הנהג החטוף מבקש ברכה ו… זוכה

באחד מימי הקיץ לפני כשש שנים, הייתי אמור למול מספר לא מבוטל של תינוקות, כן ירבו, בשפע בריתות בנתניה. מדובר בקצב לא פשוט הדורש ממני זריזות ומיומנות. את הברית הלפני-האחרונה עשיתי באולם באזור התעשיה הצפוני בשעה שבע בערב. הברית האחרונה היתה אמורה להתקיים בבית כנסת בשכונה הדרומית של העיר, קרית נורדאו, ונותרה לי ולעוזר המיומן שלי, פחות מרבע שעה להגיע לשם, על מנת להתחיל את הברית לפני שקיעת החמה. אסור למול בלילה והיינו זקוקים לנס גלוי על מנת להגיע בזמן ולבצע את הנדרש.

העוזר שלי ואני שעטנו ברכב שלי לכיוון כביש החוף. טרם עלותנו לגשר הצפוני, חשתי שההגה כבד ואינו מגיב. חששתי מפנצ'ר… עצרתי בשולי הכביש, ירדתי מן הרכב, הצצה מהירה אימתה את חששותי, ואכן, השם ישמור, הגלגל הימני-קדמי העלה עשן מן החיכוך עקב התקר. הבטתי בשעון, ופעימות לבי החלו לנסוק. הרגשתי שהרקות שלי מכות בי בהתרגשות. נותרו לי בקושי 10 דקות להגיע לקרית נורדאו, הרכב מפונצ'ר, עד שאזמין מונית, עד שהיא תגיע – מדובר בזמן יקר… מבטי האכזבה של ההורים והאורחים החלו לצלוף בי בדמיוני, ובשניות הלחוצות הללו חיפשתי נואש אחרי פיתרון ניסי… אך מאחר והיה ברור לי שלא ינחיתו לי את המלאך גבריאל מן השמים כדי להטיסני במשק כנפיים עד למקום האירוע, הייתי חייב לייצר לעצמי את המלאך הזה…

לשמחתי, כמו שיש מלאכים בשמים, יש מלאכים גם בכבישים – צריך רק למצוא אותם. נעמדתי במרכז הכביש בפיסוק רגליים, והנהג המבוהל שהגיע למולי החל לצפצף ארוכות. הוא חשש שכנראה מדובר באדם לא יציב בנפשו. סימנתי לו לעצור, והוא עצר בלית ברירה. נכנסנו למכוניתו וביקשתי ממנו: "סע צדיק שלי, סע… אתה לא עוזב אותנו… אתה חייב לעזור לנו…"

הנהג היה המום. "מי אתם?! מה אתם רוצים ממני?! מה פתאום נכנסתם בלי רשות למכוניתי?! אולי אתם שודדים… תעשו לי טובה רדו מן הרכב…!!!" "סע!!! שאגתי… תן גז, אני כבר מסביר לך מה ולמה. רד מן הגשר ימינה, כנס לכביש החוף סע דרומה 7 ק"מ, ומשם בזריזות לשכונת קרית נורדאו, אני מוהל, יש לי ברית מילה שם, עוד 9 דקות שקיעה, תבין אותי מכוניתי התפנצ'רה, הקב"ה שלח אותך אלי, כי אתה המלאך שלי…"

או אז, זיק של חיוך ניצת בעיניו של הנהג, ספרדי מסורתי עם לב חם: "אתה מוהל? הו, הו, זה כבוד בשבילי להסיע מוהל בשביל מצוות ברית מילה".

