגודל ומחסכון כלכלי בענן הפרטי שלהם, ובסופו של דבר הם משלמים פרמיה (המכונה גם "מס ענן"), שאיננה נמוכה כלל, כאשר הם עוברים לענן הציבורי. לכן, ארגונים עומדים בפני הדילמה הבאה: מצד אחד, הענן הציבורי גמיש יותר אך יקר, מצד שני, הענן הפרטי גמיש פחות אך חסכוני.

מכיוון שארגונים מעוניינים הן בחסכון בעלויות והן בגמישות, הם מנסים לצרוך שירותי ענן היברידיים. בצורה זאת הם יכולים למנף את הגמישות של הענן הציבורי רק במידת הצורך, וכך למזער את העלויות הנוספות. גישה זו מוגבלת בדרך כלל על ידי האתגרים התפעוליים שהזכרתי קודם לכן.

הפתרון: הפיכת הענן הפרטי לגמיש יותר

שורש הבעיה נעוץ במודל הצריכה של הענן הפרטי, המחייב ארגונים להעריך את נפח האחסון שיזדקקו לו מראש, דבר שנושא בחובו סיכון. אולם, בדיוק כמו שהענן הציבורי מנהל את הסיכון הזה על ידי שירות לקוחות רבים, ספקי הענן הפרטי צריכים להציע לארגונים את אותה יכולת. אם כן, נדרש פתרון שפותר את הבעיה הכספית של "מס ענן", אך גם מסיר את כל הבעיות הטכניות של הענן ציבורי.

ספקי אחסון שונים מציעים אחסון ענן פרטי עם יכולת גידול, אך הם כוללים חסרונות רבים, בהם עלות גבוהה, יכולת גידול רק באחוז קטן מהאחסון, ואילוץ להשתמש במודלי צריכת OpEx, שלא כל הארגונים רוצים או יכולים להשתמש בהם. אם לא די בכך, רובם מסתמכים על משלוח והתקנה פיזיים של חומרה חדשה עם כל גידול בנפח, דבר שמוסיף תקורה תפעולית וטומן בחובו סיכון לעיכובים ולהשבתת השירות – ספקים אלה לא ממש מורידים את הסיכון של ארגונים בהשקעה בתשתית. הם מגלגלים את עלות הסיכון בחזרה ללקוח, ולא באמת פותרים את הבעיה.

אחסון גמיש באמת

אחסון נתונים חדשני מציע מודל תמחור אלסטי, שמסיר את המגבלות ומאפשר ללקוחות להגדיל את נפח האחסון עד 500% מבלי שיצטרכו לבצע משלוחים פיזיים של חומרה חדשה.

מודל זה מאפשר לארגונים להשתמש ב-CapEx, OpEx או בשניהם בו-זמנית כראות עיניהם, אפילו בתוך מערכת אחת. המודל מוזיל את עלות האחסון, מאפשר לארגון לשלם רק עבור השימוש בנפח אחסון נתון, ומסיר את הצורך בתכנון נפח אחסון לא מדויק. והכי חשוב – הוא לא דורש שום פשרות בביצועים, באמינות או בזמינות.

הכותב הוא סמנכ"ל טכנולוגיות בחברת אינפינדט