המלחמה הוכיחה שוב עד כמה חשובה הטכנולוגיה במערכת החינוך

המלחמה שנכפתה עלינו לפני כחודש וחצי הביאה, שוב, לסגירת חלק ניכר מאוד ממוסדות החינוך במדינה, ולמעבר ללימודים מרחוק. כמו בקורונה, התלמידות והתלמידים פתחו את המחשב, נכנסו לזום – והשתתפו בשיעור, מי יותר ומי פחות, אם להשתמש בקורטוב של הומור. אלא שבוובינר שקיימה קבוצת אנשים ומחשבים השבוע, שעסק בחינוך בשעת חירום, התברר שבמלחמה הנוכחית, המציאות יותר מורכבת מהקורונה.

מה שמוסיף למורכבות של הסיטואציה הפעם הוא שלא מדובר רק בסגירה זמנית של מוסדות החינוך, כפי שהיה בקורונה, אלא בכך שהתלמידים ביישובים רבים בארץ, בדרום ובצפון, פונו מיישוביהם, עם משפחותיהם, ושוכנו במקומות אחרים במדינה – בתל אביב, בקיבוץ שפיים, באילת ובמקומות נוספים. כלומר, התלמידים האלה לא יזכו לראות את בית הספר שלהם עוד חודשים רבים, אם בכלל. יש להוסיף לכך את האווירה הקשה במדינה, ואת ההשפעה של כל זה על הקשב של הילדים, שכן זה אחרת ללמוד בבית הספר מאשר בבית, ביישוב שלך מאשר בבית מלון ביישוב אחר ובאווירה קשה מאשר במצב רגיל.

צריך לציין בהקשר זה גם את המשתנה השני ב-"משוואה" שהיא הכיתה – המורות והמורים. רבים מהמפונים הם אנשי הוראה, שפונו יחד עם תלמידיהם מאותם ישובים. אלה גם אלה יצאו מבתיהם ללא כל ציוד ללמידה, כולל מחשבים. קרן אתנה, בראשותו של אורי בן ארי, שעוסקת מזה 14 שנים בהענקת ארגזי כלים טכנולוגיים למורים, כולל מחשבים, התארגנה במהירות וחילקה להם מחשבים, כד שיוכלו לתפקד, לשוב לעבודה במהירות וללמד.

אורי בן ארי, נשיא ומייסד קרן אתנה. צילום: אלעד גוטמן

החברים במשרד החינוך צריכים להוציא את הראש מחוץ לחלונות שלו, לאמץ יוזמות אזרחיות ולמנף יחד איתן את מערכת החינוך. במאה ה-21 אין כל סיבה שמדינת ישראל לא תעניק למורה את כלי העבודה שלו, ואין כל סיבה שבתי הספר לא יהיו מתוקשבים לחלוטין

אי אפשר היה שלא להתרגש מדבריה בוובינר של רחל אוחנה, מנהלת מינהל החינוך בעיריית אופקים – עיר שספגה אבדות ונזקים רבים באותה שבת שחורה. החלטה של המנהיגות המקומית להמשיך ככל הניתן בשגרה הובילה את אגף החינוך לעשות הכול כדי להחזיר את התלמידים לבתי הספר במהירות האפשרית, כמובן תוך התחשבות במציאות הקשה. גם כאן הטכנולוגיה, כפי שאוחנה העידה, שיחקה תפקיד מרכזי.

רחל אוחנה, מנהלת מינהל החינוך בעיריית אופקים. צילום: צילום מסך

טכנולוגיה במערכת החינוך – לא רק ללימוד לכשעצמו

כמו בהרבה מקרים אחרים, גם כאן, החברה האזרחית, ארגוני מתנדבים וכפי שראינו הרשויות המקומיות ידעו לנצל את הטכנולוגיה שנועדה במקור ללימוד לצורך חשוב לא פחות, בפרט בימים טרופים אלה – חוסן רגשי. היא אפשרה לתלמידים התרגעות לרגע.

אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא מעבדת הדמיון של אותה קרן אתנה שהוזכרה כקודם. היא כבר קיימת בכמה וכמה ישובים ורשויות מקומיות, למשל במועצה האזורית גוש עציון, ומנהל אגף החינוך בה, שמואל יסלזון, הציג זאת במפגש הווירטואלי. בימי שגרה, המעבדה משמשת להעצמת חוויית הלימוד של התלמידים, אבל עם תחילת המלחמה היא, על הציוד שבה ועל המולטימדיה שלה, הפכה למרכז התרגעות לכמה שעות – הן למורים והן לתלמידים. פעולות דומות נעשו ביישובים אחרים שבהן מעבדת הדמיון הותקנה. דומה שאיש לא העלה על דעתו שהמעבדות הללו יהפכו לעוד מרכז חוסן רגשי להורים וילדים.

מה משרד החינוך צריך לעשות בשש אחרי המלחמה?

מה שצוין כאן מלמד שהמלחמה מהווה עוד הוכחה למרכזיות של הטכנולוגיה במערכת החינוך. כחלק מהפקת הלקחים שמשרד החינוך יצטרך לעשות בשוך הקרבות, עליו להגביר את שיתוף הפעולה שלו עם יוזמות אזרחיות שונות, שסייעו למערכת החינוך לחזור לשגרה ככל הניתן, ולעודד את הרשויות המקומיות להגביר שיתופי פעולה דומים. המשרד צריך לרענן את ההיערכות שלו לשעת חירום, למלא בתוכן מענה לתסריטי קיצון, כפי שהמלחמה הזאת לימדה אותנו, ולנצל את הכאוס הזה להצעדת כלל מערכת החינוך אל העידן הבא, לכיתות העתיד. עליו לעשות, ממש עם סיום המלחמה, את הצעד הראשון להטמעת כלים כמו מעבדת הדמיון, לתקשוב של בתי הספר ובכלל, למעבר למאה ה-21 – צעדים שהוא היה צריך לעשות מזמן, עוד בסוף המאה ה-20, אבל הנחיצות והתכיפות שלהם עולות על רקע מה שחווינו ואנחנו חווים בשבועות האחרונים.

עוד דבר שעל משרד החינוך לעשות לכשתיפסק האש (לגמרי, לא זמנית) הוא להשקיע עוד יותר במשאב האנושי, המורים, ששוב הוכח שהם מהווים את אחד העוגנים שמאפשרים לחברה האזרחית שגרה, גם אם היא שגרת חירום.

להוציא את הראש מחוץ לחלונות. בניין משרד החינוך בירושלים. צילום: ShutterStock

לסיכום, החברים בירושלים צריכים להוציא את הראש מחוץ לחלונות של משרד החינוך, לאמץ יוזמות אזרחיות ולמנף יחד איתן את המערכת. במאה ה-21 אין כל סיבה שמדינת ישראל לא תעניק למורה את כלי העבודה שלו, במקום להסתמך על ארגוני מתנדבים שמתבססים על פילנתרופיה, ואין כל סיבה שבתי הספר לא יהיו מתוקשבים לחלוטין. החינוך היה ותמיד יהיה הבסיס לשינוי החברתי-תרבותי שמדינת ישראל תיאלץ לבצע בשש אחרי המלחמה.