יציאת מצרים החדשה בעידן הדיגיטלי

חג הפסח הוא סמל ליציאה מעבדות לחירות. יציאת בני ישראל ממצרים אירעה אמנם לפני זמן רב, אבל מה שהיה אז לא השתנה בהרבה, לפחות לא במהות. גם כיום, בעידן שבו העולם צועד לעבר דיגיטציה מלאה כמעט בכל תחום, אנחנו עדים לתופעות של עבדות – גם אם היא בגרסאות מודרניות.

הפצעתו של האינטרנט אי שם בראשית שנות ה-90' הסירה חסם מרכזי על החופש האנושי, ואפשרה לשתף ולקבל מידע בצורה בלתי אמצעית. האינטרנט החופשי מאפשר לעקוף צנזורות על אמצעי תקשורת מסורתיים ולספר לאנשים מסוימים שהם בעצם חיים ומועסקים בתנאי עבדות. לא לחינם, לא מעט מדינות מצנזרות את האינטרנט או חוסמות אותו כליל. רוסיה עושה זאת בעצם ימים אלה.

הופעתו של האינטרנט לא הייתה המצאה בחלל ריק, אלא אבולוציה של תהליכים, של מהפכות שקרו בחלקן כבר לפני מאות שנים. אפשר לקחת את זה אחורה עד לימי המצאת הדפוס, שהביאה לעלייה במספר בני האדם שידעו לקרוא ואפשרה לפתח מדיות שאפשרו להם לדעת יותר. מהפכת הדפוס הייתה אחד הזרעים שהצמיחו את המהפכה התעשייתית ונתנו בוסט לסחר העולמי, שהיה מבוסס על החלפת מידע.

האינטרנט זירז את התהליכים הללו ואת יצירתו של עולם חדש, עם מגוון חדש של מקצועות וסביבות עבודה בעולם ההיי-טק. העובדים בתעשיית ההיי-טק נחשבו תמיד לאליטות – בגלל השכר, התנאים והעובדה שסף הכניסה אליה דורש השכלה וידע ברמה גבוהה. העבודה בתעשיית הטכנולוגיה, על גווניה השונים, הייתה ועודנה היעד של לא מעט צעירים ברחבי העולם, ובמיוחד בישראל. אבל מאחורי ההילה הנוצצת של העבודה בחברות היי-טק יש את העבדות החדשה. היא באה לידי ביטוי בכך שתמורת כל הפינוקים והתגמול הנדיב, העובדים נדרשים לנאמנות ושעות עבודה רבות יותר מאשר ברבות מהתעשיות האחרות. במרבית חברות ההיי-טק מספר שעות העבודה הוא מעבר למה שמקובל, ולעתים הרבה מעבר – על חשבון שעות הפנאי והמשפחה. ככל שהקריירה בחברה מקדמת את העובד או המנהל לתפקיד בכיר יותר, כך המחיר שהמשפחה והסביבה שלו משלמות הוא יקר יותר ומורכב יותר.

הקורונה, ששלחה חצי עולם לעבוד מהבית, רק חידדה את זה. אמנם, העבודה מהבית לא הייתה דבר חדש בהיי-טק גם כשהמגפה פרצה ואילצה את כל העולם בערך להסתגר בבית, אבל היא הביאה למסה קריטית של עובדי היי-טק שעבדו רק מביתם. בכך בוטלה ההפרדה הרעועה שעוד הייתה בענף בין הבית לעבודה.

הבעיה המרכזית של העובדים: חוסר התאגדות

ה-"אשם" במספר השעות המטורף של העבודה בהיי-טק ובחוסר ההפרדה בין הבית לעבודה מוטל לא רק על כתפי המעסיקים, אלא גם על אלה של העובדים, שמבינים את ה-DNA של הארגון ושל הענף, ומקריבים לצורך כך דברים שעובדים אחרים לא נאלצים להקריב.

הבעיה המרכזית של אותם עובדים היא שאין להם, בפועל, גוף שיכול לייצג אותם ולדאוג שתנאי ההעסקה שלהם יהיו סבירים. בעולם שמחוץ להיי-טק קוראים לזה התארגנות באיגוד מקצועי, על ידי ועדי עובדים. אמנם, יש בהסתדרות ארגון שמיועד להיי-טק, אבל ככלל, נכון להיום, המושגים האלה הם מחוץ לתחום במרבית הענף. בחברות רבות יש הכול חוץ מאשר זכות לעובד להגן על תנאי ההעסקה שלו.

בערבו של חג האביב תשפ"ב, אנחנו מתחילים לראות את יציאת מצרים החדשה, שמתאימה לעידן הדיגיטלי

השבוע פרסמנו ראיון עם יו"ר ההסתדרות, ארנון בר דוד, לקראת הבחירות שייערכו במוסד זה בחודש הבא. בר דוד אמר שברחבי העולם, עובדי ההיי-טק עדיין לא נוהרים למסגרות של איגוד מקצועי, אבל בהחלט מתחילים לראות תזוזה לשם במדינות שונות, בהן בישראל. הסיבה לכך, לדבריו, היא שעובדים מפנימים שהכסף הוא לא הכול, ושהמחיר שהם משלמים עבור זה שהם מחייכים כל הדרך אל הבנק מתחיל להיות כבד מדי.

יו"ר ההסתדרות, ארנון בר דוד. צילום: דוברות ההסתדרות

בר דוד משוכנע שבתוך עשור, עובדי היי-טק בכל העולם, כולל בארץ, יעשו את הצעד הזה, ובד בבד הבהיר שההסתדרות, עם התדמית המיושנת שלה, מבינה שגם היא צריכה להשתנות. כבר כיום, מצבים ומושגים כמו חוזה אישי ועבודה לפי תפוקות ויעדים הם לא סדין אדום בעיניה ובעיני העובדים המאורגנים – וזהו המסר שהיא משדרת לעובדי ההיי-טק. הכוונה בהתאגדות של עובדי היי-טק בהסתדרות היא לא לחקות את ועדי העובדים הכוחניים והאנכרוניסטיים בנמלים, בחברת החשמל ובמקומות ותיקים נוספים. מה שכן, הם מבינים שההשתייכות למסגרת משותפת יוצרת כוח, שמאפשר לדון עם המעסיקים על שיפור תנאי ההעסקה.

חלק מהמעסיקים מבינים היטב את הקשר בין שביעות רצון העובד וההכרח שישקיע יותר בחיי המשפחה והחברה שלו לתפוקה, ומבינים שבניגוד לדימוי ולמחשבה הרווחת, התארגנות עובדים תיטיב עם החברה שהם מנהלים. לכן, הם מוכנים לשתף פעולה. אז בערבו של חג האביב תשפ"ב, אנחנו מתחילים לראות את יציאת מצרים החדשה, שמתאימה לעידן הדיגיטלי. חג שמח.