כיצד תיראה כיתת העתיד ומה יהיה תפקיד המורים?

שנת הלימודים בבתי הספר היסודיים, שהסתיימה בשבוע שעבר, הייתה אחת השנים היותר מורכבות ומיוחדות שידעה מערכת החינוך בישראל. זו הייתה שנה שבה הטכנולוגיה דילגה אל קידמת הבמה ובחלק ניכר ממנה שימשה כפלטפורמה היחידה לקיים סוג של שיגרת לימודים, בשעה שכולנו היינו בסגרים, והילדים למדו בזום וכמעט שלא ביקרו בבית הספר.

הקורונה האיצה במהירות, מ-0 ל-100, את נושא התקשוב ושילוב המחשבים בבית הספר. היא גם העצימה במידה רבה את תפקידו של המורה, שנאלץ להסתגל במהירות, כמעט בן לילה, להעביר תכנים דיגיטליים, שיש בהם חוויות למידה שלא נחוו קודם. התהליך הזה גם האיר בזרקור בוהק את העובדה שלחלק גדול מאוד מהמורים בישראל עדיין אין כלי עבודה בסיסי כמו מחשב ומשכך, היכולת שלו ללמד באמצעים דיגיטליים מוגבלת עד לא קיימת. התוצאה היא שכיתות הלימוד במרבית בתי הספר נראות אותו הדבר כמו שנראו כשהוקמה המדינה: לוח, גיר, הרבה מאוד כסאות להרבה מאוד ילדים ומורה שהוא מקור הידע. מחשבים? יוק, בחלק ניכר מהמקרים.

התקשוב – בלב כנס החינוך הדיגיטלי

מעבר לבעיות הלוגיסטיות של מחסור במחשבים לילדים והקצב האיטי ביותר של פרויקט תקשוב בתי הספר, עולה לדיון השאלה כיצד מדינת ישראל יכולה לקחת את המהפך הפדגוגי-טכנולוגי שמערכת החינוך עברה בשנה וחצי האחרונה ולשלב זאת בכיתה העתידית. על כיתת העתיד להיות כזו שמתאימה את עצמה לעולמם של הילדים, מאפשרת לימוד חווייתי על ידי חקר וחוויה אישית, שנמצאת בפלטפורמות דיגיטליות, ובכך מריצה קדימה את מערכת החינוך, ובפרט את המורים והתלמידים.

נושא זה יהיה הנושא המרכזי בכנס התקשוב בחינוך השנתי של אנשים ומחשבים, שייערך ביום ד' הקרוב. כבכל שנה, הכנס נערך בשיתוף קרן אתנה, שמקדישה את פעילותה הרבה לקידום מעמד המורה בישראל. הקרן מעניקה מחשבים ומערכות למידה למורים, מעבירה הכשרות לאוריינות דיגיטלית ומבצעת פעולות נוספות שמקדמות את מערכת החינוך אל עבר כיתת העתיד. אורי בן ארי, נשיא ומייסד הקרן, עוסק בנושא הזה כבר 15 שנים. כבר אז הוא הבין שאם אנחנו רוצים שילדינו יקבלו את החינוך הטוב ביותר, עלינו להשקיע במורים ולתת להם כלים לכך. ההיגיון אומר, ואמר גם אז, שזה תפקידה של הממשלה. אבל כמו בהרבה תחומים בישראל, כשהממשלה לא עושה מאומה בנושא, החברה האזרחית והקהילייה העסקית נכנסות לוואקום שנוצר ומתחילות לפעול. כך נולד ב-2006 מיזם מחשב לכל מורה, שסיפק עד היום ארגזי כלים דיגיטליים ל-28 אלף מורות ומורים, גננות וגננים, ב-172 רשויות, שמלמדים 650 אלף תלמידים ותלמידות.

בכנס ביום ד' יתייחסו לכיתה העתידית ולאתגרים שהיא מציבה כמה מרצים בכירים מבתי ספר לחינוך ומאוניברסיטאות, פרופסורים ומחנכים בעלי שם, שמכשירים את הדור הבא של המורים.

באירוע תתארח נטליה אמלינה, שעומדת בראש היחידה לפיתוח מיומנויות למורים בארגון אונסק"ו של האו"ם. אונסק"ו מקיים פעילות וסדרות של דיונים על כיתת העתיד (שם מכוונים ל-2030), שלתפיסתו, יישומה מתחיל בהבנה כיצד לפתור את אתגרי הנגישות לעולם הדיגיטלי, ההון האנושי, המורים.ות ואיכות החינוך. כדי לעמוד ביעדים שהוצבו סבורים באונסק"ו שיש לשים דגש על עידוד והכנסת מוטיבציה למורים שיישמו גישות פדגוגיות מבוססות ICT בכל תחומי הלימוד. על מנת ליישם את זה נדרשת מדיניות לאומית לפיתוח תקנים שיכשירו מורים לעולם הפדגוגי הדיגיטלי ולמימון מחקרים לפיתוח תוכניות לימוד שיוכלו לצייד את המורים במיומנויות דיגיטליות.

אבי קמינסקי, יו"ר איגוד מנהלי מחלקות חינוך ברשויות המקומיות, צפוי לציין בדבריו שהקורונה הסירה את הדלת של הכיתה הרגילה ופתחה את מרחב הלימוד, לטובת ולהעשרת כל הצדדים. פרופ' חן שכטר, ראש מכון מופת, יצביע על החשיבות של קהילות לומדות. פרופ' יולי תמיר, נשיאת בית ברל ובעבר שרת החינוך, תציג את הכיתה החכמה, שבה צורת וחוויית הלימוד יהיו שונות לגמרי ממה שאנחנו מכירים. בין הדוברים הנוספים, שיציגו תפיסות שונות לגבי הכיתה הדיגיטלית, יהיו פרופ' ציפי ליבמן, נשיאת סמינר הקיבוצים, פרופ' מיכל בלר, נשיאת מכללת לוינסקי, פרופ' גילה קורץ מ-HIT וד"ר דובי וייס מהקריה האקדמית אונו.

ריכוז חשוב כל כך של אנשי אקדמיה ומנהלי מחלקות חינוך, שיקיים סיעור מוחות, יכול לתת את המתווה שיביא לתחילת השינוי במערכת החינוך – אותו שינוי ששרת החינוך, ד"ר יפעת שאשא ביטון, מכוונת אליו. זה משמעותי בעיקר בימים אלה, כאשר מתחילים לדבר על גל רביעי של הקורונה, שאולי יביא שוב לצורך לשלב למידה פיזית ומקוונת. אם לא ידאגו קודם כל למורים, על מנת שיוכלו להביא את החזון של הכיתה הדיגיטלית לכדי ביצוע, אנחנו צפויים לחזור לסרטים ולמראות מהשנה שעברה, שאיש לא רוצה לחזור אליהם.