המפגש המרתק של בעל החנות עם הקונה המסתורי

במשך שנים רבות ניהל ר' דוד מבני ברק את חנות המתנות שבבעלותו באמונה וביושר. יותר משאהב את מלאכתו, אהב לסיים את יום עבודתו ולפנות לשיעורו היומי המרתק. את השיכור מסר רב בית הכנסת מאיר הפנים, ובו למדו דף אחד של גמרא במסגרת מפעל "הדף היומי" שייסד הרב קובלסקי שליט"א. דוד היה מן המסורים והמתמידים ביותר בשיעור. הוא והשיעור היומי הפכו למקשה אחת, עד שלעיתים לא ידעו מכריו, אם הוא זקוק לדף היומי או שמא הדף היומי הוא שזקוק לו. שומעי השיעור הכירו היטב את דמותו החייכנית ואת אופיו העולז, אשר הוסיפו חן וגוון לשיעורו המרתק של הרב. 20:00 – שמונה בערב בדיוק. זו היתה השעה בה החל הרב למסור את שיעורו מידי ערב. שעה קודם לכן כבר החל דוד בהכנות לסיים את יום עבודתו, לקראת השיעור המיוחל, אשר סביבו חג יומו. דוד הבין שהוא זקוק לחנות לפרנסת המשפחה, אך גם ידע לנצל את הזמן שלו כראוי ולמלא את יומו גם ברוחניות.

יום קייצי אחד, אחר הצהרים, עמד דוד בחנותו ושירת נאמנה לקוח אמיד, כך בכל אופן עשה אותו אדם רושם, לפי רשימת הקניות הארוכה שהחזיק בידיו. דוד עלה וירד ללא הרף בסולם העץ הגבוה ששירתו מימים ימימה. "תביא, תקח, תראה, תושיט, תפתח, תסגור, תארוז, תחליף, תוסיף, תפחית", הורה הלוקח כהנה וכהנה, ודוד עומד וממלא את מבוקשו בסבר פנים יפות.

לפתע, הבחין דוד כי השעה  שמונה קרבה והולכת. השמש נטתה על צידה, ומבעד לזגוגיות החנות החלו פסי צל ארוכים להתוות את דרכם על הארגזים הרבים שהיו פזורים על רצפת  החנות, ודוד החל לסמן ללקוח באדיבות, כי עוד מעט קט עליו לסגור את החנות. הלה, כמי שאינו שם לב, המשיך להקריא מרשימתו הארוכה פריטים נוספים הדרושים לו.

רבע לשמונה.

החלטי ונמרץ, סגר דוד את קופתו בנקישה, חפן את צרור מפתחותיו בידו, ופנה בהתנצלות לקונה: "סליחה, אני סוגר את דלת החנות על מנעול ובריח. כדאי אולי שתעבור לצידה השני של הדלת". הלה סירב להאמין למשמע אזניו. "וודאי אינך בעל העסק" הטיח בו, בדוד. "לו היתה נודעת התנהגותך לבעל הבית, היה משעה אותך מעבודתך באופן מיידי. אפילו בבנק לא מבקשים מלקוח שנכנס לפני שעת הסגירה לצאת מן הסניף". לא נעים, אבל דוד הזכיר לו, כי עוד כשהוציא את רשימת קניותיו הארוכה מכיס מקטורנו הוא הצהיר בפניו, כי בשעה 19:45 בדיוק דלת החנות תנעל. "חוץ מזה", חייך והפטיר, "העסק שלי ואני בעל הבית". אולם, הלקוח בשלו, סרבן ועקשן, אינו מוכן להרפות מקשרי החבילות שנכרכו בקפידה. "יבוא כבודו מחר, אשמור למענו על כל החבילות והאריזות, כפי שהן עכשיו. איש לא יגע בהן", אמר דוד.  "לא", הסיט הלה את ראשו במרץ מצד לצד. "אני רוצה לקנות עכשיו".

עשר דקות לשמונה.

דוד אינו מסוגל להעלות על דעתו שהוא עומד לאחר לשיעור היומי. "קח את מפתחות החנות!" פנה דוד ללקוח ההמום, "בחר לך סחורה ככל אשר תחפוץ, אמנם אני לא מכיר אותך, אבל אני בוטח בך, אחר כך נסתדר", סיים דוד במהירות, השליך את צרור המפתחות העבה על השולחן ונחפז לצאת לדרכו. לא הספיק דוד לעבור את מפתן דלת החנות, ולהפתעתו הוא הבחין, כי הלקוח שומט מידיו את כל קשרי החבילות ואץ רץ אחריו. "מה עכשיו?" תמה, שאל דוד. הוא הבחין שפניו של הקונה האמיד משתנות חליפות אך לא הצליח להבין במה מדובר, האמת זה גם לא עניין אותו במיוחד, כל מעייניו היו בשיעור שעומד להתחיל. ואז פתח הקונה את פיו ואמר כשחיוך רחב נסוך על פניו: "אני נמנה על חוליית הביקורת של שלטונות המס. בית העסק שלך נכלל במדגם שנבחר באקראי לעריכת ביקורת מקיפה וקפדנית על אודות ניהול תקין של ספרי החשבונות. לשם כך ערכתי קניה בבית העסק שלך כדי לבדוק אם תרשום אותה כראוי בספרי חשבונותיך. ידידי, הצלחת להדהים אותי ביושר ובאמינות שלך. עכשיו אסייע לך לסדר את כל החבילות במקומן, ואעזוב אותך לנפשך. נוכחתי שבעולם הערכים שלך יש דבר חשוב יותר מכסף. אנשים כמוך לא צריך לבדוק…".

*****

כסף כסף כסף – כסף משגע את העולם. ידידיי היקרים, האם כסף זה הכל בחיים? לללאאאאאאאאאא…  אמת, צריך כסף, אבל אסור לתת לו לבלבל אותנו! כסף זה לא הכל בחיים. כסף הוא רק אמצעי בעולם הזה, אבל בהחלט לא מטרה בפני עצמה. בארה"ב הנהנתנית מקובל לומר "זמן זה כסף", אצלנו ביהדות נהוג לומר "זמן זה חיים".

כי כסף…

יכול לקנות לך דירה         אבל לא בית
יכול לקנות לך מיטה        אבל לא מנוחה
יכול לקנות לך שעון         אבל לא זמן
יכול לקנות לך ספרים       אבל לא ידע
יכול לקנות לך מעמד       אבל לא הערכה
יכול לקנות לך תרופות      אבל לא בריאות

עובד ממאורות הדף היומי