עוד מחדל ממשלתי: מצב המנמ"רים ומחלקות המחשוב בפריפריה

עדי לסרי, מנמ"רית עיריית נתיבות, שגרים בה יותר מ-50 אלף תושבים, הוזעקה לעירייה שעות אחדות לאחר שפרצה המלחמה ב-7 באוקטובר, כשמחבלים הסתובבו בעיר וטילי החמאס שרקו מעל לראשיהם של התושבים ההמומים. החמ"ל העירוני כבר היה ערוך ומוכן לפעולה. לסרי התבקשה להכניס לשימוש את מערכות התקשורת והטלפוניה, שיאפשרו לעובדים לעבוד מכל מקום ולמקבלי ההחלטות לקבל אותן ולשרת את התושבים. היא חיברה את המערכות בעצמה, כי לסרי היא העובדת היחידה באגף המחשוב של העירייה, ומי שהיה לצידה באותו הבוקר של השבת השחורה הוא טכנאי אחד בלבד.

העובדה שבעיריית בנתיבות יש רק מנמ"רית וטכנאי, שאחראים על כל המחשוב בעירייה, זעזעה את משתתפי הוובינר IT בשעת מלחמה של אנשים ומחשבים, שהתקיים בשבוע שעבר. הן המרצים והן מאות הצופים שהתחברו לוובינר הביעו פליאה כשהיא סיפרה על כך.

מצבה של בלה מיכאלוב, מנמ"רית עיריית שדרות, לא טוב בהרבה: היא יצאה למלחמה עם ארבעה עובדים.

מימין: עדי לסרי, מנמ"רית עיריית נתיבות; ובלה מיכאלוב, מנמ"רית עיריית שדרות. צילום: מחלקות הדוברות של העיריות

למרבה הצער, לסרי ומיכאלוב אינן יוצאות דופן. כוח האדם שעוסק במחשוב מצומצם ביותר בהרבה רשויות מקומיות, יותר מדי. מתוך 285 רשויות מקומיות במדינת ישראל, רק ב-80 מכהנים מנמ"רים במשרה מלאה. הפערים בין הערים הגדולות, המבוססות, לבין הפריפריה – שם, בחלק מהישובים, אין בכלל מנמ"ר – זועק לשמיים במלחמה הזאת. לתת למנמ"ר אחד – או למנמ"רית אחת, במקרה הזה – לנהל את אופרציית המחשוב של ישוב, על אחת כמה וכמה עיר לא קטנה כמו נתיבות, זה לא פחות מהפקרות. זה כמו לשלוח חיל לקרב ללא רובה.

לידיעת הקוראים משה ארבל ובצלאל סמוטריץ'

האחריות לכך מוטלת קודם כל על משרד הפנים, שתחתיו נמצא הנושא, ועל משרד האוצר, שבמשך שנים מסרב להסדיר את תפקיד המנמ”ר ברשויות המקומיות ואת ייעודו. המנמ"ר נושא בתפקיד מפתח בארגונים, כולל ברשויות מקומיות, אלא שהוא היחיד מבין נושאי תפקידי המפתח במגזר המוניציפאלי שלא נחשב חיוני, ולכן אין לו תקן מחייב. זאת, על אף שאיגוד המנמ"רים בשלטון המקומי וגופים אחרים מנהלים מאבק ארוך שנים בנושא, וכבר הגיעו להבנות מסוימות, שלמרבה ה-"הפתעה" טרם יצאו לפועל. והנה, באותה שבת שחורה, וגם היום, שורה ארוכה של ישובים בנגב המערבי, כמו גם בצפון, מתפקדים עם תקן חסר של מנהלי טכנולוגיה ומחשוב.

העובדה השערורייתית הזאת לא מנעה מהמנמ"רים באותם ישובים להצטיין מאז תחילת המלחמה, לא פחות. אלא שהם עשו זאת למרות הרגולטורים האחראים עליהם, ולא בגללם. בכל הרשויות המקומיות באזור הלחימה בדרום, המנמ"רים היו חלק מכוח החלוץ הראשון שהוקפץ לחמ"לים, כדי להכין את תשתיות ומערכות המחשוב, על מנת שאלה יאפשרו לראשי הרשויות ומנהליהן לקבל החלטות ולפעול לטובת התושבים. אולם, אם היו להם תקן ויותר כוח אדם, הם היו יכולים לעשות את זה מהר יותר ואולי, מי יודע, אף להציל את חייהם של כמה וכמה אנשים.

