נשים ומחשבים: נטע ספוגו, אנבידיה ישראל

שם ותפקיד: נטע ספוגו, דירקטורית Product Engineering של שבבים, אנבידיה ישראל

ותק בתפקיד: ארבע שנים

תפקידים קודמים: מנהלת קבוצת טסטינג ו-וריפיקציה

השכלה ושירות צבאי: הנדסת מחשבים מהטכניון, פקמ"צית בחיל האוויר

משפחה: בן זוג ושני ילדים בני 10 ו-8

מה הביא אותך לתחום הטכנולוגיה? מגיל צעיר הייתי חזקה בתחום הריאלי, אהבתי לשחק במחשב, והיה לי מודל לחיקוי בבית – אבא שלי כמהנדס חשמל ופיזיקה שאהב מאוד את העבודה שלו (למעשה עד היום). בתקופתי היה הכי קשה להתקבל למדעי המחשב בטכניון, אז מבחינתי זו היתה סיבה להירשם דווקא לזה. מאוד משמח אותי שכיום החשיפה לטכנולוגיה היא נגישה מאי פעם לנוער ובוגרים, ואפילו אנחנו – באנבידיה – תורמים לכך עם הכנס השנתי GTC, המנגיש ומאפשר הצצה לטכנולוגיות המובילות של המחר… השנה, אגב, הכנס מתקיים ב-12 באפריל, הוא אונליין ובחינם, ואני ממש ממליצה לנוער, חיילים, סטודנטים/יות ובוגרים/ות כאחד לצפות בשידור המרכזי – אין תוכן טכנולוגי יותר מרתק מזה! 

האם את חושבת שיש אפליה נגד נשים בתעשייה? יש אפליה אינהרנטית מאוד, מעצם המבנה החברתי. בדרך כלל בעשור הרביעי לחיים עושים קפיצה משמעותית בקריירה, אך זה גם העשור בו רבים מקימים משפחה. בעוד שזה יחסית טריוויאלי לגברים לעשות גם וגם, לנשים זה חסם גדול, גם מעצם המשאבים המשמעותיים יותר הנדרשים מהן, וגם מעצם "תפישתן" כמסורות פחות, כעלולות "להיעלם" לחופשות לידה ומחלות של הילדים, ב"דיפולט".
רוצה להאמין שיש יותר מודעות היום ליתרונות הגדולים של אמהות עובדות (הספקים ומוטיבציה גבוהים, נאמנות גבוהה למקום עבודה שמכיל את הקשיים), אך חד-משמעית יש מודעות גדולה יותר להורות שוויונית שמערערת את ה"דיפולט" הזה.
מה שאגב מופלא באנבידיה במובן הזה – היא מעודדת גברים לקחת חופשת לידה, על חשבון העבודה – בתשלום מלא, במהלך השנה הראשונה לחייו של התינוק, למשך שלושה חודשים. לא על חשבון האישה, לא במקומה. בעיני זו גישה פנומנלית שג'נסן הואנג, המנכ"ל העולמי, הדגיש בעצמו את החשיבות שלה בעיניו. הוא גרם לי להרגיש שהוא רואה במשפחה ובהורות שוויונית ערך גרעיני להצלחה עסקית של החברה. לטווח הארוך אני מאמינה שזו הגישה המנצחת.

האם נתקלת אישית באפליה נגדך בתעשייה על רקע היותך אישה? רק בתחילת הדרך, בחברה אחרת, לפני 17 שנה. אני יודעת שהתחלתי בשכר נמוך יותר, כי מנהל מחלקה חדש שהגיע עדכן אותי שיש עיוות שדורש תיקון. מניחה שכבחורה מאוד צעירה, שרק יצאה מהלימודים, לא העזתי לנהל מו"מ ורק שמחתי על ההזדמנות שניתנה לי. אני יודעת שהיום, לפחות אצלנו, יש מודעות ולא יתאפשר עיוות, גם אם עובד/ת לא מנהל/ת מו"מ, ודואגים למנוע אפליות כאלו. זו אחריות המעסיק בעיני.
בנוסף, בשנים הראשונות לקריירה, למדתי להעריך את עצמי ולדעת גם לדרוש תגמול, ועדיין חטפתי ריקושטים של "תחכי שיתנו לך", לא בטוחה שגברים קיבלו את אותה תגובה לבקשה להעלאה.
גם זכור לי שכשהבעתי עמדות מקצועיות בתקיפות, קיבלתי פידבקים של "אגרסיביות יתר", שאלו "מחמאות" שניתנות לרוב רק לנשים שמעזות להביע עמדה נחרצת.
אני מרגישה שהיום לא רק שאני בעמדה בה זה פחות מורגש, יש לי גם יכולת להשפיע על התרבות הארגונית ולהוות מודל בעצמי.