"אני לוקחת איתי את הקשר עם האנשים – ראיתי את הברק בעיניים"

ליאורה שכטר, סמנכ"לית מערכות מידע וחברת הנהלת שירותי בריאות כללית, מסיימת בימים אלו את תפקידה בארגון, לאחר ארבע שנים. בחודש הבא היא תכנס לתפקיד הבא שלה, מנכ"לית מתף – זרוע המיחשוב של הבנק הבינלאומי.

לשכטר (סא"ל במיל') יש ניסיון עשיר בניהול מערכות מידע. לפני שעברה לכללית כיהנה כעשר שנים כמנמ"רית עיריית תל אביב יפו. לשם הגיעה לאחר 21 שנה בשירות קבע בצה"ל ואחרי שהשתחררה בדרגת סגן אלוף. התפקיד האחרון שלה היה ה-CTO של אגף התקשוב.

בראיון לפודקאסט אנשים ומחשבים, רגע לפני המעבר לאתגר הבא במגזר הפיננסי כמנכ"לית מתף, היא מדברת על השירות הצבאי המשמעותי באגף התקשוב, על מהפכת הדיגיטל בתל אביב, וגם על אתגרי מערכת הבריאות בין קורונה לחרבות ברזל.

"אני לוקחת איתי בעיקר את הקשר עם האנשים, כשאני מסתכלת להם בעיניים אני רואה ברק", אומרת שכטר בסיום הראיון, כשהיא מתבקשת לסכם את התקופה.

ליאורה שכטר, ספרי קצת על עצמך.
"נולדתי בצפת, דור עשירי למשפחה שורשית. שם גדלתי וגם פגשתי את בעלי לעתיד בכיתה ו', ומאז אנחנו יחד. יש לנו שלושה ילדים. בשלב הגיוס לצה"ל החלטתי ללכת לעתודה האקדמית, וסיימתי תואר ראשון במדעי המחשב, בטכניון".

מה עשית בצבא?
"כל התפקידים שלי עסקו בפיתוח מערכות שליטה ובקרה וניהול שדה הקרב. שובצתי ל-מפח"ש, שם ליוויתי את התהליך של פיתוח מערכת לניהול מפקדה. אחר כך עברתי לאגף התקשוב. זה היה אחד התפקידים הכי מרתקים שעשיתי. אתה יוצר מערכת מאפס, מביא אותה לשטח ומלווה את התרגיל, בודקים ומשפרים. סיימתי את השירות בדרגת סגן אלוף כ-CTO של האגף".

ואז עברת לעיריית תל אביב. למה דווקא לשם?
"ראיתי בזה אתגר ויחד עם אנשים טובים שמצאתי שם שנה אחר שנה פיתחנו רעיונות חדשים, וקידמנו את העיר לחזון של עיר דיגיטלית. בעירייה חיפשו פתרונות איך אנחנו משנים את היחס של התושב לעירייה, שסבלה ממשבר אמון. שאלנו איך נותנים שירותים הכי טריוויאלים בדיגיטל, ובכך חוסכים לתושב הגעה פיזית למשרדים וקבלת שירותים נוספים, ללא תשלום עם חוויית משתמש מעולה. ההצלחה הייתה מדהימה. כשנכנסתי לתפקיד היו שתי קומות של קבלת קהל, וכשסיימתי אולי קומה אחת – וזה אומר הכל".

הדבר הכי משמעותי שכולם זוכרים זה הדיגיתל.
"אכן. זה היה הכי מהותי בעיניי. הקמת מועדון דיגיתל, שזה מועדון תושבים שאתה נכנס אליו וולנטרית, ללא עלות, מספר קצת על עצמך, והעירייה בעצם מציעה לך כל מיני פעילויות שהעיר מספקת ובונה, במיוחד בשבילך במועדון, מבלי שתצטרך לחפש את זה. זה נגע בהמון תחומים, החל משירותים בסיסיים דרך הטבות, כרטיסים להצגות, והכל ממוקד בהתאם לפרופילים של התושבים. פרויקט הדגיתל, זכה בפרס העיר החכמה ביותר, בתערוכת ערים חכמות הגדולה בעולם בברצלונה. הצגנו את זה בביתן שהקמנו בתערוכות, וההיענות היתה פשוט מדהימה".

