הפרח שנתן חיים

יאן-סון, צעיר כבן עשרים, שירת כפרח טייס בבסיס האימונים של טייסת הקמיקזה, שביצעה מתקפות התאבדות על ספינות מלחמה אמריקניות. המפקדים בטייסת דאגו להמאיס את החיים על פיקודיהם ככל האפשר, עד שהמוות כלל לא היה נחשב בעיניהם כמפחיד ומאיים. במקביל, קשרו מנגנוני התעמולה זרי תהילה, לאותם שהקריבו את חייהם למען ניצחון הקיסר היפני.

האימונים היו אינטנסיביים ומפרכים, תוך משמעת מאוד מחמירה. על כל הפרת משמעת, ולו הקטנה ביותר, נענשו הצוערים במאסר בצינוק. כך אירע שיאן-סון נכלא בתא מעצר בודד, למשך שלושה שבועות, על עבירה זניחה ביותר. המעבר החד ממגורי הצוערים המרווחים, לתא המעצר הצפוף והמצחין הכה אותו בהלם. עקב התנאים המדכאים והבדידות הנוראית הוא נפל מהר מאוד בזרועות הייאוש. בנוסף, הידיעה שבתום המאסר הוא צפוי להתרסק יחד עם מטוסו, גרמה לו לחשוב שחבריו שבחרו למות למען הקיסר, אולי שגו בהחלטתם.

נקודת האור היחידה באפילת חייו הייתה גבעול צעיר רך וזעיר, אשר בדרך פלא הצליח להכות שורש בחריץ בין אבני החלון הקטן שבתאו. יום יום היה יאן-סון עוקב כיצד עקשנותו של הצמח נושאת פרי, והוא מתחזק ומוציא לבסוף עלעל קטן. הדבר היה בעיניו כחידה: מנין שואב הצמח כוחות של חיות?

בתוך החידלון של בור הכלא, כמעט ללא אור השמש הטובה, ללא יד מלטפת ותומכת, הוא שרד ברוב עוז והדר. לאחר שבועיים, גילה יאן-סון שהצמח הוציא פרח ורוד נפלא, והמראה הזה חולל בקרבו מהפכה מחשבתית: "אם כוחות החיות שהפגין צמח דל זה נגד כל תורת הסיכויים, הם כל כך נחושים", חשב לעצמו, "סימן, שהחיים הם מעל הכל!! האם שווה למות בהתרסקות כדי להגשים את שאיפות הכיבוש של הקיסר היפני? או לזכות לכבוד לאחר המוות?"

באותו יום גמלה בליבו של יאן-סון ההחלטה לפרוש ממעגל המוות, אולם החלטה זו לא עמדה במבחן המציאות. כאשר חזר לשגרת האימונים, ונחשף שוב למכונת התעמולה המשומנת, נשכח ממנו הפרח הורוד, והוא המשיך לגרור את חייו בדרך שאין ממנה חזרה.

עם השלמת מסכת האימונים החלו ההכנות לקראת משימות התקיפה. תכונה רבתי ניכרה בבסיס, כאשר במטה שקדו על התכנון המבצעי. במקביל עמלו אנשי הצוות הטכני על חימוש המטוסים בפצצות, ותדלוקם באופן שיספיק בדיוק להגיע לאזור יעד המתקפה. הדרך חזרה לא נלקחה בחשבון מסיבות מובנות, גם אם יתחרט הטייס לא יוכל לשוב. במגורי הטייסים עלה רף העצבנות לשיא, והמתח היה ניכר בפניהם של כל הצעירים.

לקראת שעת האפס היו רבים שהתכנסו בתוך עצמם, יאן-סון היה בתוכם. בבוקרו של יום התקיפה, הוא מצא את עצמו רוכס את סרבל הטייסים וחובש את קסדתו כמי שכפאו שד. אחר כך, נבלע במטוסו כשרעש מנועי המטוסים משתק את מוחו. רק כשנסק לגובה, ונפרד במבט אחרון מהבסיס, הבליחה בו המחשבה שהוא מתעתד להיפרד גם מהחיים…

הטייסת התקדמה לכיוון שייטת אמריקנית. מחשבותיו של יאן-סון נשאו אותו הרחק אל תא הכלא, כשתמונת הפרח הורוד המלבלב בחלון ומבשר על ניצחון החיים, לא הרפתה ממנו. תמונה זו הצליחה לסחוט ממנו, לראשונה מאז התקבל לקורס הטייס, דמעות.

