מה אני אגיד לאבא?

מעולם לא ראיתי כל כך הרבה כסף ופאר בבית אחד, הרהר בלבו משה בעת שהותו בביתו של הגביר מר לורנס. משה, גבאי צדקה מישראל שהגיע לאיטליה כדי לאסוף תרומות לטובת מוסדות תורניים, התארח בביתו של הגביר היהודי מר לורנס. משה היה מופתע מהעושר הרב שניבט מכל פינה בארמונו של הגביר. מהתקרה השתלשלו מנורות קריסטל נוצצות, ועל רצפת השיש היו פרוסים מרבדים מעשי אומנות. גם השולחן היה ערוך בכלים מפוארים ביותר, כלי בדולח מבהיקים וכפות ומזלגות מזהב לצד צלחות פורצלן עדינות.  משה המשיך לסקור את שכיות החמדה ולפתע נתקלו עיניו במשהו מוזר… חנוכיית זהב ענקית ניצבה על אחד ממדפי המזנון, וסמוך לה היו מונחים שברים של בקבוק. המראה היה משונה עד כדי גיחוך, שברי זכוכית בארמון שכזה… הרי הם לא הולמים את המקום?!

הגביר שהבחין במבטי התמיהה שנשקפו מעיניו של משה פנה אליו ואמר: אתה כנראה מתפלא מה עושות כאן הזכוכיות הישנות? נכון מאוד, הן כל כך לא משתלבות בין המוצגים יקרי הערך בביתך, הגיב משה בפסקנות. דע לך שהם מאוד יקרי ערך עבורי, עוד יותר מכל הזהב הכסף והקריסטל. אני חייב לשברים אלה את חיי ואת עולמי. עד כדי כך? שאל משה בתמיהה. כן ויש לי סיבה מדוע הם מונחים כאן הצהיר מר לורנס, הסכת ושמע: נולדתי בהולנד, שם למדתי בישיבה וחשבתי שאשאר שם כל ימי חיי. אך כשהגעתי לגיל שמונה עשרה הגיע מכתב מאת סבי שהתגורר באיטליה ובו בקשה, שאני הנכד הבכור אבוא לעזור לו בחנות תקופה קצרה מאחר והוא אינו חש בטוב. הורי הסכימו ואפילו עודדו אותי לנסוע, וכך מצאתי את עצמי בגיל צעיר עוזב את עולם לימוד תורה ועובר לחיי המסחר.

עזרתי לסבא בחנות מבוקר ועד ערב אבל לצערי מצבו של סבא החמיר ולאחר זמן מה הוא נפטר… הורי דרשו שאחזור הביתה, אך אני כבר הייתי שקוע בעולם המסחר. הצלחה האירה לי פנים ועשיתי חיל בעסקי. מכרתי סחורה בכמויות גדולות אפילו יותר מסבא בימיו הטובים… נהניתי מכל אגורה שהרווחתי במו ידי וכתבתי להורי שאני נשאר באיטליה.

כך גדלו העסקים, מיום ליום פתחתי סניפים רבים והייתי עסוק בעבודתי מבקר ועד לילה. ערב אחד הייתי טרוד ביותר בעבודתי וויתרתי על תפילת מעריב… וזה היה הצעד הראשון שלי בהחלקה במדרון התלול של ההתרחקות מהיהדות. במשך הזמן דילגתי גם על שחרית בתירוץ שזה רק היום ומחר אני ודאי אתפלל, אבל המחר הזה לא הגיע. כעבור מספר שנים התחתנתי ונולדו ילדי, אך לא חינכתי אותם בדרך של אבי וסבי בדורות הקודמים, ושמץ מיהדות הם לא ידעו… עד לאותו מקרה…

יום אחד בלכתי ברחוב ראיתי קבוצה של ילדים יהודים משחקת. הם נראו מאושרים מאוד כפי שילדים צריכים להראות, אך לפתע שמעתי זעקה נוראה. התקרבתי למקום, והבחנתי בילד קטן מוקף בחבריו והא ממרר בבכי קורע לב. חבריו שעמדו מסביבו ניסו להרגיעו, אך הילד לא נרגע וכל הזמן חזר על אותן המילים: מה אני אגיד לאבא? מה אני אגיד לאבא? נגשתי אל הילד ושאלתי מה קרה? הילד הפנה את מבטו אלי, עיניו היו אדומות מבכי וכל מה שהצליח לומר היה: אני בצרה! מה אגיד לאבא??

כששאלתי מה קרה אולי אני יכול לעזור לו, הילד השתתק וחבריו הסבירו לי במקומו: הילד בא ממשפחה מאד ענייה, אביו חסך במשך תקופה ממושכת פרוטה לפרוטה עבור בקבוק שמן זית, כדי שיוכל להדליק את נרות החנוכה בהידור. היום אחרי הצהרים הוא שלח את בנו לקנות את השמן, כשהוא דאג להזהירו קודם לכן לבל יתעכב בדרך ויבוא ישר הביתה, כדי שחס וחלילה לא ישבר הבקבוק. הילד אומנם קנה את  הבקבוק, אך שכח את אזהרותיו של אביו, וכשפגש את חבריו המשחקים הצטרף אליהם והבקבוק נשבר לרסיסים.

הסתכלתי על הילד שעדיין המשיך לבכות וללחוש ללא הפסק בדאגה מה יגיד לאבא. הרגשתי צער ורחמים בליבי על הילד והבטחתי לו שאעזור לו. ביקשתי ממנו להתלוות אלי לחנות ושם קניתי עבורו בקבוק שמן זית, שהיה גדול בהרבה מהקודם. האושר חזר לעיני הילד וכל הילדים השתתפו בשמחתו.

בדרכי הביתה באותו ערב המשיכו המילים להדהד באוזני כעין מנגינה מהולה בתוגה בעצבות. מה אגיד לאבא, מה אגיד לאבא. ואז הבזק של הרהור חלף בליבי, חשבתי גם אני לעצמי: באמת, מה אני אגיד לאבא, לאבא שבשמיים שהפקיד בידי נשמה יקרה וציווה עלי לשמור עליה. מה אומר לאבא אחרי מותי, הרי הפניתי עורף ליהדות. איזה תרוץ, איזה אמתלה תהיה לי כשאעמוד לפני אבא שבשמיים ביום הדין.
ואז חזרתי אל המקום בו היו הילדים ואספתי את שברי הבקבוק מהרחוב ונטלתי אותם לביתי. באותו לילה, לתדהמתם של אשתי וילדי, הדלקתי את נר החנוכה מה שלא עשיתי כבר הרבה שנים.

ביום למחרת הדלקתי שתי נרות ועם כל לילה שעבר הוספתי עוד נר בחנוכייה, ועוד מקור אור לנשמתי. התבוננתי בנרות המרצדים ובליבי הבהבה התקוה. נזכרתי בהורי בביתי בילדותי. הלכתי רחוק רחוק, ובחנוכה התחילה הדרך חזרה שלי ליהדות ולקיום המצוות.
התבין מעתה מדוע כה יקרים בעיני שברי זכוכית אלו סיים מר לורנס את סיפורו וניכר היה בו שהוא מתרגש מאוד. רבי משה חייך ופניו היו משולהבות. מבלי משים ניגש יחד עם מר לורנס לעבר המזנון, והם ליטפו בעינייהם את שברי הזכוכית היקרים אשר זכו להחזיר יהודי אל אבא שבשמיים.

חג חנוכה שמח ומאיר לכם ולכל בית ישראל!