חברי הכנסת – זה הזמן לעצור את חוק הרשתות החברתיות

השיח ברשתות החברתיות הולך ונהיה אלים יותר ויותר בשנים האחרונות. לא מעט אנשים מרשים לעצמם להתבטא בצורה יותר חריפה ואלימה, לקלל, לגדף, לעשות שיימינג ולהסית – בין אם הקורבנות שלהם הם ילדים חברים לכיתה בבית הספר, אישי ציבור ופוליטיקאים או מי שלא בא להם בטוב, או מתנגד לדעותיהם הפוליטיות. הנתונים מוכיחים זאת, ובמיוחד כשזה נוגע לקבוצות מאובחנות כגון שמאלנים (ובמידה פחותה ימניים), ערבים, חרדים ולהט"בים.

הרשתות החברתיות, מצדן, טוענות שהן עושות למיגור השיח האלים והמסית בפלטפורמות שלהן – ופייסבוק טוענת שהיא עושה המון ולדבריה גם מצליחה הצלחה פנומנלית, אלא שהתוצאות מראות שמה שהן עושות ממש לא מספיק, טיפה בים. ואין פלא – הן מרוויחות מכך, כפי שהראו לנו המסמכים שחשפה פרנסיס האוגן בקשר לפייסבוק, שבה עבדה.

לריק הזה הממשלה מבקשת להכניס את הרגולציה, את בתי המשפט. החוק למניעת הסתה ברשתות החברתיות, שזכה לכינוי חוק הרשתות החברתיות ושוועדת השרים לחקיקה אישרה היום (ב'), מסמיך את בית המשפט המחוזי להורות על הסרת תכנים שפורסמו בפייסבוק, טוויטר, טיקטוק ובמדיה החברתית האחרת אם הם מהווים, לשיטתו, סכנה לפגיעה בביטחון של אדם, הציבור או המדינה. החוק זקוק כדי לעבור לאישורה של מליאת הכנסת.

לכאורה, מדובר בצעד מבורך: במקום שבו הרשתות החברתיות לא פועלות מספיק, המדינה מבקשת להיכנס, להשליט סדר ולמנוע פגיעה באנשים או בביטחונה היא. להפעיל את הכוח שלה, שהוא גדול הרבה יותר מהכוח של כל אחד מאתנו לעמוד מול האלימים והפוגעים בסושיאל, ולרסן אותם (ומי ממשתמשי הרשתות החברתיות לא ספג לפחות הערה לא נעימה). הצעת החוק נותנת לה את האמצעים לכך, גם אם רק בדיעבד, בעוד שלנו יש רק את המקלדת.

נתניהו מתעלם מהדבשת של עצמו

הימין יוצא נגד הצעת החוק ויו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, קורא לה "איראנית", "הרס הדמוקרטיה" ופגיעה בחופש הביטוי. אלא שנתניהו מתעלם מהדבשת שלו: הוא עצמו הציע הצעה דומה לפני כמה שנים – ולא המשיך בחקיקתה לאחר שחזר בו. שלא לדבר על שלל הצעות וצעדים שהוא עשה, או איים שיעשה, על מנת לתייג את השמאל ואזרחי המדינה הערבים כפועלים לרעת ישראל, ואף להצר את הצעדים של ארגונים לגיטימיים כגון שוברים שתיקה ובצלם.

יוצא נגד הצעת חוק לאחר שהוא בעצמו קידם הצעה דומה. ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו. צילום: BigStock

נתניהו רואה בהצעת החוק הזאת עוד אחת משרשרת הצעות חוק של שר המשפטים, גדעון סער, לפגיעה אישית בו ובימין שהוא עומד בראשו. נראה שהוא בטוח שסער רוצה לנקום בו אישית, לאחר שהוא הפסיד לו בפריימריז בליכוד ועזב את המפלגה לטובת הקמת תקווה חדשה ו-"הפלת שלטונו". הוא מצרף לכך את החוק שימנע מאדם שעומד נגדו כתב אישום מלכהן כראש ממשלה (ושאגב, לא אמור להיות רטרואקוטיבי, ולכן גם אם הוא יעבור הוא לא יחול על נתניהו). ייתכן, אבל לא זאת הסיבה להתנגד לחוק. הוא והימין צודקים בדבר אחד, מהותי: אכן, יש בהצעה פוטנציאל לפגיעה בחופש הביטוי. הצעת החוק מאפשרת לבתי המשפט להורות על הסרת תוכן מהרשתות החברתיות אם הוא "מהווה עבירה פלילית, ובנסיבות העניין יש אפשרות ממשית שהמשך הפרסום כאמור יפגע בביטחונו של אדם, בביטחונו של הציבור או בביטחון המדינה". מה המשפט הזה בדיוק אומר? על זה ההצעה לא מרחיבה. כלומר, היא נותנת מקום נרחב, נרחב מדי, לפרשנות של בתי המשפט.