ואחרי 10 שנים עברת ממגזר מוניציפאלי לבריאות, לא פחות מאתגר. למה?
"נכנסתי בעיצומה של הקורונה, תקופה מאוד קשה, ובריאות באותה נקודת זמן היא אחד הדברים הכי מהותיים והכי מרתקים, בטח בגלל המגיפה. היו אתגרים של מתן מענה למכשור ומחשוב של בדיקות הקורונה, אחר כך התחיל התהליך החיסוני ועוד משימות קריטיות. הכללית היא גוף מבוזר, עם 14 בתי חולים, 40 אלף עובדים, מרפאות בכל הארץ, ואתה צריך לספק שירות לכל נקודת קצה כזאת, ואין מצב שלא תהיה רציפות תפקודית.

מעבר לזה דווקא בתקופות כאלו אתה חייב לתכנן את העתיד, כדי להיות מוכן לאתגרים הבאים. ואכן לקחתי את הצוות שלי ובנינו תוכנית תלת-שנתית, שלוקחת גם את התשתיות שכבר התיישנו והתחילו תקלות והיו בהן בעיות. לקחנו גם את הנושא של אבטחת מידע שבוא נגיד כל מגזר הבריאות לא בלט בהשקעה בהגנת מידע, וגם בתחום האפליקטיבי, שהיה צריך קפיצת מדרגה.

רק כדי לסבר את האוזן, ל-כללית יש 16 דאטה סנטרים, חידשנו אותם כמעט לחלוטין. בנינו אתר DR, שלא היה קודם, והיום לכללית יש שני דאטה סנטרים אקטיב אקטיב בתחום של אבטחת מידע.

קפצנו מדרגה, עשינו את המכרז הכי גדול בארץ לנושא של אבטחת מידע – 38 פרויקטים. והכנו תוכנית, לפני שנים, וקיבלנו את ברכת ההנהלה, ושוב אל תשכח שזה היה תוך כדי הקורונה, לא מובן מאליו. והיום הפרויקטים האלו קרובים לסיום, אבל תמיד יש עוד הרבה מה לעשות".

אחרי הקורונה, עוד בטרם הספקתם לחזור לשיגרה, פרצה המלחמה. איפה זה תפס אתכם?
"המלחמה יצרה אתגרים חדשים שלא הכרנו. קודם כל הייתה הגירת אוכלוסייה מהדרום סביב עוטף עזה וגם סביב הצפון לכיוון המרכז. היינו חייבים להמשיך לתת להם שירותים, פתחנו מרפאות חדשות למפונים, היינו צריכים להרחיב את את ההרשאות של הרופאים שלא היו הרופאים הישירים של המטופלים, תוך הקפדה על נושא של אבטחת פרטיות ומידע".

מה את לוקחת איתך ביום שאת עוזבת? מה הדבר הכי משמעותי?
"אני לוקחת בעיקר את האנשים, את הקשר שלי איתם. כולם נרתמו לעבודה לילות כימים לאורך כל המלחמה, וזה נמשך עד היום. אלו אנשים שרמת העומס עליהם בארבע שנים האחרונות היתה גדולה. כשאני מסתכלת בעיניים שלהם, אני רואה ברק, ואני שואלת 'מה נשמע?' והוא אומר 'תקשיבי, נורא מעניין'. אני עוסקת בטכנולוגיות מעניינות, אבל אנשים, זה הדבר הכי חשוב".

יש לך גם תחביב של ספורט ימי. ספרי על כך.
"כן תמיד אהבתי ים. אני עושה סאפ בשבת. עושה כיף גדול".

להאזנה לפודקאסט המלא