תעודת הסיום של הממשלה במקצוע ההיי-טק: יותר דיבורים, פחות מעשים

הממשלה הבאה שתוקם אחרי הבחירות שייערכו מחר, כך יש לקוות, תהיה חייבת לטפל ביציאה מהמגיפה הכלכלית בעקבות פתיחת המשק ההדרגתית והירידה בתחלואה. המטרה הדחופה תהיה לבצע מהלכים, שיניעו מהר יותר את גלגלי המשק כדי לחזור לצמיחה ולהתאוששות.

על פי כל הדו"חות והניתוחים האחרונים, ההתאוששות תלויה במידה רבה ביכולת של תעשיית ההיי-טק להמשיך ולהיות הקטר שיוביל את הכלכלה. לשם כך הממשלה הבאה תצטרך ליישם תוכניות, משימות ואתגרים שהוצבו בפניה כאשר קמה.

יישום המשימות האלו דורש החלטות של הממשלה, בפורומים שונים, בהן החלטות ממשלה. ההחלטות מתניעות תהליכי מדיניות וממשל, כגון הצעות חוק, דיונים על תקציבים שמייצרים משאבים, בעיקר משאבי תשתית, הון אנושי, מיסוי, מדיניות מוניטרית, שער חליפין ועוד. כל אלו נמצאים בשורה ארוכה של מסמכי מדיניות שהוגשו לממשלה זו ולממשלות קודמות בשלוש מערכות בחירות. אי אפשר, כמובן, לצפות שבתוך שנה וחצי היה אפשר לממש חלק מהתוכניות שיסייעו להיי-טק להניע ולשפר דברים בחברה הישראלית. אבל אפשר היה לצפות שיהיו התחלות של תהליכים, כמו החלטות ממשלה, כדי שהממשלה הבאה, כל ממשלה, תוכל להמשיך וליישם. זהו בסיס הרציפות השלטונית שהיא אבן יסוד במשטר דמוקרטי.

על פי נתונים שבדק עבורנו מכון המחקר הקבינט האזרחי, הממשלה החדשה שתיבחר, אם וכאשר, לא תמצא שום מסמכי החלטות, תוכניות ביצוע, הצעות חוק או כל פעילות אחרת, שתאפשר לתעשיית ההיי-טק להניע את המשק.

מה שאפיין את הטיפול של הממשלה, הכנסת ומקבלי ההחלטות בשנה הקשה שעברנו הוא בעיקר דיבורים, פחות מעשים. בארכיוני נאומים, ברשתות החברתיות תמצאו שלל הצהרות, ראיונות ונאומים של מקבלי החלטות, שאחראים על תחומים אלו, ובהם הם מדברים על החשיבות הלאומית של שילוב ההיי-טק כדי לצמצם פערים בחברה, כמה חשוב להגדיל את מעגלי ההכשרה כדי להגדיל את אחוז המועסקים בענף, ועוד שלל תוכניות וכוונות טובות. אבל הצהרות אלו שוות כקליפת השום אם הן לא עלו על סדר היום של הממשלה, בדרך כלשהי. כולנו יודעים במה עסקו השרים ב-30 ישיבות הממשלה שנערכו, ובעיקר במה לא עסקו. הטיפול בקורונה נגע בעקיפין בהיי-טק, יותר כמגזר שיש לתת לו סיוע כמו מגזרים אחרים, ופה ושם כיבוי שריפות, אבל לא מעבר לזה.

העדר שקיפות

תוך כדי החיפוש, התגלתה תופעה לא פחות מקוממת, שלא קשורה ישירות להיי-טק: העדר שקיפות. יש לא מעט ישיבות, שההחלטות שהתקבלו בהן כלל לא עלו לאתר, לפחות על פי החיפוש של הקבינט האזרחי. השקיפות היא חלק בלחי נפרד מהמסע הארוך של ישראל למצב את עצמה כמדינה דיגיטלית, חדשנית, שמושכת אליה יזמים ומשקיעים. העדר השקיפות עלה לדיון ציבורי לא רק בהקשר של ההיי-טק, אלא גם בהקשר של דיוני קבינט הקורונה, וגם שם עסקנו בנושאי חדשנות, משאבים לשיפור הטיפול במגיפה ועוד. העמימות והזלזול בחשיבות השקיפות מאפיינים את דרך הפעולה של מרבית הממשלות שהיו עד כה. וגם כאן הסיסמה היא הכל דיבורים, פחות מעשים.

חיפוש באתר הכנסת כדי למצוא דיונים והחלטות במליאת הכנסת לא הניבו יותר מדי תוצאות. לא מפתיע – בהעדר החלטות ממשלה, אין דיונים בכנסת, אין החלטות ואין ביצועים. "הצדיקים בסדום" היחידים הם חברי הכנסת של ועדת המדע והטכנולוגיה, בראשותה של הח"כית לשעבר עינב קאבלו. הוועדה יזמה, חוקקה גם כמה חוקים שקשורים בקורונה ודנה בתוכניות שהממשלה אמורה לממן ולבצע, וכמובן לא יצאו אל הפועל.

העדר החלטות לגבי ההיי-טק אינו מקרי. הוא חלק משיח ציבורי פגום, שנובע בעיקר מחוסר הבנה, וגם על ידי אלו, שבמקום לעשות ממציאים תירוצים. התודעה המהונדסת שמונחלת לציבור אומרת פחות או יותר, שההיי-טק הוא מגזר שבו השכר הממוצע גבוה יחסית, המנכ"לים שלהם "עשירים" ולא צריך לסייע להם. זוהי כמובן תפיסה מוטעית, שכן ראשי ההיי-טק מעולם לא ביקשו סייעו אישי עבורם, הם כבר עשו לביתם, וסביר להניח שגם לילדיהם. אבל ברור להם שתעשיית ההיי-טק היא חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, המנדט שלה הוא להיות משולבת ברבדים שונים, כדי לסייע, ובעיקר כדי לגדל את דורות המהנדסים הבאים. המחסור בכוח אדם לא החל עם הקורונה, אלא הרבה לפני. כוח אדם הוא התשתית האנושית של כל תעשיית חדשנות, וחינוך והכשרת אנשים הם באחריות המדינה, הממשלה. גם אלו נפלו קורבן למדיניות של הכל דיבורים, הבטחות, הצהרות ואפס עשייה. בהעדר המשך התעלמות, התוצאה תהיה זליגה איטית של מפעלים, מיזמים, למדינות אחרות. זה כבר קורה, אבל החשש הוא שבשנים הבאות זה יתעצם. התעשיות האלו הם עסקים כלכליים, יש להם אלפי עובדים, יש להם בעלי מניות והם מחויבים לשורת הרווח, ולא רק לציונות.

באווירה הציבורית שקיימת היום, מצב ההיי-טק לא יהיה בסל השיקולים של מרבית הבוחרים. מה שהתרחש בחצי השנה האחרונה הבריח משורות המפלגות אנשים טובים, בהם אנשי היי-טק, שהיו מוכנים לצאת מאזור הנוחות שלהם כדי לתרום. למרבה הצער הם בחרו לחזור הביתה לדברים שהם יודעים ואוהבים. ההפסד כולו שלנו.

ולמרות הכל, חשוב שכל אחד יפנים שאין לנו את הפריווילגיה להישאר מחר בבית. לכו להצביע!