יש לקוות שיש במפלגות שנמצאות בשלטון ולו ח"כ אחד שיראה את המסוכנות הפוטנציאלית שבהצעת החוק הזאת וירים את היד נגדה. שהרי בקואליציה שברירית כל כך, מספיק ח"כ אחד כדי להפיל את ההצעה

אני לא מטיל ספק בכוונות השופטים שיקבלו את התיקים הרלוונטיים לידיהם, ו-ודאי שאני לא עושה זאת לפני שהחוק עבר ושהוגשה בקשה שמסתמכת עליו. אבל גם בתי המשפט יכולים לפגוע בחופש הביטוי שלא במתכוון. גם הם יכולים לשים שיקולים אחרים לפני חופש הביטוי, שגם ככה העיגון שלו בחקיקה ובפסיקה בישראל חלקי ביותר, בלשון המעטה. אחד הנימוקים של הממשלה לנחיצות של החוק הוא כי מדינות אחרות מסדירות את המצב הזה בחקיקה. זה נכון, אלא שבאותן מדינות יש חוקים אחרים שיאזנו את החקיקה הזאת – מה שבישראל יש, כאמור, באופן חלקי בלבד.

הצעת חוק מיותרת

סיבה נוספת לכך שהצעת החוק הזאת לא צריכה להמשיך ולהתקדם – וכלל לא הייתה צריכה להיות מוגשת – היא שכבר יש את הכלים: ניתן לאכוף את השמירה על ביטחונם של אדם, הציבור והמדינה באמצעות החקיקה והרגולציה הקיימות, וגופים שונים כגון יחידת הסייבר של המשטרה אמנם עושים את זה, גם אם במידה לא מספקת. הסיבה שהרשויות עושות את זה חלקית בלבד נובעת מטעמים שונים, בהם העדר שיניים ואי קיומו של כוח אדם מתאים ומספיק – אבל לא אי קיומה של חקיקה. לכן, ניתן להגביר את האכיפה על בסיס החוקים שכבר חוקקו, ואין צורך בחוק חדש. גם הצעת החוק הנוכחית מודה בכך, גם אם בעקיפין – בדברי ההסבר שמצורפים אליה נטען שהמטרה שלה היא "לייעל". כלומר, זה לא שאין חקיקה שמאפשרת את מה שהממשלה רוצה להגיע אליו, אלא שלטענת השרים, החקיקה הקיימת לא יעילה מספיק. וזה נכון – אבל, כאמור, אפשר לעדכן את החוקים הקיימים, לא צריך בשביל זה חוק נפרד.

ועוד: כל חקיקה או רגולציה שיש בה כדי להטיל מגבלה כלשהי על האינטרנט ועל חופש הפעולה בו היא לא דבר רצוי, או לא אמורה להיות כזאת, אלא אם כן יש הכרח בל יגונה לקיומה. בכל הצעת חוק כזאת יש להעלות על המאזניים אותה, את יעילותה ואת תרומתה אל מול חופש הביטוי, חופש הפעולה או ההתקדמות הטכנולוגית. כאן, עקב הפרשנות הרחבה שניתן לתת לחוק ועקב החקיקה הקיימת, ההחלטה הייתה צריכה להיות שלא להעלות בכלל את הצעת החוק לסדר היום.

חברי הכנסת – זה התור שלכם לומר את דעתכם על הצעת החוק, ולהפיל אותה. צילום: אילוסטרציה - BigStock

עכשיו, לאחר שההצעה אושרה על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה, היא אמורה לקבל תמיכה של הקואליציה בקריאות הבאות בכנסת, עד שהיא תאושר סופית. יש לקוות שיש במפלגות שנמצאות בשלטון ולו ח"כ אחד שיראה את המסוכנות הפוטנציאלית שבהצעת החוק הזאת וירים את היד נגדה. שהרי בקואליציה שברירית כל כך, מספיק ח"כ אחד כדי להפיל את ההצעה. ואם במקרה סער או ראש הממשלה, נפתלי בנט, יתעשתו וימשכו את הצעת החוק – מה טוב. לא סביר שזה יקרה, אבל תמיד אפשר לייחל לכך.