אילו סוגיות אתיות חבויות בתוך מאגרי המידע של הרבנות הראשית?

במהלך השנים זכיתי להעניק סיוע וייעוץ משפטי לזוגות רבים הפונים להינשא, הן במסגרת הרבנות הראשית והן באמצעות ארגון חופות – מערך רבני פרטי המקיים טקסי נישואין, חופה וקידושין כהלכה, כדת משה וישראל – מחוץ לרבנות הראשית.

בשנים האחרונות ניתן לזהות יותר ויותר זוגות, ובמיוחד עולים וצאצאיהם, שמעדיפים לפנות למסגרות פרטיות, מחוץ לרבנות, כאשר ב-חופות לבדו ציינו לאחרונה עריכה של מעל לאלף חופות ודיווחו על עלייה של 30% בכמות הפניות, בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד.

אמצעי מחשוב ומאגרי מידע אינם מוסיפים רק התייעלות טכנולוגית, אלא הם גם טומנים בחובם תפישת עולם. למעשה, הטמעה של טכנולוגיה חדשה דומה בהשפעתה לחקיקה חדשה או לפסיקת הלכה מכוננת, ולכן עליה להיבחן כסוכן פוליטי

בצד העניין הגובר של זוגות המבקשים להינשא במסלולים אלטרנטיביים, גמישים ועוקפי רבנות, ניתן לייחס את הפנייה ל-חופות ולמסגרות עצמאיות אחרות גם לתופעה נוספת: זוגות שנדרשים על ידי הממסד הרבני לבצע "בירור יהדות" מקיף, תוך רתימת החידושים הטכנולוגיים לטובת המהלך, ללא בחינת ההשלכות האתיות.

התהליך השנוי במחלקות מנוהל במסגרת בתי הדין הרבניים על ידי מערך של "חוקרי יהדות", שעושה שימוש באמצעים שונים, לרבות בחינה של מסמכים בני עשרות שנים, צילומי קברים, שימוש במאגרי מידע ולפעמים אף הפנייה לעריכת בדיקות גנטיות או משלוח תעודות למחלקה לזיהוי פלילי במשטרה.

רבים מאלו שצלחו את בירור היהדות העידו שמדובר בתהליך מקטין, מבזה ומשפיל, הפוגע בצנעת הפרט ושגרם להם להרגיש מנוכרים יותר מזהותם היהודית, חלקם אף החליטו מסיבות אלו ממש לוותר על הרישום ברבנות ולפנות ל-חופות.

תחושות אלו – שגוברות בקרב הציבור בכלל, וציבור העולים בפרט – הן אחת הסיבות לירידה העקבית שנרשמת בשנים האחרונות במספר הנרשמים לנישואין באמצעות מוסד הרבנות.

בית הדין הרבני בתל אביב. צילום: SjutterStock

בעולם של ביג דאטה – חשש שנהפוך מ"העם היהודי" ל"מאגר היהודי"

השאלה "מיהו יהודי?" אינה חדשה. במשך אלפי שנים יהודים היו פזורים בין יבשות, מדינות וקהילות. רבים נדדו – אם מרצון ואם בעקבות רדיפות וגירושים. מטבע הדברים, נוודות זו עוררה שאלות על כשרות יוחסין, שהוכרעו ללא מערך של "חוקרי יהדות" וללא אמצעים טכנולוגיים מתקדמים.

החל משנות ה-90 חל שינוי במדיניות הרבנות. ניתן לייחס זאת לעלייה הגדולה מברית המועצות ולספקות שעלו בממסד הדתי לגבי יהדותם של חלק מהעולים שהוכרו כיהודים. לסוגיה זו הגיב הממסד הרבני כמו שכל ממסד יודע, באמצעות נהלים, כשכבר ב-1998 הופצו לרשמי הנישואים נהלי "בירור היהדות" הראשונים.

לצד העלייה ההמונית לישראל, הלכו והתפתחו ברחבי העולם אמצעי המחשוב והכלים הטכנולוגיים. ככל שאלו השתכללו, כך גם גברה הדרישה לעשות בהם שימוש במסגרת עבודתם של בתי הדין הרבניים. מחד, יש בכך השפעה חיובית של התייעלות המערכת, אך מאידך, השימוש באמצעי מחשוב כרוך באתגרים חדשים, שלא תמיד ניתנה עליהם הדעת. אמצעי מחשוב ומאגרי מידע אינם מוסיפים רק התייעלות טכנולוגית, אלא הם גם טומנים בחובם תפישת עולם. למעשה, הטמעה של טכנולוגיה חדשה דומה בהשפעתה לחקיקה חדשה או לפסיקת הלכה מכוננת, ולכן עליה להיבחן כסוכן פוליטי.

בראש וראשונה, יש בכך שינוי מדרכי אישור היהדות במסורת היהודית, שהעדיפו להתבסס על "חזקת יהדות" הלכתית ולא על חשדנות תמידית איש ברעהו. בעולם של ביג דאטה יש חשש שנהפוך מ"העם היהודי" ל"מאגר היהודי", תוך הפיכת הממסד הדתי לשומר סף רב השפעה, שמשמש הן כחוקר היהדות, הן כשופט והן כממונה על ביצוע ההכרעות במסגרת המאגר.

שנית, אף אם הכוונה היא לעשות שימוש במאגרי מידע או במידע גנטי רק לחיוב – לצורך אישור יהדות, אך לא לשלילתה – קצרה הדרך עד לשימוש באותו מידע גם כדי להטיל ספק בכשרותם וביהדותם של הבאים להינשא.

הטמעת מידע גנטי בתוך מאגרי מידע ממוחשבים, יכולה להביא להקצנה נוספת, כאשר כשרותם של אזרחי ישראל, ובפרט עולים וצאצאיהם, תימדד על פי היקפו וטיבו של המידע אודותיהם, המצוי במאגרי הרבנות. ניסיון העבר מלמד שמאגרי מידע, גם הרגישים ביותר, עלולים לדלוף ולהביא לפגיעה באנשים שפרטיהם האישיים שמורים בהם. קשה להעלות על הדעת את הנזק שעלול להיגרם מפתיחת מאגר עם נתונים רגישים על יהודים, על ספק-יהודים ועל פסולי חיתון, ובעתיד אולי גם עם מידע גנטי – לשימוש הציבור הרחב בארץ ובעולם. הקמתם של מאגרי מידע לבירורי יהדות, שמטרתם המוצהרת היא קביעה לגבי כשרות היוחסין של כל אדם ואדם, דורשת עיון ומחשבה.

הכותב הוא עו"ד ויזם חברתי, מנהל מרכז מנומדין למשפט יהודי ודמוקרטי, בעל תואר ראשון בהצטיינות במשפטים ומדעי המדינה ותואר שני בהצטיינות במדע, טכנולוגיה וחברה מאוניברסיטת בר-אילן, וכיום דוקטורנט באוניברסיטת בר-אילן