מעבדת אינטראקטיביות ומולטימדיה שחוצה את גבולות הדמיון

בשנים האחרונות מדובר לא מעט על הצורך להפוך את הכיתות בבתי הספר לאינטראקטיביות, מבוססות טכנולוגיה. אחת הדרכים לכך היא הכנסת מולטימדיה. נראה שבאופן כללי, לא הרבה נעשה בתחום, ובכל אופן לא מספיק. מיזם שכן פועל ליותר אינטראקטיביות ומולטימדיה בכיתות הוא זה של קרן אתנה, שמתקיים בשיתוף הפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר אילן. בפרק זה של פודקאסט אנשים ומחשבים אירחנו את פרופ' עדינה שמיר מהפקולטה, שמשמשת גם כראשת המכון לטכנולוגיה באוניברסיטה, ואת אורי בן ארי, נשיא ומייסד קרן אתנה.

הפרויקט, שאותו קרן אתנה מובילה, נקרא מעבדת דמיון, וניתן לומר שהוא מהווה לא פחות מפריצת דרך עולמית בבתי הספר, שהופכת את הכיתה לחדר לימוד אינטראקטיבי, מבוסס מולטימדיה. מעבדת הדמיון אף מהווה פלטפורמה למחקר שמבצעות פרופ' שמיר ופרופ' סיגל עדן, שעוסק בקידום כישורי שפה ואוריינות לילדי גן בסיכון. השתיים קיבלו באחרונה מענק בסכום משמעותי לביצוע המחקר.

פרופ' שמיר הרחיבה על המחקר בראיון: "תחום המרחב האמרסיבי, שמעבדת הדמיון פועלת בו, מעורר עניין רב בקרב החוקרים בארץ ובחו"ל. זהו מרחב שבו מופעלת מערכת טכנולוגית שמאפשרת הקרנת תכנים על גבי שלושה קירות בכל חדר בבית הספר או בגן, וכן על רצפתו, וכך להעביר תכני לימוד מעניינים, שמשנים את תפיסת ההוראה – הן אצל המורים והן אצל התלמידים".

מהי המטרה של המחקר?
"יש לו מטרה כפולה: לשלב בין תמיכה בילדים שיש להם צרכים מיוחדים, עם דגש על בעלי קשיי שפה ואוריינות, עם ביצוע מחקר פורץ דרך. תוך כדי הטיפול בילדים אנחנו מכשירים הן צוותים מקצועיים והן את הורי הילדים.

בסופו של דבר, אנחנו רוצות להגיע לאיזשהו מודל התערבות, לראות איך ניתן ללמוד בסביבה אמרסיבית עם אוכלוסיות מתקשות בעלות פרופילים מורכבים. הדגש במחקר שלנו הוא על ילדים, עם עיכובים התפתחותיים בתחומי השפה והאוריינות".

מה הסיבה שבחרו לתת לכן את המענק דווקא על המחקר הזה?
"המענק ניתן לנו על ידי הקרן הלאומית למדע, שנחשבת לאחת הקרנות הגדולות והחשובות בתחום. אנשיה רואים במחקר שלנו מחקר פורץ דרך, ואנחנו רואים בבחירה שלהם בנו הכרה במצוינות האקדמית שלנו".

לאילו מסקנות אתן שואפות להגיע?
"יש פה בחינה של היבטים שונים של המודל, והבנה ורצון לתאר את האופן המיטבי של ההתערבות. למידה באמצעות הסביבה הטבעית היא מורכבת לכשעצמה. אין פה ממש השערת מחקר או משהו שאנחנו מצפות לקבל, אנחנו הולכות לזה באופן פתוח. אנחנו מצפות לראות קידום של הילדים האלה בהיבטים השונים. יש פה כמה שאלות מורכבות, והמטרה היא שנוכל, דרך המחקר שלנו, לפתח מודל שלוקח בחשבון היבטים שונים גם אצל הילדים עצמם וגם לגבי התנאים המיטביים.

כמובן שלא היינו יכולות להגיע למחקר הזה ללא הרעיון והסיוע של קרן אתנה והתמיכה הרבה שהיא נותנת לנו".

