מנכ"לית, יזמית – ופעילה למען עסקים בעוטף עזה ובצפון

מיד לאחר הטבח הנורא ב-7 באוקטובר החלו רבים בחברה ובכלכלה הישראליות בשלל יוזמות לסייע לתושבי עוטף עזה, שחוו טראומה קשה ונאלצו להתפנות מבתיהם, ולחיילי צה"ל, שהחלו במלחמה בעזה. ענף שבלט בכך, כמצופה, היה ענף ההיי-טק: חברות, מנהלי ואנשי היי-טק הרימו פרויקטים רבים, שעזרו לתושבים ולחיילים איפה שהיה צורך, והממשלה וצה"ל לא היו שם כדי למלא אותו באותם רגעים קשים.

אחת מהם היא מירה אלטמן, אשת עסקים בעלת ניסיון ניהולי עשיר, שעוסקת ביזמות טכנולוגית, ומאז המלחמה פעילה בעמותת בוגרי 8200, בסיוע לעסקים בעוטף עזה ובצפון להשתקם, בין היתר על ידי הכנסת חדשנות וטכנולוגיה. כמו כן, היא פועלת לקידום נשים לתפקידי ניהול. אלטמן היא המרואיינת בפרק זה של פודקאסט אנשים ומחשבים.

אלטמן הייתה האישה הראשונה שכיהנה כמנכ"לית במשרד התיירות. במשך 20 שנה היא ניהלה את מרכז הקונגרסים הבינלאומי בנייני האומה בירושלים (ICC), והביאה את החברה לרווח של עשרות מיליוני שקלים. במסגרת הפעילות היזמית היא הקימה עם שותפים את קרן הון-הסיכון M.A.V.S, שמשקיעה במיזמי תיירות טכנולוגיים ברחבי העולם. בשנה שעברה היא הקימה את זרוע המימון של קבוצת גיאומטריקס, שמפתחת רעיונות חדשים עבור יזמים בתחום הטכנולוגיה. מאז פרוץ המלחמה, אלטמן פעילה בחמ"ל בארי, שאותו היא הקימה עם עוד חמישה מנכ"לים לשעבר של משרדי ממשלה, וכן משמשת כיועצת אסטרטגית לפיתוח עסקי בעמותת בוגרי 8200, שכאמור, מסייעת לעסקים באזורי הלחימה להשתקם.

ספרי בבקשה קצת על עצמך. מהיכן התחלת?
"אני ילידת קיבוץ מעלה החמישה שבהרי ירושלים. לאחר שנישאתי עברנו לגור בקיבוץ קריית ענבים הסמוך. לאחר השירות בצה"ל למדתי הוראה ולימדתי בבית הספר היסודי של הקיבוץ במשך 10 שנים, ובין היתר הייתי יועצת שם. נמנית עם היזמים שהקימו את בית הספר מגילות בים המלח, שם יישמתי תפיסות חינוכיות שלא היו שגרתיות אז".

במה זה התבטא?
"בית הספר פעל בתשעה מרכזי למידה ,שבהם למדו הילדים מכיתה א', לאחר שלמדו קרוא וכתוב. תוכניות הלימודים היו מבוססות על הפעלת הילדים וחשיבה יצירתית. הילדים בנו לעצמם את מערכת השעות. אנחנו מדברים על שנות ה-80, וזה לא היה מקובל אז. בשלב מסוים של הקריירה החלטתי לעזוב את מערכת החינוך וללכת ליזמות ולעסקים – והלכתי ללמוד. התפקיד הראשון שלי היה לנהל את בית ההארחה של קריית ענבים, וכבר אז העליתי רעיונות לשדרג את המקום, שהיה בית הבראה ולא היה רווחי, ולהפוך אותו למלון בריאות. כיום זה מלון כרמים. המלון אמנם נבנה הרבה אחרי שעזבתי, אבל השתמשו לבנייתו בתוכניות שהנחתי, לאחר ששהיתי תקופה ארוכה בארצות הברית ולמדתי את הנושא. התפקיד הבא שלי היה יועצת במשרד התיירות וכעבור שנה מוניתי למנכ"לית המשרד – האישה היחידה בתפקיד זה אז בשירות הממשלתי. כיהנתי בתפקיד בזמן כהונתו של השר רחבעם זאבי ז"ל, עד שנרצח".

