הצדעה לצה"ל ולתעשיות הביטחוניות, וגעגועים לימי חיל המדע

אם צריך לתמצת את אירועי השבוע, נראה שהדבר החשוב והמרנין בו היה ההצדעה לצה"ל ולתעשיות הביטחוניות, וגם למדינות שסייעו לישראל, בעקבות היירוט המוצלח של מאות טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב"מים שאיראן המטירה עלינו – יירוט שביצעו חיל האוויר ומדינות הקואליציה.

העליונות הטכנולוגית של ישראל ושל צבאה קיבלה שוב הכרה בעולם. העליונות הזאת מבוססת על הידע והעבודה של אלפי אנשים, שהם בדרך כלל אלמונים, שפיתחו במשך שנים את המערכות והכלים ששימשו את צה"ל באותו לילה דרמטי. אלה הם אנשי הצבא ועובדי התעשיות הביטחוניות.

אם להודות על האמת, עובדי התעשיות הביטחוניות קיבלו קצת פחות מהתהילה שהורעפה על העושים במלאכה, והטור בא לתקן את זה במקצת. כשמדברים על התעשיות הביטחוניות הישראליות, מתכוונים לחברות כמו התעשיה האווירית, תעש, אלביט ורפאל, שכל אחת מהן עובדת עם חברות טכנולוגיה ישראליות אחרות. נכון הוא שחלק גדול מהתוצר של החברות הללו מיועד לחו"ל, ומהווה אחוז משמעותי מההכנסות מהייצוא הביטחוני ומהייצוא של תעשיית ההיי-טק, אבל חלקו האחר, והלא מבוטל, מיועד לשימוש פנימה.

מבט אחורה

הפיתוח של הטכנולוגיות ששימשו אותנו ליירט את המתקפה האיראנית לא התחיל אתמול, אלא לפני כמה עשורים, ובכלל, יש לתעשיות הביטחוניות הישראליות היסטוריה ארוכת שנים. גם אי אז בשנות ה-40' וה-50', כשלמדינה, ולפני כן ליישוב, לא היה מספיק כסף לעתים אפילו למוצרים בסיסיים, המנהיגים ידעו למצוא את המשאבים לפיתוח המדע והטכנולוגיה. זה התחיל קצת לפני הכרזת המדינה, עוד בימי ההגנה: ב-1946 הקים הארגון, שהיה האב והמוליד של צה"ל, את המחלקה למחקר מדעי, בראשותו של אהרון וקס, על פי הוראתו של מפקד ההגנה דאז, יצחק שדה. עם הקמת צה"ל ב-1948 הוקם חיל המדע, שההמשך שלו מצוי ביחידות העלית הטכנולוגיות הצה"ליות של היום – ממר"ם, 8200 ועוד – ובאגף התקשוב, שהוקם בתחילת שנות האלפיים.

חלק מהאנשים שעומדים כיום בראש התעשיות הביטחוניות הם בוגרים של אותה תפיסת עולם שעוצבה על ידי המנהיגים של ימי היישוב וראשית המדינה, שהבינו שההון האנושי הוא הנשק האמיתי שלנו, לצד הנשק הפיזי.

אירועי מוצאי השבת האחרונה רק ממחישים את הצורך הדחוף לשנות את סדרי העדיפויות הלאומיות, ולשים בראש את המדע, החדשנות ובעיקר את החינוך הטכנולוגי, שעד לפני כמה שנים היה החצר האחורית של מערכת החינוך

נכון שגם כיום אין לנו במה להתבייש, אבל תעשיית ההיי-טק, שעובדת ביחד עם ובמידה לא מעטה מזינה את התעשיות הביטחוניות של ישראל, מבוססת בעיקר על השקעות לא ממשלתיות, על יזמים ומשקיעים שמייצרים את ההצלחות שאנחנו מכירים. ההשקעות של הממשלות לדורותיהן במו"פ, בחינוך טכנולוגי ובהקמת תשתיות פיזיות ודיגיטליות כדי שתעשיית ההיי-טק תעבוד היו והן מעטות, ואף נמצאות במגמת ירידה. גם אם המספרים הנומינליים משקפים סכומי כסף מכובדים, הם רחוקים מאוד מלענות על הצרכים האמיתיים. די אם נזכיר שתקציב משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה עומד על הרבה מתחת למיליארד שקלים – שיעור בטל בשישים מתקציב המדינה, ותקציב רשות החדשנות כמעט שלא גדל בשנים האחרונות, מלבד המענקים שניתנו בעקבות המלחמה.

אירועי מוצאי השבת האחרונה רק ממחישים את הצורך הדחוף לשנות את סדרי העדיפויות הלאומיות, ולשים בראש את המדע, החדשנות ובעיקר את החינוך הטכנולוגי, שעד לפני כמה שנים היה החצר האחורית של מערכת החינוך. להשקעות ממשלתיות בתעשיות הביטחוניות, ובהיי-טק בכלל, יש השפעה על כלל המשק, על רמת החיים של כולנו ועל החוסן החברתי-כלכלי של המדינה, שבימים אלה הוא כל כך חשוב.

השורה התחתונה: ערב הימים הלאומיים, ובעיקר יום העצמאות, מתבקשת חשיבה לאומית-אסטרטגית חדשה, על מנת להניע מחדש את החזון של חיל המדע, בגרסה מודרנית, עבור הדורות הבאים.