מה עומד מאחורי ההחלטה של אינטל לרכוש את טאואר?

כשפט גלסינגר, מנכ"ל אינטל, נכנס לתפקידו לפני כשנה, אחד הדברים הראשונים שהוא עשה היה להציג את האסטרטגיה החדשה שהוא פיתח עבור החברה, שזכתה לכינוי IDM 2.0. גלסינגר וחבריו להנהלת אינטל התוו בתוכנית החדשה, שנקראה "ייצור התקנים משותפים 2.0", את הכיוון שאליו הם מתכוונים לקחת את יצרנית הענק – כיוון שבו היא פותחת שערי מפעלי היציקה שלה גם לייצור חיצוני. כלומר, אינטל לא תייצר עוד מעבדים של אינטל בלבד, אלא של כל חברה שצריכה לייצר מעבדים ואין לה מפעל משלה – בין אם מדובר בארכיטקטורה שמבוססת על x86, על ARM ואפילו על RISC-V.

אין ספק שגלסינגר ראה מול העיניים כי TSMC וטוב לה, וידע שגם סמסונג מתכוונת ללכת לכיוון הזה. הוא גם ידע שאילולא מגפת הקורונה, שהקפיצה מעלה את הדרישה למחשוב אישי, כמות המעבדים שהיו צריכים ממקום העבודה החדש שלו הייתה נמוכה הרבה יותר ממה שהיא כעת – ולמעשה ההפך. בעיות שרשרת הייצור הידועות גרמו לכך שהיא לא מצליחה לגמרי לעמוד בביקוש הקיים.

עוד דבר שגלסינגר ראה הוא שלמרות זאת, הדרישה לשבבים הולכת וגדלה בהתמדה – גם אם מוציאים את המגפה מהתמונה. יש דרישה לעוד ועוד מכשירי קצה חכמים, מעבדי בינה מלאכותית ייעודיים, מעבדים לרכבים אוטונומיים, מעבדים לשוק הווירטואלי, והוא ראה איך יותר ויותר חברות עומדות בתור אצל TSMC ומבקשות לייצר מעבדים – ולא משנה אם הם בליתוגרפיה של 4, 5 או 12 ויותר ננו-מטר. TSMC רק הולכת ומתרחבת, ובודקת איפה לפתוח עוד מפעלי ייצור – והפוטנציאל ענק.

בהתאם לכך, ובהתאם לחזון שלו להוביל את אינטל שוב למקום הראשון בין יצרניות השבבים/מעבדים, החברה תשקיע בשנים הקרובות עשרות מיליארדי דולרים בבנייה, הרחבה ושיפור של מפעלים קיימים. עיקר ההשקעה תהיה בארצות הברית, עם מפעלים באריזונה ובאוהיו – בעיקר בגלל שרשרת הייצור. אלא שבביקור שלו בארץ בחודש מאי גלסינגר הבטיח להשקיע 10 מיליארד דולר במפעל הייצור בקריית גת. בכל מקרה, אינטל רוצה שתהיה לה את היכולת להציע כמה שיותר קיבולת וכמה שיותר גמישות עבור כל חברה שתרצה לייצר מעבדים.

הרכישה הזו, של חברה בעלת שם והצלחה בתחום של יציקת שבבים לפי דרישה, היא בדיוק מה שאינטל הייתה צריכה כדי לצאת מהר, באופן יחסי, לדרך

עוד לפני זה, כדי לקצר דרכים, אינטל חשבה להשקיע סכום עתק של 30 מיליארד דולר ברכישת גלובל פאונדריז – חברת הייצור שהתפצלה לפני שנים די רבות מ-AMD, אך השיחות לא התקדמו לשום מקום והאחרונה כבר הנפיקה את עצמה.

במצב זה, החזון של אינטל וגלסינגר הגיע בעצם למצב המתנה מסוים, לפחות עד שקיבולת הייצור אכן תוגדל באופן משמעותי עם המפעלים החדשים. אבל לך תדע מה יוליד יום. אף אחד לא יודע מה יהיה מצב השוק בעוד שנתיים ושלוש, אם לא קצת יותר, שיעברו עד שהמפעלים החדשים יתחילו להוציא מקרביהם שבבים חדשים. אינטל צריכה פתרונות מעשיים קצת יותר מהר – היא צריכה להראות כבר עכשיו שהיא שחקנית משמעותית בתחום ייצור השבבים לפי דרישה.

פט גלסינגר, מנכ"ל אינטל. צילום: ג'ק מורטון

הרכישה – כדי ליצוק תוכן לחטיבת שירותי היציקה

אינטל צריכה הייתה ליצוק תוכן ל-IFS (ר"ת Intel Foundry Services) – השם שנתנה החברה לחטיבת שירותי היציקה שלה. במקרים כאלה, לעתים קרובות, ואינטל לא יוצאת דופן, רוכשים חברה – וכאן, החברה הזו היא טאואר סמיקונדקטור. הסכום שבו אינטל רכשה אותה, 5.4 מיליארד דולר, הוא לכל הדעות קטן יחסית לסכום שעולה לבנות מפעל חדש.

הרכישה הזו, של חברה בעלת שם והצלחה בתחום של יציקת שבבים לפי דרישה, היא בדיוק מה שאינטל הייתה צריכה כדי לצאת מהר, באופן יחסי, לדרך. טאואר, שתשתלב לתוך IFS, ולא תישאר חברה עצמאית, תהווה בסיס לכך. היא מייצרת שבבים עבור שוק המובייל, שוק הרכב וכמעט כל שוק מודרני אחר בדור הנוכחי – בדיוק התחומים שלהם רוצה אינטל להציע את שירותי היציקה שלה.

או, כפי שגלסינגר תמצת בהודעה לעיתונות: "זה יסייע להרחיב את שירותי היציקה של אינטל ולקדם את המטרה שלנו להפוך לספקית מרכזית של ייצור שבבים ברחבי העולם".