שר הפנים, משה ארבל, הוא אחד השרים המוערכים בממשלה הנוכחית. כזה שאכפת לו, או לפחות כך אומרים עליו. לכן, בהחלט ייתכן שאם מי שצריך ילחש את דבר המחדל הזה על אוזנו וילחץ עליו לפתור אותו – הוא ייעתר למשימה

גם למנמ"רים מצטיינים יש גבול מה הם יכולים לעשות

משתתפי הוובינר, כולל לסרי ומיכאלוב, סיפרו בזה אחר זה לצופים על הפעילות שלהם בראשית המלחמה. הם שיתפו אותם כיצד הם פיתחו מערכות שו"ב, דשבורדים ואפליקציות ייעודיות בתוך פחות מ-24 שעות (!),תוך התמודדות עם ירי בלתי פוסק, כוח אדם שגויס למילואים ומשפחות שפונו מהישובים במהירות. ועדיין, גם אם את.ה עובד.ת הכי טוב שאת.ה יכול.ה להיות, אם יש לך כוח אדם מצומצם, יש גבול למה שאת.ה יכול.ה לעשות. לכן, משרדי הממשלה הרלוונטיים וראשי הרשויות קיבלו בימים הראשונים של המלחמה את מה שהם בישלו לפניה. הם ליטרלי אכלו באותה שבת שחורה את מה שהם בישלו בערב שבת.

ואם כבר פתגמים, הנה עוד אחד שנכון לכתוב אותו כאן: מה שלא עובד בשגרה לא יעבוד בחירום. ראשי ערים ורשויות מקומיות קטנות יותר שהבינו את החשיבות של המחשוב והטכנולוגיה וידעו להשקיע בתהליכי אוטומציה וחדשנות, חוו את המעבר לחירום בצורה יותר קלה. ראשי רשויות שידעו להילחם עם משרדי הממשלה וגייסו כוח אדם לאגפי המחשוב נכנסו לאירוע מהר יותר. רשויות שתרגלו בשגרה מצבי חירום, כולל בהיבט הטכנולוגי, ידעו לעבור מהר יותר למציאות החדשה.

המצב חמור לא פחות בתחום אבטחת המידע והסייבר: עשרות רשויות מקומיות בארץ עדיין פועלות ללא תקן למנהל אבטחת מידע. זאת, בשעה שהיקף ניסיונות התקיפה בסייבר עלה במאות אחוזים מאז תחילת המלחמה. מבקר המדינה התריע על המחדל הזה כמה פעמים, אבל כרגיל, שמו את הדו"חות שלו במדף העליון. או, אם כבר מחשוב, זרקו אותם לסל המחזור, או במקרה הטוב שכחו אותם איפשהו בין שלל התיקיות במחשב.

גם כאן: היכן שאין ממשלה – יש שלטון מקומי

צריך לומר שכמו במישורים אחרים במלחמה הזאת, אל מול החידלון של משרדי הממשלה, שחלקם עדיין לא הפנימו את גודל האירוע, השלטון המקומי נכנס מתחת לאלונקה. אחד ההיבטים הבולטים שבהם ניתן לראות את זה הוא הסולידריות בין המנמ"רים ברשויות המקומיות והסיוע שלהם האחד לשני. זה לא פחות ממרגש, ו-ודאי שמועיל. אבל זה לא צריך להיות כך: הגיע הזמן ששר הפנים והנהלת המשרד ידפקו על השולחנות באוצר ויסבירו לחברים שם שרשות מקומית שמתפקדת ללא תקנים של מנמ"ר ומנהל אבטחת מידע, וללא או עם פחות מדי כוח אדם מקצועי באגף המחשוב והחדשנות, תיפגע עד מאוד, במוקדם או במאוחר – אם היא עוד לא נפגעה. מי שישלמו את המחיר הם תושבי הרשות, שבשגרה ובוודאי שבחירום מצפים מראש העיר או המועצה שייתן מענה לצרכים הכי בסיסיים שלהם, ובמקרים רבים מאוד המענה הזה כולל טכנולוגיה.

שר הפנים, משה ארבל, הוא אחד השרים המוערכים בממשלה הנוכחית. כזה שאכפת לו, או לפחות כך אומרים עליו. לכן, בהחלט ייתכן שאם מי שצריך ילחש את דבר המחדל הזה על אוזנו וילחץ עליו לפתור אותו – הוא ייעתר למשימה, ילחץ על האוצר, יורה לפקידים של המשרד שלו לעשות את מה שצריך ואם לא – יפעל להחליף אותם. חובת ההוכחה מוטלת עליו. או, בעצם, עליו ועל שר האוצר, בצלאל סמוטריץ'.