כיצד המגזר הציבורי יכול לחשוב מחוץ לקופסה?

השבוע התרחשו שני אירועים, שונים – אבל שניהם יחד מחדדים את הצורך הדחוף לערוך חשיבה מחודשת על הטמעת דיגיטל במערכות ציבוריות.

בתחילת השבוע דיווחנו בלעדית על כך, שהמוסד לביטוח לאומי מתקשה לאתר מועמד מתאים לתפקיד מנמ"ר, סמנכ"ל מערכות מידע. הביטוח הלאומי הוא גוף חשוב, שהפך לקריטי בתקופת הקורונה. רצף נסיבות אישיות ומשברים פוליטיים הביאו לכך שהמוסד החשוב הזה מתפקד יותר משנה וחצי בלא מנמ"ר.

בסבב הראשון של המכרז התמודדו הרבה מועמדים, שמונה מהם הגיעו לשלב הסיום, אבל איש מהם לא עבר. שתי סיבות, הקשורות זו בזו, גרמו לכך: השכר שהוצע לתפקיד הבכיר עמד על כ-30 אלף שקלים, סכום הנמוך כמעט ב-50% ממה שמקובל בארגונים דומים. כך, נוצר מראש חסם, שמנע ממנמ"רים בכירים לגשת למכרז.

הביטוח הלאומי נכנס לקורונה בעיצומה של תכנית ענק להחלפת כל מערכות הליבה שלו, חלקן בנות 30 ו-40 שנים. הפרויקט – תבל שמו – "זכה" כבר לשני דו"חות של מבקר המדינה: התנהלות חסרת אחריות של הנהלת הארגון, הביאה לחריגה של מיליארד שקלים בפרויקט. מאיר שפיגלר, המנכ"ל שמונה לאחר חשיפת המחדל, החליט להמשיך את הפרויקט – אבל בצורה אחרת, מדודה ובעיקר מנוהלת. משראה שלא מגיעים מועמדים ראויים לתפקיד המנמ"ר, שפיגלר יצא למאבק בן שמונה חודשים מול משרד האוצר, כדי לשכנע להעלות את השכר ל-50 אלף שקלים. האוצר סירב בתחילה, ולבסוף אישר.

פה בדיוק הממשלה צריכה לחשב מסלול מחדש. נכון שיש מסגרת תקציב, תקנים ומדרגות שכר. המגזר הציבורי לא יכול להתמודד עם הסכומים המשולמים במגזר הפרטי. אולם לעבודה בממשלה יש גם יתרונות, ולכן יש שם לא מעט אנשים מצויינים. אבל, בנקודות פרטניות וממוקדות, כשנדרש מנמ"ר חזק ובעל חזון, שיוביל את האסטרטגיה המחשובית של הארגון – חייב להיות מנגנון שיאפשר גמישות מסוימת לגיוס האנשים הטובים. הקורונה הוכיחה עד כמה הארגון הזה תלוי ב-IT בכלל, ובטכנולוגיות חדשניות בפרט: הוא היווה כלי רב עוצמה למאבק בקורונה הכלכלית, ובסיוע למיליוני לקוחות המוסד.

אין חולק שהשירות הציבורי הוא גוף מסורבל עם הרבה בירוקרטיה. אבל הוא מפעיל משרדים וארגונים שמהווים תשתית המשפיעה על חיי כולנו, בהיבטים רבים, שחלקם קשורים לחיים ומוות. כדי לצמצם בירוקרטיה ולייעל תהליכים דרושים מנהיגים: מנהלים מוכשרים, חלקם מהמגזר הפרטי, כדי שיטמיעו בממשלה סטנדרטים דומים. זה מתבקש – וזה ואפשרי. ובעיקר, זה נחוץ היום, בעידן הפוסט קורונה – יותר מתמיד.

פנו לגיוס הסקטור הפרטי. ביטוח לאומי ורשות התקשוב

חתימה  דיגיטלית

לאירוע השני של השבוע יש אפילו פן חיובי. סופסוף הממשלה סיימה מכרז חשוב, שערכה יחידת ממשל זמין ברשות התקשוב, שבסיומו אזרחי ישראל יוכלו לבצע תהליך של חתימה דיגיטלית, הדרושה להתנהלות מול משרדי ממשלה, חברות ציבוריות, גופים פיננסים, ועוד.

החתימה הדיגיטלית אינה חדשה. היא קיימת כמעט שני עשורים ופועלת בלא מעט מגזרים. לכאורה, היה מתבקש שהממשלה תערוך מכרז שכזה לפני עשור ויותר. היה עליה לומר: "החוכמה לא אצלנו, יש בשוק הפרטי פתרונות מעולים, בואו נאמץ אותם". זה בדיוק מה שלא קרה.

לפני 20 שנה החל פרויקט התעודות החכמות. אז דובר שהן יכללו חתימה דיגיטלית, שתקל את חיי האזרחים. הימים חלפו, תעודות חכמות הונפקו לארבעה מיליון אזרחים – אבל בלא כל חתימה דיגיטלית, כך שאין ערך מוסף לתעודות אלו.

נקלענו למצב זה כי מקבלי ההחלטות החליטו שהם יודעים טוב יותר מכולם מה לעשות, והחליטו להמציא את הגלגל. הקורונה הציפה את הקושי בהיעדר כלים לחתימה דיגיטלית, מצב שטרטר הרבה אזרחים. וככל דבר במדינת האילתורים, עשו הכל בדקה ה-90: יוגב שמני, מנהל ממשל זמין, הרים את הכפפה, ובמשך שלושה חודשים ניהל מכרז מקצועי ולא קל, שבסופו נבחרו נס וקומדע.

המסקנה: גם פה הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות בממשלה יביטו יותר בחצר ביתם, מעבר לחלון המשרדים שלהם, ויבינו שהתהילה של מדינת החדשנות יכולה להיות גם במגזר הציבורי-ממשלתי, בצורה מסודרת ובעיקר, כזו שמביאה אליו את האנשים הטובים והטכנולוגיות החדשניות ביותר.