תשפ"ד צריכה להיות שנת המלחמה בשנאה ברשת

ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, זכה השבוע בתביעת דיבה שהגיש נגד צייצן, שהפיץ שקרים על אימו וטען שהיא לא יהודייה. הוא יפוצה בעשרות אלפי שקלים. כמו כן, בנט הגיש תביעה נגד גולש שצייץ נגדו בפרשת 50 מיליון השקלים שנטען שהמדינה שילמה לשיפוץ ביתו ברעננה.

לפני הגשת התביעות הודיע בנט שהוא יוצא למסע של ניקיון השיח ברשת – שיח שכולל הפצת שקרים, הסתה ולשון הרע, ושחורג מעבר לכל ביקורת מותרת וחופש הביטוי. מעבר לצד הפוליטי שבנט מייצג, שאיננו נושא המאמר הזה, מהלך של ניקיון הרשת משיח שנאה הוא מהלך ראוי, שמן הראוי שעוד פוליטיקאים ואנשי ציבור, בעבר ובהווה, יטלו בו חלק. ככלל, רצוי שיוצב יעד לאומי לצמצום משמעותי של שיח השנאה ושל האלימות ברשת.

מהתופעה הזאת סובלים לא רק פוליטיקאים ואנשי ציבור, אלא גם אנשים פרטיים, שנעשה להם שייימינג, ומגזרים בחברה, כמו החברה הערבית, חרדים, להט"בים ונשים.

"בוגדים", "פאשיסטים" ו-"נאצים" – מילים שמשתמשים בהן ברשת בשגרה

המאבק בין תומכי המהפכה המשפטית לבין מתנגדיה הגדיל מאוד את הקיטוב החברתי, והדבר בא לידי ביטוי ברשתות החברתיות. השיח, שהיה אלים עוד לפני שיריב לוין הציג את עיקרי המהפכה, או הרפורמה, הסלים, ומילים כמו "בוגדים", "פאשיסטים", "אנטישמים" ו-"אנטי ציוניים" הפכו לביטויים שניתן לראות מדי יום במדיה החברתית. מה שעוד יותר מצער הוא שברשימה השחורה משחור הזאת כלולים גם ביטויים שקשורים לשואה – המילה "נאצים", אבל לא רק היא. בנוסף, פייק ניוז על המחאה נגד המהפכה מופץ פעמים רבות – בעיקר באמצעות הרשת, אם כי לא רק. גם בצד של המוחים, היו לא מעט שחצו את הקווים, השתמשו בביטויים פסולים, וכינו שרים וחברי כנסת בכינויים שהשימוש בהם מגונה תכלית הגינוי.

סקר עכרך לא מכבר איגוד האינטרנט הישראלי מראה שגולשים רבים נמנעים מלפרסם פוסטים ברשתות החברתיות, מחשש לתגובות קיצוניות. מה גם שהשיח האלים כבר מזמן פרץ את גבולות העולם הווירטואלי, ומדי פעם אנחנו שומעים על אנשים שחוו שנאה או שיימינג ברשת, ושסבלו כתוצאה מכך מחרדות ומדיכאונות. בנוסף, חלק מההטרדות והאלימות ברשת הופכות לאלימות והטרדות פיזיות, מחוץ לה.

איך מטפלים בתופעה?

הטיפול בתופעה החמורה הזו צריך להיות בידי כמה גורמים, שנושאים באחריות משותפת, אבל גם כל אחד בפני עצמו. גורם אחד, ומרכזי, הוא אנחנו – הגולשים עצמם. על כל אחד מאתנו לרסן את עצמו ולא לשכוח שבצד השני יש אדם כמונו, שגם הוא בעל רגשות, ולא לשכוח שאם אנחנו מפרסמים ביטוי אלים, ציוץ רעיל או פוסט שנאה – זה עלול לחזור אלינו כבומרנג. וגם, כפי שאמר הלל הזקן, "מה ששנוא עליך – אל תעשה לחברך". הרי אף אחד מאתנו לא רוצה לחטוף קללות או שיימינג.

