האם הרשתות החברתיות טובות לבריאות הנפש?

בכל יום אני מוצא את עצמי נכנס כמה וכמה, ועוד כמה, פעמים לרשתות החברתיות. אני משתמש הרבה, שלא לומר מכור, בארבע רשתות חברתיות – פייסבוק, אינסטגרם, ווטסאפ ויוטיוב. אני רואה וקורא שם מה עושים חבריי, חוזה בתמונות יפות ומתעדכן בחדשות. אלא שאת זה, כניוז פריק, אני עושה לא רק ברשתות החברתיות, כי אם גם באתרים המסורתיים ובטלוויזיה. למילה "מכור" יש קונוטציות שליליות, אבל נראה שאני לא מאוד יוצא דופן ברמות השימוש שלי.

היום (ה') חל יום בריאות הנפש השנתי. מדובר ביום עולמי, שחוק ייעודי שחוקקה הכנסת מחייב לציין אותו גם בישראל – בדיון במליאת הכנסת, בבית הנשיא, במערכת הבריאות, במשרדים שונים של הממשלה, במערכת המשפט, במשטרה, ברשויות המקומיות ובצה"ל. המחוקקים שלנו הבינו שמדובר בנושא חשוב מאין כמותו, ונראה שזאת הסיבה שהם קבעו שהיום הזה יצוין בהיקף כה נרחב.

הרשתות החברתיות ממכרות על ידי כך שהן מנצלות את העובדה ששימוש בהן מביא את המוח לשחרר דופמין – הורמון שמביא אתו תחושות של אושר ורוגע. אלא שהתחושות האלה הן קצרות טווח, מה שגורם לנו לרצות להמשיך אותן – כלומר, שהמוח ישחרר עוד דופמין, ולכן אנחנו ממשיכים להשתמש באותו דבר שהביא לשחרור הראשוני של ההורמון – הרשתות החברתיות.

שורה של מחקרים מעידים על ההשפעות השליליות של הרשתות החברתיות על בריאות הנפש. עיקר הממצאים הם ששימוש בסושיאל מדיה גורם לעלייה ברמות החרדה והדיכאון אצל רבים מהמשתמשים, ובמיוחד בקרב מתבגרים ומבוגרים צעירים. מחקר שנערך בארצות הברית הראה עלייה בתפוצה של דיכאון קליני מ-8.7% ב-2005 ל-11.3% ב-2014. הנתונים האלה נכונים ללפני עשור, בטרם עידן הטיקטוק, ששוחררה לאוויר העולם שנתיים אחר כך ופופולרית במיוחד בקרב משתמשים צעירים. מאחר שהשימוש ברשתות החברתיות עלה מאז 2014, יש להניח שהסטרס והדיכאון בקרב המשתמשים עלה בהתאם.

השפעה שלילית, בעיקר על בני נוער וצעירים. צילום: ShutterStock

מהצד השני

קיימים מומחים ומחקרים שמבקרים את המחקרים שמצביעים על ההשפעה השלילית של השימוש ברשתות החברתיות על בריאות הנפש, וקובעים שהממצאים שלהם "חלשים" או "לא עקביים". מחקרים אחרים אף מצאו השפעה חיובית שלהן על הבריאות הנפשית, בעיקר של להט"בים ושל מתמודדי נפש. יש בזה היגיון לא מועט – הרשתות החברתיות יכולות לספק מרחב לתמיכה, שיתוף ושיח מעצים בין אנשים.

כמי שיש לו OCD והוא הומו, אני יכול להעיד על עצמי – הן על ההשפעות החיוביות והן על אלה השליליות של הרשתות החברתיות עליי. אמנם, לא אחת עולות אצלי רמות הלחץ והחרדה כשאני קורא פוסט זה או אחר, וצפייה בתמונות של גברים חתיכים ודאי משפיעה על הדימוי העצמי שלי, אלא שלפעמים אני גם מוצא בסושיאל תמיכה ומזדהה עם תכנים שכתבו אנשים אחרים – בין אם זו דעה פוליטית שדומה לשלי ובין אם זו התמודדות אישית שלהם עם מצב לא נעים בחיים.