ואז עברת לנהל במשך 20 שנים את מרכס הקונגרסים, את בנייני האומה. מה היו האתגרים שעמדו בפנייך שם?
"הגעתי לשם עם הרבה ניסיון וידעתי שמצפים לי שם הרבה מאוד אתגרים. אז, בנייני האומה לא נראו כמו היום. קיבלתי חברה שהייתה בקשיים, עם חובות, והייתי צריכה להתמודד עם זה. רבים לא יודעים שהחברה היא פרטית. יישמתי תוכניות התייעלות וכן תוכניות עסקיות, שמבוססות על חדשנות טכנולוגית – וכך הפך המקום למרכז קונגרסים בינלאומי, שריכז אליו כנסים רבים, כולל כנסי היי-טק עולמיים. בקורונה הכול נעצר, אז יזמנו את הכנסים הווירטואליים על בסיס של פלטפורמה טכנולוגית, שהייתה מוצלחת.

במסגרת ההתייעלות הקמתי את מחלקת הדיגיטל של בנייני האומה, עוד בתחילת שנות ה-2000 – מה שלא היה אז מובן מאליו. בהמשך, הדבר הזה התברר כאפקטיבי וסייע לשיקום החברה.

בנייני האומה הם כיום מרכז קונגרסים שמצויד בטכנולוגיה הכי חדשה, שמסייעת לכל מי שמציג או מגיע לשם. ראיתי בזה כלי חיוני".

ואז עברת לעולם הטכנולוגיה וההיי-טק. ספרי על זה.
"כן. הקמתי קרן הון-סיכון, שמשקיעה במיזמי תיירות בינלאומיים, וכן את זרוע המימון של קבוצת גיאומטריקס מרעננה, שמפתחת רעיונות חדשניים של יזמים פרטיים בסקטורים שונים וחברות סטארט-אפ. אני מעורבת במיזמים טכנולוגיים לקידום החדשנות בענף התיירות – תחום שבארץ הוא עדיין לא מספיק מתקדם".

במלחמה היית ממקימי חמ"ל בארי. ספרי על זה.
"הקמתי את חמ"ל בארי יחד עם חמישה מנכ"לים לשעבר של משרדי ממשלה, ובשלב מסוים הוא הפך להיות חמ"ל העוטף. חברנו יחד, כי בימים הראשונים היה ואקום, כי הממשלה לא הייתה שם, והיה צריך לסייע בדברים הכי בסיסיים: להנפיק לתושבים בעוטף רישיונות נהיגה, כרטיסי אשראי ועוד דברים, כי אנשים נעקרו מבתיהם באותה שבת שחורה בלי כלום. בעיקר קיצרנו ביורוקרטיות, וכמובן הפעלנו לצורך כך פלטפורמות דיגיטליות.

התמקדתי באילת, לשם פונו חלק מהקיבוצים בעוטף. במשך הזמן, כשהממשלה נכנסה לאירוע סוף סוף, הוקמה מינהלת תקומה, ואמנם המשכתי בפעילות בעוטף, אבל גם עברתי לעזור בצפון, בין היתר כחברת דירקטוריון בכמה מיזמים שם. כמו כן, אני פעילה כיועצת בעמותת בוגרי 8200, שמסייעת לעסקים שנקלעו לקשיים. אישית, אני פעילה באילת ובשדרות. הסיפוק הוא עצום".

את מעורבת גם בקידום נשים. את עצמך דוגמה חריגה, עדיין יש מעט נשים בתפקידים בכירים. איפה טעינו?
"קודם כל, אני חושבת שבהסתכלות, מאז שהתחלתי, כצעירה בשנות ה-30 לחייה, יש שינוי מהותי. הייתי צריכה לפלס את דרכי, וזה לא היה מובן מאליו. לרוב הייתי בסביבה גברית, לפעמים האישה היחידה. כיום זה קצת אחרת".

עדיין, נשים בתפקידים בכירים הן מיעוט. מי אשם בכך?
"אני לא מחפשת אשמים. אני חושבת שגם לנשים יש חלק בנושא. קריירה דורשת מחיר אישי, משפחתי, ולא כולן מוכנות או יכולות לשלם את זה, מה גם שנדרשת תמיכה מבן הזוג והמשפחה. אבל הנשים צריכות לרצות ולהיות מוכנות להתמודד עם האתגרים, ולצערי אין מספיק נשים כאלה. הפתרון, לדעתי, הוא בחינוך מגיל הרך לשוויוניות בנטל בין בני הזוג, וגם כאן יש שיפור רב, אבל יש עוד הרבה מה לעשות".