בשלב זה החליט יאן לשבור את הכללים. הוא סיבב את מוט ההיגוי ימינה עד הסוף, והמטוס ביצע תפנית חדה, ושב על עקבותיו…

משנתגלה בבסיס הפיקוד שיאן ביצע שינוי נתיב, התמלא תא הטייס שלו בצרחותיו של קצין המבצעים שבקעו ממכשיר הקשר. הוא לא שעה לפקודה שבאה מחדר הפיקוד לחזור מיד להמשך המשימה. דעתו היה נחושה: הפרח הורוד ינצח!.

כשנחת מטוסו על הקרקע, המתינו לו מפקדיו בפנים חמורות סבר. הוא הובל אחר כבוד למפקדת הטייסת, שם הובהר לו שבפחדנותו המיט "קלון" על טייסת הקמיקזה. יאן טען להגנתו שאינו פחדן כלל, אלא שמבקש הוא לצאת לקרב שיש בו סיכוי, זעיר ככל שיהיה, לחזור בחיים, אבל איננו חפץ במשימת התאבדות ודאית.

מאותו יום הוטל על יאן-סון לעסוק בניקוי השירותים במגורי צוות האוויר. בתפקיד משפיל זה הצליח לשרוד עד לסיום המלחמה, עד כניעת חיילות יפן לבנות הברית. יחד עם זאת, היה גם היחיד מבין אנשי טייסת הקמיקזי ששב לביתו בשלום.

לאחר התבוסה, החל העם היפני החרוץ בשיקום כלכלת ארצו. יאן נרתם אף הוא לכך, ובסיימו את לימודיו בהנדסה, השתלב בתעשיית המכונות בהצלחה מרובה. שבע שנים לאחר סיום המלחמה, הוטל עליו במסגרת עבודתו להיפגש עם נציג חברה אמריקנית, מתוך מגמה להחדיר את התוצרת היפנית לשוק האמריקני.

ההנחיה שקיבל הייתה חד משמעית: להנעים את זמנו של האורח ככל שניתן. המשימה לא הייתה קשה כל כך. האורח התגלה כצעיר אינטליגנטי וחביב, בגילו של יאן לערך, ובין השניים התפתח קשר פורה. כשגלשה השיחה בין השניים למישור האישי, התברר שהבחור שירת בשייטת של הצי האמריקני ש-"הוטרדה" רבות מהתקיפות של חיל האוויר היפני. עמיתו ציין בעיקר את אימת טייסי הקמיקזה.

מחשבותיו של יאן המריאו לשנות המלחמה. הוא נזכר בתעמולה היפנית, שדחפה צעירים כמותו להתרסק לתוך ספינות אויב, ולקפד את חייהם של מלחים, כמו הבחור שיושב לפניו, והכל למען הקיסר היפני. כמה מגוחך שעכשיו בסיטואציה הנוכחית הוא נקרא לדגל, בשם אותה אידיאולוגיה, דווקא לרצות כמה שיותר את "האויב של האתמול".

משחזר יאן לעצמו, החליט שהגיעה העת לחגוג את נצחונו של הפרח הורוד, הפרח שנתן לו חיים. הוא חייך לאורחו והציע לו לערוך היכרות עם עולם הבישול היפני. הזמנתו התקבלה בהתלהבות, והשנים יצאו לעבר מסעדה יפנית קרובה, לחגוג את נצחונו של הפרח הורוד.

ביהדות מודגשים החיים כערך עליון. "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". "פיקוח נפש דוחה שבת". אין לאף אדם זכות לקפד את נשמת חייו, ובודאי לא את חייו של אחר. חשוב לזכור, שלעיתים גם מילים הורגות, וננצור את לשוננו בהתאם.
"והמשכיל – יחריש בעת ההיא".

עובד ממאמר של י. פרידל