אני מניח שלא אחטא לאמת אם אכתוב שבשנים הקרובות תגדל ההתמכרות לרשתות החברתיות, שמשכללות עם הזמן את הכלים שלהן כדי שזה בדיוק מה שיקרה, ואיתה יגדלו רמות הלחץ והחרדה מהשימוש בהן. מה שנותר הוא לקוות שזה לא יקרה

לא רק קריאות: הרשות שלקחה את הנושא צעד קדימה

הקשר בין השימוש ברשתות החברתיות לבריאות הנפש משך את תשומת ליבם של רבים מהארגונים שעוסקים בנושא, בארצות הברית ובמדינות נוספות. משרד הבריאות האמריקני הוציא קריאה לחברות המנהלות אותן להעדיף את הרווחה הנפשית של המשתמשים על פני שורת הרווח שלהן. הקריאה הזאת אולי נכונה, אבל תמימה משהו. בנוסף, האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים מזהירה כי "השימוש ברשתות החברתיות וזמן המסך נקשרים לעלייה בסיכונים שניצבים בפני ילדים ומתבגרים, כגון חוסר בתשומת לב, יותר אגרסיות, הערכה עצמית נמוכה ודיכאון".

מי שהלכה צעד קדימה היא עיריית ניו יורק, שהשנה הגדירה את הרשתות החברתיות כאיום לבריאות הציבור. היא אף תבעה את טיקטוק, מטא, סנאפ ויוטיוב, כדי שיישאו באחריות לחלקן במשבר בריאות הנפש בארצות הברית. מעניין יהיה לראות מה יעלה בגורל התביעה הזאת.

מה עושים כדי לטפל בתופעה?

מאמר שפרסמה קנטה מינמיטאני, חוקרת באוניברסיטת סטנפורד, כולל המלצות כיצד לטפל בסוגיה, וקורא "לתקוף" את הנושא מכיוונים רבים. הראשון הוא רגולציה על חברות המדיה החברתית, כך שהעדפת בריאות הנפש של המשתמשים על פני שורת הרווח תהיה כלל שיחייב אותן ולא קריאה בלבד. היא כותבת שאפשר לחייב אותן לספק למשתמשים כלים להערכת הבריאות הנפשית שלהם ולספק אמצעים לתמיכה נפשית. לאור ההתנגדות החזקה הצפויה מצד משתמשים וחברות הסושיאל מדיה (בין היתר באמצעות אנשי יחסי הציבור הרבים שהן מעסיקות ושלל הלוביסטים שהן מפעילות), הכותבת ממליצה לרשויות לאסוף את המידע המעודכן ביותר בנושא לפני שהן מחילות את הרגולציה ולהסביר את הנחיצות של הכללים החדשים.

לצד הצעדים נגד החברות, היא ממליצה שמומחי בריאות נפש יעדכנו את תוכניות הטיפול שלהם כך שיכללו גם את ההשפעות הנפשיות של המדיה החברתית, ולנו, המשתמשים, היא מציעה ללמוד כיצד אנחנו יכולים לקחת אחריות על הבריאות הנפשית שלנו בעידן הסושיאל. כיצד? למדוד כמה זמן אנחנו גולשים בפייסבוק, אינסטגרם, X ודומיותיהן, לכוון את הפיד שלנו כך שיכלול יותר ויותר תוכן חיובי (לרשתות החברתיות יש כלים שמאפשרים לנו להחליט אילו סוגים של תכנים אנחנו מעוניינים לראות שם), ולהקטין את ביצוע הפעילויות וקשירת הקשרים עם אנשים שאנחנו עושים אונליין, לטובת האופליין. כלומר: לחזור לדרכים ה-"ישנות".

המלצות מה לעשות ברמה האישית כדי לשפר את בריאות הנפש אל מול השימוש ברשתות החברתיות, כמו אלה שממליצה מינמיטאני, הן דברים שהם בבחינת "קל להגיד וקשה לעשות". וחוץ מזה, קטונתי מלהמליץ בנושא – אני לא חוקר ולא מומחה בריאות נפש. מה שכן, אני מניח שלא אחטא לאמת אם אכתוב שבשנים הקרובות תגדל ההתמכרות לרשתות החברתיות, שמשכללות עם הזמן את הכלים שלהן כדי שזה בדיוק מה שיקרה, ואיתה יגדלו רמות הלחץ והחרדה מהשימוש בהן. מה שנותר הוא לקוות שזה לא יקרה.