כך הקורונה העבירה את ה-IT מסעיף ההוצאות לסעיף ההכנסות

מגפת הקורונה שינתה בארגונים רבים את היחס של ההנהלות ל-IT, למנמ"רים ולעובדי המחשוב. התגובה המהירה שארגוני IT רבים נאלצו לתת עם פרוץ הקורונה העבירה אותם לקדמת הבמה הארגונית, לאחר שנוצרה בקרב ההנהלה ההבנה שה-IT לא גורם רק הוצאות, כי אם גם הכנסות משמעותיות ורווחים. זהו עוד דבר טוב שעולם הרוויח מהקורונה, אם אפשר לשים את המילים "רווח" ו-"קורונה" במשפט אחד.

מחקר שהתפרסם באחרונה במגזין CIO הראה כי ארגונים רבים, שיוצאים כעת מהמשבר, נשענים הרבה יותר מבעבר על המנמ"רים, כאשר הציפיה מהם להיות יוזמים ומובילי חדשנות – גוברת. רוב מוחץ של המנמ"רים (96%) ענו לחוקרים שתפקידם מתרחב מעבר לתפקידי ה-IT המסורתיים.

"הסטטוס-קוו כבר לא מספיק"

חברת המחקר IDG אומרת שאחת הסיבות לשינוי התפיסתי בהנהלות ארגונים כלפי מערכות המידע נובע מהעובדה שהן מאפשרות את פעולות הליבה העסקיות. כך, למשל, בפרויקטי IT מוטמעים תהליכי אוטומציה, שחוסכים תקציבים רבים ולפעמים גם כוח אדם. פיתוחים של אפליקציות מחזקים את הקשר עם הלקוח הסופי ומעצימים את מסעות הלקוח. חברת הייעוץ BDO הגדירה את המצב בצורה ברורה יותר: "הסטטוס-קוו כבר לא מספיק".

מקרה הבוחן הבולט ביותר שממחיש את השינוי במעמד ה-IT הוא העבודה מרחוק, שנכפתה על מרבית הארגונים בעולם עם פרוץ המגפה. העיסוק בכיצד לאפשר לעובדים להמשיך לעבוד מרחוק מבלי לפגוע בליבת העסק נפל קודם כל על כתפי המנמ"רים, שסייעו לשמור על העובדים ולהגדיל את המחויבות שלהם גם לאחר שחדלו להגיע למשרדים. בלא מעט מגזרים וארגונים ברחבי העולם, וגם בארץ, המעבר לעבודה מרחוק גרם לעלייה בתפוקה – בניגוד למה שיש כאלה שחשבו. העובדים הוסיפו ערך לעסק שלהם מבלי שהרגישו, וזאת במידה רבה בזכות היכולת של ה-IT לתת את המענה הנכון.

טכנולוגיה בקווי הייצור. צילום אילוסטרציה: BigStock

אם לחזור למקומות העבודה הפיזיים – ברמות התפעוליות, למשל באולמות הייצור, רעיונות שנולדו בארגוני ה-IT מנעו תקלות ואפשרו את הגברת התפוקה, מבלי שהיה צריך להוסיף תשומות ועלויות נוספות. כך, למשל, ב-CIO מביאים דוגמה של מפעל לייצור שבבים, שם נתגלתה תקלה שנגרמה מזליגת חלקיקים של קליפות שבבים לתוך המחשבים – מה שהשבית את כל קו הייצור בכל פעם שזה קרה. צוות הפיתוח של ה-IT במפעל פיתח אלגוריתם שיודע לחזות את תדירות חדירת חלקיקי השבבים ולמזער את הנזקים כאשר זה קורה. הפיתוח הזה הפך למקור הכנסה לאותו מפעל, משום שאחד מיצרני החלקים של מכונות השבבים שמע עליו ורכש את האפליקציה.
הדוגמה הזו מוכיחה שהחדשנות לא נעצרת רק במחלקות הפיתוח של ארגונים, בין אם הם יצרנים או שירותיים, אלא חודרת לכל שלב בשרשרת הייצור או האספקה, שם היא פוגשת תהליכים שעל ידי שילוב טרנספורמציה דיגיטלית יכולים לעשות את ההבדל בין רווח להפסד.

הצד של הספקיות

במגרש של מערכות מידע שמניעות ארגונים משחקות, מטבע הדברים, גם חברות שמספקות שירותי IT. הן היו שם כל הזמן, אבל בתקופת הקורונה ולאחריה, הפעילות שלהם קיבלה דחיפה. במיוחד בישראל, ספקיות ה-IT הן גורם דומיננטי בשוק המחשוב הארגוני, והן עובדות בצמוד למנמ"רים. התפיסה שהייתה קיימת לפני הקורונה, שלפיה הספק הוא קודם כל שותף של המנמ"ר ולא (רק) גורם שבא למכור משהו, התחזקה יותר לאחר שהיא פרצה.

אי לכל אלה, הדרישה של ההנהלות מהמנמ"רים לייצר חדשנות שתביא להנעת עסקים מופנית גם אל החברות הספקיות ואל חברות ה-IT. הן נדרשות להיות הרבה יותר יצירתיות. השיח שלהן עם אנשי ה-IT של לקוחותיהן הוא כבר לא ברמת המוצר בלבד, אלא על פתרון לאתגר או רעיון ליוזמה חדשה שתוביל את הארגון הלקוח למחוזות אחרים.

במשך שנים, הביקורת כלפי החברות הספקיות הייתה שהן לא מספיק "רעבות", ומנמ"רים רבים התלוננו שהן לא משנות את פורטפוליו המוצרים שלהן במשך שנים ושאנשי המכירות שלהן שבים ומדקלמים את אותם טקסטים. כיום, השיח הזה כבר לא עובד. המנמ"ר וספק השירותים מייצרים ביחד את הפתרון החדשני הבא שיוצג להנהלה, ומשם הם מתקדמים.

השורה התחתונה: הקורונה הסירה את המחיצות הווירטואליות שהיו בין קווי הייצור, המחלקות העסקיות, השירותים והתהליכים לעולם הדיגיטל. החיבור הבלתי נמנע ביניהם מחייב כיום כל מנכ"ל וכל מועצת מנהלים להעמיד על סדר היום את נושא החדשנות והטכנולוגיה, וכמובן את ההגנה והשמירה על נכסי המידע של הארגון. ארגונים שעדיין לא שם – כנראה שלא יוכלו לשרוד זמן רב, וכך גם מנמ"רים שלא ידעו להפנים שתפקידם הוא כבר מזמן לא רק להגיב לתקלות, אלא גם להביא הכנסות לארגון שלהם.