האתגר הבא של המשטרה אחרי פגסוס: למנוע בריונות ברשת

היום מציינים בעולם ובישראל את יום האינטרנט הבטוח – יום ההגנה על ילדים מפני בריונות ברשת. דו"ח מיוחד שפרסם אתמול (ב') מבקר המדינה העלה ממצאים, לא מפתיעים למרבה הצער, על היעדר תיאום ופעולות אפקטיביות של המשטרה, רשויות החוק ומשרד החינוך כדי לצמצם את האלימות הגואה שחווים ילדים ובני נוער בממשקים שלהם במרחב הקיברנטי.

הנתונים צריכים להדיר שינה מכל מי שאחראי על הנושא, וכן מההורים, המחנכים וכל מי שיש לו קשר באחריות על ילדים.

כך למשל כותב המבקר שאחד מכל עשרה בני נוער חווה בריונות ברשת, וכי בשליש מתיקי עבירות המין מעורבים בני נוער. באופן כללי 7 עד 11 אחוז מכלל תלמידי ישראל חוו אלימות דיגיטלית, שכוללת שיימינג, איומים וכדומה. המבק מציין כי הקורונה תרמה להחרפת המצב, מאחר שהילדים יושבים שעות רבות יותר מול המסכים השונים.

הילדים סופגים ממנה יותר מאז פרוץ הקורונה. בריונות ברשת. איור. צילום: BigStock

מוקד 105 – קונספט ייחודי, אך לא מספיק למיגור התופעה

המבקר ערך בדיקה מעמיקה בפעילות של מוקד 105, שהוקם ב-2018 על פי החלטת ממשלה. המוקד הזה אמור לטפל בתלונות של בני נוער והוריהם על אלימות ברשת, לאתר את התוקפים ולהביא אותם לדין. הממצאים קצת מאכזבים: למרות שחלק ניכר מהתלונות שהמוקד מעביר לתחנות המשטרה הן בעלות אופי פלילי, רק רבע מהן מסווגות ככאלו והיתר מוגדרות כתלונות כלליות. חמור יותר, 71-72 אחוזים מכלל התיקים שמועברים מהמוקד, שהוא שלוחה של המשטרה, אל התחנות האחרות פשוט נסגרים כי לא מצליחים לאתר את התוקף או מהיעדר עבר פלילי.

המבקר מציין כי מוקד 105 הוא מודל מאוד ייחודי בעולם, שפעילותו חשובה ואנשיו עושים מאמצים לסייע כמה שיותר. אלא שבבדיקה התגלה כי המוקד סובל מהיעדר אמצעים טכנולוגים מתקדמים, כדי שניתן יהיה לטפל טוב יותר בתלונות הילדים.

רק בקיץ האחרון קיבל המוקד תקציב של שני מיליון שקל כדי לשכלל את ההצטיידות שלו, וברור שמדובר בתהליכים ארוכי טווח, מכרזים והטמעות שלא יאפשרו למוקד לטפל כהלכה במציאות האלימה שילדינו חווים.

גם המסקנות של המבקר אינן מפתיעות: ראשית, המלצה להקים מסגרת משותפת לכל הגורמים שעוסקים בהגנה על ילדים, מלבד משטרת ישראל. כמו כן ממליץ המבקר להאיץ יישום טכנולוגיות שיאפשרו למיצוי הראיות בפשעים דיגיטליים. לנוכח התובנה שהמצב רק ילך ויחריף, מציע המבקר למקד את השוטרים בתחנות להתייחס בצורה יותר ממוקדת לתלונות על עבריינות רשת, ולשאוף לסווג אותן כעבירות פליליות, שבהן רף הענישה גבוה.

גם משרד החינוך לא עושה מספיק, כבר שנים, בכל מה שקשור להסברה והדרכת בני הנוער כיצד להיזהר מפני מצבי תקיפה, אלימות ופדופיליה.

יש הרבה תוכניות, ניתנו לא מעט תקציבים, אבל זה עדיין לא מהווה עוגן מרכזי בתוכניות הלימודים. הגיע הזמן שבמשרד החינוך יפנמו שהילדים שלנו מבלים לפחות ארבע שעות ביום, אם לא יותר, מול מסכים, הטלפון הנייד הוא מרכז החיים שלהם, בדיוק כמו אצל המבוגרים, וצריך לתת להם את הכלים הנדרשים כדי שיוכלו לשתף בקלות יתר, וגם להיות מודעים.

השימוש בפגסוס שלה גרם לאבדן אמון במשטרה. NSO.

פרשיית פגסוס – פגיעה באמון הציבור במשטרה 

אי אפשר שלא לנתק את חלק מממצאי הדו"ח של המבקר מהפרשיות השונות ששמה של המשטרה ורשויות החוק נקשרו בהן, בנושא האזנות סתר וריגול. התוצאה של הגילויים האחרונים, ככל שהם נכונים, היא פגיעה באמון הציבור במשטרה.

המבקר כותב למשל שרק מחצית מההורים יודעים על קיומו של מוקד 105, ושרבים אחרים מן הסתם פשוט לא פונים כי הם אינם מאמינים שמישהו יעזור להם, וזה לכשעצמו חמור מאוד. זו צריכה להיות המשימה הבאה של המשטרה ומי שממונה עליה – לשמור טוב יותר על ילדינו.

שורה תחתונה: למרות שזה לא נכתב בדו"ח גם להורים, למבוגרים, יש אחריות ישירה לשמור על ילדיהם. זה כבר לא קשור לטכנולוגיה, אלא ליחסי הורים-ילדים. עד גיל מסוים יכולים וחייבים ההורים לפקח על פעילות הילדים ברשת, לבדוק איזה אפליקציות יש להם בטלפון ולהגביל את שעות המשחקים מול מחשב. בוודאי לא לאפשר את השימוש אינטרנט בשעות הלילה המאוחרת, שכל בני הבית כבר ישנים. גם פעילות במחשב עם דלת סגורה צריכה להיות מחוץ לתחום. נכון, זה דורש התמודדות עם הילדים, כמו כל פן חינוכי אחר, אבל הורים צריכים לדעת שכאשר הם מרימים ידיים ומניחים לילדיהם להיות מול מחשב, הם מסכנים אותם לא פחות מאשר אם היו מאפשרים להם, למשל, לצאת בחצות הלילה לטייל ברחובות חשוכים. למשטרה יש תפקיד חשוב, והיא צריכה להשתפר, אבל אי אפשר לשים שוטר בכל משפחה שיתמודד עם הילדים.