גורם נוסף הוא מערכת החינוך. נדרשת פעולת הסברה הרבה יותר אינטנסיבית מהקיים, שתגביר את המודעות למשמעות של הפצת שנאה ברשתות החברתיות. צריך להתחיל את זה בגיל צעיר, בבתי הספר היסודיים, ולהמשיך הלאה, עד לגמר התיכון. נדרשת הסברה גם במסגרות אחרות, כמו מקומות עבודה וברשתות החברתיות עצמן. במקרה זה, האחריות נופלת על טוויטר/X, פייסבוק ופלטפורמות המדיה החברתית האחרות. הן עושות פעולות מסוימות, אבל זה ממש לא מספיק. החברות הללו צריכות להדגיש ששיח אלים לא יתאפשר אצלן – ולמנוע אותו בפועל.

מן הראוי שכל הגופים שקשורים לנושא – וגם אנחנו, הגולשים – יכריזו על תשפ"ד כעל שנת מיתון השיח ברשת, כדי שהוא יהיה פחות אלים, שונא ומקטב. מותר להיות חלוקים, אבל אפשר לעשות את זה גם בלי להשתמש בכוח ההרסני של הרשת

הרשתות החברתיות, וזאת די מוסכמה, דווקא מפיקות תועלת מהשיח המקטב. אם זה לא היה קורה, הן היו מבצעות את הפעולות שהוזכרו כאן בעצמן, וכבר מזמן. ההגדרות שלהן לשיח שנאה שדורש התערבות הן מצומצמות. אמנם, מטא, למשל, טוענת שהיא מנטרת אחוזים גבוהים משיח השנאה בפייסבוק, אבל התחושה בקרב הגולשים היא שזה מעט מדי, ולעתים מאוחר מדי עבור קורבנות ההסתה והשיימינג.

הרשויות באירופה ובארצות הברית שותפות לדעה הזאת של הגולשים: הן הגיעו למסקנה שאסור לסמוך רק על בעלי הרשתות, אלא צריך לנקוט בצעדים משפטיים ובסנקציות נגדם, כאלה שיכריחו אותם לפעול בנחישות יתר ומהר יותר. תהליכים כאלה כבר החלו במדינות שונות, ועדיין לא ברור מה האפקטיביות שלהם.

גם בישראל יש הסכמה בקרב רבים שאחת הדרכים לצמצום שיח השנאה היא הטלת סנקציות על החברות, אולם לא נעשה הרבה בנושא. התנהלו על כך דיונים בכנסת ובפורומים נוספים, ושר התקשורת בממשלה הקודמת, יועז הנדל, הקים ועדה שתבדוק את התופעה הזאת ותמליץ על צעדים לצמצומה, אולם שר התקשורת הנוכחי, ד"ר שלמה קרעי, עסוק בדברים אחרים.

גורם נוסף הוא רשויות האכיפה והמשפט. יש דרכים שונות לגרום לכך שגולש שחצה קווים אדומים, הפיץ פייק ניוז, הסתה ושקרים יישא בתוצאות, ואם צריך גם במישור הפלילי. תביעת דיבה היא לא הפתרון המועדף, מפני שהיא כרוכה בלא מעט הוצאות של התובע, ועל פי סטטיסטיקות שונות, מרבית התביעות מסתיימות בפשרה. כך קרה גם במקרה של תביעת הדיבה שהגיש בנט. ענישה כבדה יותר יכולה להרתיע את הגולש הבא לחשוב פעמיים לפני שהוא מפרסם את הפוסט או הציוץ רווי השנאה והאלימות.

לכן, לסיכום, מן הראוי שכל הגופים שקשורים לנושא – וגם אנחנו, הגולשים – יכריזו על תשפ"ד כעל שנת מיתון השיח ברשת, כדי שהוא יהיה פחות אלים, שונא ומקטב. מותר להיות חלוקים, מותר ורצוי לנהל דיונים כדי לשכנע, אבל אפשר לעשות את זה גם בלי להשתמש בכוח ההרסני של הרשת, שכבר גבתה לא מעט חיי אדם על רקע זה.