אקזיט בדרך לשלום

חברת שירותי התוכנה מטריקס הודיעה ערב החג על רכישת 50.1% ממניות חברת שירותי התוכנה הערבית באבקום, תמורת 15 מיליון שקלים. על פניו מדובר בעסקה רגילה בין שתי חברות עסקיות, אחת מהן ציבורית, עם בעלי מניות שאוהבים לראות הרבה כסף בקופה, לבין חברה קטנה שמצליחה בתחום של ניהול והפעלת מוקדי שירות, תחום שמטריקס לא הייתה בו. אולם מאחורי העסקה הזו, מסתתרים הרבה מאוד דברים: זהו האקזיט הערבי הראשון, ואולי סימן חיובי לעתיד, להגשמת החלומות של כולנו, שיום אחד עוד יהיה פה קצת יותר טוב ואולי גם יבוא השלום.

ההיי-טק סומן כבר מזמן כמגזר שיכול לקרב בין יהודים וערבים. בגלל הגלובליות, בגלל המחסור המתמיד בכוח אדם בענף ההיי-טק הישראלי ובגלל השינויים הדמוגרפיים המהירים החלים בחברה הערבית, שגורמים ליותר ויותר צעירים לסיים לימודים אקדמיים ריאליים, בארץ או בחו"ל. אבל למרות זאת, רק אחוז קטן של ערבים משתלב בתעשיית ההיי-טק. בסיפור הזה אין אשם אחד.

תעשיית ההיי-טק הישראלית ביצעה מספר פעולות בשנים האחרונות שהראו את כוונותיה לאפשר לעובדים ערבים להשתלב בתעשייה. גם גורמים במגזר הערבי, משפיעים ומובילי דעה, נרתמו למיזמים שונים, שמטריקס ומוטי גוטמן היו שותפים בהם. בשורה התחתונה זה הסתכם בהרבה דיבורים ומעט מאוד מעשים. כאמור, אין אשם אחד.

כך לדוגמה ראינו בעבר את מיזם הסבת האקדמאים בנצרת שנעשה בשיתוף משפחת זועבי מהעיר, בסיוע פעיל של החשב הכללי לשעבר ד"ר רו"ח ירון זליכה, ומיזמים שהנשיא שמעון פרס הגה לחיבור בין אנשי תעשייה ישראלים וערבים. בכנסת נערכו לא מעט דיונים בנושא ותמונת המצב העגומה חזרה ועלתה מהם בכל פעם: מתוך 200 אלף עובדי היי-טק בישראל, רק מאות ספורים הם ערבים. התהום העמוקה הפעורה בין שני העמים לא מצליחה להיסגר. ראשי התעשייה חזרו ואמרו שאין שום מניעה להעסיק ערבים, אבל אקדמאים ערבים מעדיפים לעבוד כמתדלקים בגליל התחתון ולא להתנסות בעבודה במפעל היי-טק באזור או בתל אביב. עד כדי כך חוסר האמון משפיע, והחזון לא חלחל למטה. היו"ר של חברה גדולה מופיע בקוקטיילים עם הנשיא ומצהיר על כוונותיו האמיתיות להעסיק ערבים. אבל כשזה מגיע למנהלת משאבי האנוש שלו באחת המחלקות, הסינון הטבעי, הבלתי מוסבר, עובד שעות נוספות.

באחת מישיבות ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת שעסקו בנושא שילוב ערבים במגזר ההיי-טק, הופיע עובד היי-טק ערבי ישראלי שמועסק בסאפ (SAP) ברעננה. הוא סיפר כיצד שלח קורות חיים לעשרות חברות היי-טק ולא קיבל כמעט אף תשובה ועל ראיונות עבודה הזויים שהבין שעורכים לו "בשביל הפרוטוקול". יום אחד החליט לעשות מעשה, ושלח קורות חיים תחת השם הישראלי אביב. הטלפונים לא פסקו לצלצל. אגב, את העבודה בסאפ הוא קיבל דווקא תחת שמו האמיתי, עפיף, והוא מרוצה מאוד.

השורה התחתונה שהתבהרה היא שהשוויון אינו מחלחל למטה. דרושה פעולה דרסטית, שונה ומקורית שתשבור את תקרת הזכוכית. המעשה שעשו מוטי גוטמן ומטריקס הוא דוגמה לחשיבה מחוץ לקופסא. הרבה מעבר לצד העסקי, יש כאן אמירה מאוד ברורה: חברים, בענף ההיי-טק, כמו בעולם העסקים בכלל, אין גבולות ואין מחיצות – זה הכל בראש שלנו. אם יש מיזם בצד הערבי הישראלי, שמשרת לקוחות ישראלים של חברת סלקום, ואם יש חברה עסקית ישראלית, מובילה בשוק שירותי הטכנולוגיה שרוצה להיכנס לתחום הזה, העובדה שלבעלי המיזם קוראים עמאר תלחמי, לא צריכה לשנות בשום דבר את השיקולים העסקיים.

קליטתם של 500 עובדי באבקום אל תוך שורות מטריקס היא בעלת פוטנציאל לשנות את מאזן החשדות ולצמצם את התהום הפעורה בינינו. ברמה התיאורטית, כל אחד מעובדי באבקום הוא בעל פוטנציאל לעבוד בכל פרויקט שמטריקס תזכה בו בעתיד, בכל ארגון או מגזר במשק. לטנגו צריך שניים. גוטמן ותלחמי היו הראשונים שהעזו לצאת לרחבת הריקודים בפומבי. עכשיו צריך לייחל שגם המתחרים משני הצדדים, יהודים וערבים, יקנאו בהצלחה שלהם וילכו בדרכם. גם השקעה של בעלי הון ערבים בחברת היי-טק ישראלית אינה חזון דמיוני.

ועוד מילה על חרדים וערבים: לפני קצת יותר מחמש שנים הייתה מטריקס החלוצה שפתחה במיזם "תלפיות", שאפשר לראשונה לנשים חרדיות להיכנס למעגל העבודה. המיזם התקבל בלא מעט חששות, ובין היתר נשמעו קולות שמבקרים את השכר הנמוך יחסית אותו מקבלות העובדות. כיום הטענה הזו לא נשמעת. מיזם תלפיות הוליד אחריו שורה של מיזמים לא פחות חשובים בקרב אוכלוסיות דומות. התעשייה גילתה פוטנציאל לכוח אדם מעולה ומקצועי, שמסוגל לתת מענה לדרישות הקיימות. עכשיו צריך לקוות שאפקט תלפיות יחלחל גם למגזר הערבי, מה שיסייע לכל הצדדים. אמן.