והוא לחץ על הגז. ועוד איך לחץ. מכוניתו החדישה כמו ננערה מן ההלם וטסה במהירות לכיוון היעד המבוקש. באותן דקות שנידמו לנו כמו נצח, התחננו לפני בורא עולם, שהמשימה תצלח בידינו ונצליח להגיע לפני השקיעה לתינוק הזערורי הממתין בקוצר רוח להיכנס לבריתו של אברהם אבינו ביום השמיני…

השמש נטתה מערבה וצבעה הפך כתום, קרני אור אדומים החלו להבליח מן הים. פחדתי להביט בשעון. עצמתי עיני, ואמרתי: ריבונו של עולם, לא ביקשתי את המלאך גבריאל, אבל אין לי ספק שהיהודי החביב הזה שמחזיק בהגה רוצה לזכות במצווה, והתינוק המתוק גם הוא שואף לבריתו, והוריו בוודאי מצויים במתח נורא, שלא יגרם להם שברון-לב. עשה למענם אם לא למעני.

לפתע חריקת בלמים. אני פוקח עיניים ולמולי בית הכנסת. אני מביט בשעון: נותרו עוד ארבע וחצי דקות לשקיעה. פלטנו את עצמנו מהרכב וטסנו פנימה. המוזמנים רצו 'לאכול אותנו חיים', אך בסיעתא דשמיא, השקטתי תוך שניות את הרוחות הנרגנות, ותוך דקה וחצי התינוק היקר נכנס בדלת הקדמית לעם היהודי, נימול כדת וכדין, וקיבל את שמו בישראל.

יצאנו מבית הכנסת והותרנו את בני המשפחה לאכול ולשמוח. רצינו להזמין מונית… אך הנה אני מבחין בחוץ ב"נהג שלנו", זה שחטפנו אותו בעל-כורחו באמצע נסיעתו. "בואו עלו, אחזיר אתכם לרכב, או לכל מקום שתרצו" הוא קרא לי. עלינו לרכב ונישקתי אותו במצחו בחום: "ידידי, אין לך מושג לאיזו מצווה אתה שותף. בזכותך נכנס ילד נוסף לבית היהודי של אברהם אבינו. אשריך!!! ואשרי חלקך…".

הנהג החטוף והאדיב שתק כמה שניות, שמתי לב שהוא מהורהר, ואז התחיל לדבר נרגש כולו: "שמי שמעון. אם לפי דבריך עשיתי מצווה גדולה, ואתה רב ומוהל חשוב, אז אני מבקש מימך ברכה מיוחדת, כי אולי זו עת רצון. אני בן 45 שנים, ועדיין לא נישאתי, אני רווק בעל כורחי, לא מצאתי את בת זיווגי מן השמים. העיכוב הזה מעיק עלי וגורם לי עצב. ברכני רבי שאזכה להינשא בקרוב.. אני מרגיש חצי בנאדם".

הוא עמד לפרוץ בבכי… נשמתי עמוק, הנחתי את יד ימיני על ראשו וברכתיו מכל הלב עד טיפת דמי האחרונה… "מי יתן ותינשא בקרוב לאשת חיל חסודה משורש נשמתך ותקים בית נאמן בישראל. והלוואי ואזכה למול את בנך ביום השמיני!!!

האמת, שכחתי מהמקרה. יותר מידי ארועים אני חווה בחיי הסוערים וקשה לזכור את כולם. חלפה לה שנה בדיוק, ואני מקבל צלצול טלפון: "שלום מדבר שמעון, אתה זוכר אותי… אני הנהג שלך, אני המלאך גבריאל שלך שהובלתי אותך לברית מילה ארבע דקות לפני השקיעה. אז ככה, חודשיים אחרי הברכה שלך נישאתי לנוות-ביתי, והיום בשעה מוצלחת נולד לי בני בכורי… הבטחת לי שתזכה להיות המוהל".

מאז, השבח לאל, זכיתי למול עוד שלשה בנים שנולדו לשמעון הנהג החטוף, שיהיו בריאים בלי עין הרע.

******
מידה כנגד מידה. כאשר אדם מצליח להתגבר על היצר הרע שלו, לעשות מעשה חסד גם כשזה "לא מתאים" לו, ועל ידי כך לעשות נחת רוח לבורא עולם, אז גם מהשמיים דואגים לעשות לו נחת רוח גדולה.

עובד מסיפור של קובי לוי