אלה לא המתעשרים החדשים, אלא השיימינג המסוכן שעושים להיי-טק

השבוע שודר בערוץ 12 סרטה של שי לי שינדלר, המתעשרים החדשים, שעסק בחייהם של כמה אנשים ש-"עשו קופה" בהיי-טק, בעיקר לאחר שמכרו את החברות שהקימו. הסרט עורר, כצפוי, הרבה מאוד תגובות – חלקן ענייניות, אבל חלקן אמוציונליות, בעיקר סביב הטענה עד כמה "קשה לה" ההתרגלות למעמד החדש.

שינדלר, מנחת טלוויזיה ומעצבת אופנה, נשואה לליעד אגמון, איש היי-טק, יזם סדרתי, שעשה כמה אקזיטים בקריירה שלו. האחרון שבהם היה מכירת הסטארט-אפ דיינמיק יילד – חברה שהקים ב-2012 יחד עם עמרי מנדלביץ', והשניים מכרו אותה ב-2019 למקדונלד'ס תמורת 300 מיליון דולר.

דרך הפריזמה של ההצלחה של בעלה ושל החיים המשותפים שלהם הכניסה שינדלר את המצלמה לחיים הפרטיים שלהם ושל עוד כמה כאלה שעשו אקזיטים. הבכיר שבהם הוא איל ולדמן, מייסד מלאנוקס, שמכר את החברה לאנבידיה לפני כשלוש שנים תמורת 6.9 מיליארד דולר. המטרה של הסרט הייתה להעלות לדיון נושא שקשור בתדמית ובתחושה שצריך להסביר, לפחות לשיטתם של היוצרים והמשתתפים: למה התעשרנו, והאם אנחנו מרגישים נוח עם זה? הביקורות העלו ספקות האם יש בכלל סיבה לדיון שכזה, ולא מעט פוסטים מלגלגים הועלו לרשתות החברתיות בעקבות שידור הסרט – עד כדי כך ששינדלר הגיבה על כך.

לא צריך להתמקד בסקטור מסוים

שינוי קיצוני במצב כלכלי של משפחה מחייב התמודדות עם אתגרים רבים, למשל בניהול נכון של חיי המשפחה וחינוך הילדים. אבל זה יכול להיות נושא לסדרה שלמה, ללא התמקדות בסקטור מסוים. מה גם שאותם אנשים שהתעשרו אחרי עבודה קשה ותובענית, מה שנקרא ב-10 אצבעות.

עשיר וטוב (גם) לנו. צילום: BigStock (אילוסטרציה)

צריך לציין ששינדלר לא המציאה את המושג "המתעשרים החדשים". הוא שגור בכמה ערוצי טלוויזיה, אתרי אינטרנט ועיתונים, שמריצים אותו מזה זמן רב – משיקולי רייטינג. אלה מציגים את העובדים בענף ההיי-טק בכלל, ואת אותם מתעשרים חדשים בפרט, כפריווילגים וכאשמים בשלל בעיות שהחברה הישראלית מתמודדת אתן: פער חברתי, פערי שכר, אפליה מגדרית, אפליה עדתית ועוד. גם במחירי הדיור בתל אביב.

עוד זילות בענף: התוכנית הכרישים

בימים אלה משודרת בערוץ 12 תוכנית נוספת שיוצרת, גם אם לא בכוונה, זילות של ענף ההיי-טק. הכוונה היא לתוכנית הכרישים, שבה יושבים כמה יזמים מפורסמים, מתעשרי היי-טק, ובוחנים השקעות בכל מיני רעיונות ליזמות.

מעבר לשואו הנחמד שיש שם, התוכנית מייצרת אשליה שכך עובד ענף ההיי-טק וכך מגייסים כסף, ושזוהי רמת היזמות שמאפיינת את הענף. אשליה שההיי-טק הישראלי מסתכם במיטה חכמה, נעלי ספורט ומתכונים. מבלי לזלזל במיזמים שמוצגים בכרישים, זה לא המצב. יתרה מכך, זה רחוק מאוד מהמציאות: ההיי-טק הישראלי עוסק כמעט בכל תחום בחיים – מסייבר ועד אוטומוטיב, מפינטק (פיננסים) ועד משחקי מחשב, ועוד ועוד.