אורי בן ארי, נשיא ומייסד קרן אתנה. צילום: ניב קנטור

בן ארי סקר בקצרה את הפעילות של קרן אתנה: "הקרן הוקמה לפני מעל 15 שנים במטרה להעצים את המורות ואת המורים בישראל, על ידי כך שהיא נותנת להם ארגז כלים דיגיטליים. התחלנו עם מחשבים אישיים, ועד היום הענקנו 30 אלף מחשבים וכלים נוספים, ב-80 רשויות מקומיות ובליווי הכשרה מקצועית. זה נעשה בשיתוף משרד החינוך והסתדרות המורים".

"במסגרת הפעילות נחשפנו לחינוך המיוחד והבנו את הפוטנציאל של הטכנולוגיה לסייע בלימוד הילדים שלומדים בו. לכן, החלטנו להעניק אייפדים, עם תוכנות ויישומים ששינו לחלוטין את הדרך שבה ילדים אלה מתקשרים עם הסביבה, כולל ילדים שלא דיברו מילה וכיום הם יכולים לתקשר עם ההורים שלהם בעזרת המחשבים והכלים האלה", הוסיף. "קיבלנו על הפרויקט הזה הכרה בינלאומית, ובמכון בבר אילן התפתחה מתודולוגיה שלמה של שילוב כלים דיגיטליים בטיפול בילדי החינוך המיוחד".

"במקביל", ציין בן ארי, "צורפתי לצוות חשיבה של אונסק"ו, שעיצב את כיתת העתיד. ביקרתי בכנס חינוך בבריטניה, ואז הבנת שאפשר לשנות את קירות הכיתה ולקחת את התלמידים בצורה אינטראקטיבית לכל מקום בכל תחום".

ואז גילית את מעבדת הדמיון?
"ראיתי את זה במעבדה בשפיים. לקחתי את פרופ' שמיר לשם, והיא מיד החליטה להקים מעבדה דומה בבר אילן. למעשה, המכון בבר אילן הפך להיות חלוץ עולמי ביישום מעבדות הדמיון, ולקח את זה שני צעדים קדימה, כי פרופ' שמיר, פרופ' עדן וצוותן גם מטפלים בילדים באמצעות המעבדה, תוך כדי המחקר שהם עושים. הם בונים מערכי שיעור שמשפרים את השפה שלהם ומקנים להם כישורים נוספים".

האם יש כבר מעבדות כאלה בבתי ספר בחינוך המיוחד בישראל?
"כן. הכנסנו את המעבדות למספר בתי ספר בחינוך המיוחד, והתוצאות מדהימות. התלמידים נחשפים לעולם אחר, ואתה מגלה את היכולות שלהם, שלא יכולת לדעת קודם. לדעתי זה דבר אדיר".

מעבדת הדמיון בבית הספר יחדיו לחינוך מיוחד בתל אביב. צילום: קרן אתנה

איך זה מתיישב עם העובדה שבתי הספר האלה הם בדרך כלל דלי משאבים?
"זה עניין של מנהלים ומורים, שרואים את הפוטנציאל ומאמינים בכך. אנחנו מתקרבים ל-50 מעבדות שכבר מותקנות, נכון למועד הריאיון הזה – בבתי ספר יסודיים ותיכוניים. אנחנו עוקבים אחרי השימוש ויש גם מחקרים ראשוניים שמראים בפירוש את ההצלחות – קודם כל ברמת התפקוד של הילדים. ברגע שהם נכנסים למעבדה הם הופכים להיות אקטיביים, וכששואלים אותם איך הם מרגישים הם עונים: משעמם לנו בכיתה. פה זה יותר מעניין. יש לנו רשימת המתנה של מאות כיתות, שרוצות את המעבדות האלה, והאתגר הוא גיוס תרומות לפרויקט".

כיצד מגייסים תרומות בימים אלה?
"אנחנו משתפים פעולה עם מפעל הפיס ועם עוד כמה גורמים מישראל וחו"ל, ואנחנו מקווים שהם ימשיכו לתרום, כי זה המתכון למצוינות שכולנו שואפים אליה. גם המנהלים והמורים רואים בזה כלי למימוש המצוינות ורואים בזה פרויקט אישי".