אפרים קישון כתב אחרי מלחמת ששת הימים את הספר "סליחה שניצחנו". אם מסע השיימינג המזויף לענף ההיי-טק, שהסרט של שינדלר הוא חלק ממנו, יימשך, עוד מעט כל יזם שיעשה אקזיט ילך עם חולצה שעליה יהיה כתוב: "סליחה שהצלחתי"

אם נחזור לסרט של שינדלר, בעיניים של שידורי קשת – החברה שמפעילה את ערוץ 12 – הייתה הצדקה לשידור הסרט, מתוך הנחה שהוא יביא רייטינג וייצור באזזז – וכך אמנם קרה. זה הביזנס של הערוץ הזה, הוא חי מזה. אבל לגוף שידור, ובפרט לזה שהרייטינג שלו הוא בדרך כלל הגבוה ביותר, צריכה להיות גם אחריות ציבורית מסוימת. מסע ההכפשה נגד ההיי-טק וכל מי שקשור בו בדרך כלשהי פוגע לא רק באותם אנשים שמתפרנסים בענף ושעשו את הונם בדרכים לגיטימיות, אלא גם בכלכלה ובחברה הישראליות בכללותן. ההיי-טק אחראי ל-45% מסך כל הייצוא הישראלי ומפרנס אקו-סיסטם ענק, עם מגזרים נוספים במשק: ענף הנדל"ן, תעשיית המזון והמסעדנות, ועוד.

השיח צריך להיות לא סביב המתעשרים החדשים בהיי-טק, אלא סביב המתעשרים החדשים בכלל, ואודות צמצום פערים והעלאת רמת החיים של עובדי המגזרים האחרים. כלומר, לא איך מגבילים את השכר בהיי-טק, כי אחרים מרוויחים פחות, אלא כיצד מגדילים לאחרים את השכר. זה יכול להיעשות, ורצוי שייעשה, יחד עם הגדלת הפריון, עוד הכשרות ועוד השקעות בהון האנושי – מה שיעזור גם לצמצום המחסור החמור והכרוני של עובדים בענף.

הפתרון – לא רק אצל ראשי ההיי-טק

צריך להודות שיש לראשי ענף ההיי-טק עוד הרכה מה לעשות כדי לסייע להתמודד עם האתגרים החברתיים של ישראל, אבל לא צריך לגרום לציבור להבין שהפתרון לבעיה זו נמצא רק אצלם. הוא נמצא גם במוסדות ממשלה, שצריכים להשקיע בתשתיות לתעסוקה בהיי-טק, בחינוך לטכנולוגיה ועוד.

מהצד השני, באופן כללי, יש בין העשירים והיזמים שמתלוננים על ההתעניינות, שלא לומר מציצנות, הציבורית בחיים שלהם. אל להם להתלונן על כך. בין שלל הביקורות על הסרט של שינדלר מצאתי ביקורת קולעת, שפרסם היזם זוהר לבקוביץ', שכתב: "גם אני עשיתי אקזיט, אבל לא רצתי לספר לחבר'ה". הסרט הוא כל כולו "לספר לחבר'ה", ומי שעושה זאת, שלא יתפלא שמציצים לו ולחייו.

השורה התחתונה: היוצר הגאון אפרים קישון כתב אחרי מלחמת ששת הימים את הספר סליחה שניצחנו. אם מסע השיימינג המזויף לענף ההיי-טק, שהסרט של שינדלר הוא חלק ממנו, יימשך, עוד מעט כל יזם שיעשה אקזיט ילך עם חולצה שיהיה כתוב עליה: "סליחה שהצלחתי". כדאי מאוד שלא נגיע לשם.