תפוח חמוץ

ביום רביעי הקודם, לפני כשבוע, גרמו פיט וורדן ואלסנדייר אלן זעזוע סיסמוגראפי. מוקד הרעש בפוסט שכתבו בבלוג שלהם הקרוי: אוריילי-רדאר (O'Reilly Radar). שם חשפו את קיומו של קובץ נסתר, במכשירי iPad ו-iPhone, המתעד את תנועותיו של בעל המכשיר. מדובר בציוד בו מותקנת מערכת ההפעלה iOS  מגרסה 4 ומעלה. הקובץ הולך ונצבר במכשיר עצמו ועובר גם למחשב הביתי, בעת סנכרון עמו. המאגר איננו מוצפן, מה שמגדיל החשש מחשיפתו. במכשירים מסוימים, הנתונים נצברים והולכים כבר מיוני דאשתקד.

כעבור ימים ספורים מהרעש, הגיע גל הצונאמי המציף כל. תחנות טלוויזיה, עיתונים, בלוגרים, אגודות לחירויות האזרח, חברי קונגרס אמריקנים והממשל הדרום קוריאני הם רק חלק ממי שכבר נדרשו לעניין. המשמעויות המעשיות יתבררו רק עם נסיגת הגלים. בים המילים השוצפות, ראוי להבחין בשני מישורי דיון נפרדים. ראשית, העיקרון החשוב של צנעת הפרט. אין כל ספק כי היכולת החדשה, מוסיפה נדבך משמעותי להתערטלות מכל פרטיות.

מערכת ה-GPS רושמת מהלכיך. המצלמות בכבישים, ברחוב, במשרד וב"פיצוציה" מנציחות מעשיך. כך גם מנגנוני כבישי האגרה, הדלתות נתמכות הקידוד ואתרי האינטרנט אליהם אתה גולש. רזולוציית המעקב הולכת ומתחדדת. זה מכבר ידוע כי הטלפונים הסלולריים מאכנים תנועות בעליהם. כעת מסתבר שהם גם אוגרים זאת במכשיר עצמו, בדרך שהגישה לנתונים חשופה יחסית. סוגיית הפרטיות, מחייבת דיון ומחשבה. אישית, מנקודת מבט של עלות/תועלת, אינני נרעש.

אני סבור שהסיפור הגדול, במקרה שלפנינו, מונח במישור שבין חברת אפל (Apple) לבין הקונים הרבים של המכשירים מתוצרתה. מבחינה טכנית ישנם שני מאפיינים מעוררי שאלות בקשר לקובץ הסמוי. הוא איננו מוצפן ואף מועבר למחשבו של המשתמש. האם לחברה אין אחריות כלפי לקוחותיה ורגישויותיהם? במקרה של רצח למשל, המשטרה שמבקשת לשחזר תנועותיו של הקורבן, זקוקה לצו בית משפט כדי לקבל ממפעיל הסלולר נתוני מיקום. כאן לפתע מסתבר שהנתונים מצויים במכשיר עצמו, כמעט חשופים לכל דכפין.

לפי מומחי רשת ה-בי.בי.סי, חברת אפל יכולה לטעון לכאורה לחוקיות מעשייה, בהתבסס על מסמך התנאים של השימוש בטלפון. שם כתוב בין היתר: "אנחנו עשויים לאסוף מידע כגון עיסוק, שפה, מיקוד, קוד אזור, יחידות זיהוי מיוחדות, מיקום ואזור היכן שנעשה שימוש במוצר אפל, כך שנוכל להבין טוב יותר את התנהגות הלקוח ולשפר את מוצרינו, שירותינו והפרסום". אינני סבור שטענה כזו, או כל התפלפלות דומה, מתאימה לחברה רצינית, לא כל שכן למי שמשמשת כיום מובילת ענף המיחשוב.

רמז לכך שהנושא לא יתפוגג לו סתם כך, ניתן בראשית השנה, כשהוגשה תביעה ייצוגית כנגד אפל, בצפון קליפורניה. הטענה שם נוגעת להעברת מידע מיישומי iPhone לגורמים מסחריים שונים. בעקבות התביעה, העיתון וול סטריט ג'ורנל פרסם ממצאי מומחיו שקבעו כי טלפונים חכמים של אפל, כמו גם כאלה המצוידים במערכת ההפעלה אנדרואיד של גוגל (Google), מעבירים מידע לחברות אחרות. בכלל זה: זיהוי הטלפונים, נתוני מיקום, מין, גיל, ועוד. צוטטה שם גם עבודת חוקר מאוניברסיטת בקנל, שקובעת כי את המידע האנונימי על לקוחות ניתן בקלות יחסית להפוך למידע מזוהה.

בתביעה הנ"ל, יש התייחסות למחויבות הפרטיות של אפל, האוסרת כנראה איסוף מידע אישי ומזוהה על משתמשים, ללא הסכמתם המפורשת. אם זה המקרה, יהיה קשה לטעון במקרה האחרון שבמרכז מאמרנו, למרות הניסוחים הפתלתלים של תנאי השימוש, כי הלקוחות אכן היו מודעים לצבירת נתוני המיקום. אפל נוהגת ביד קשה בלקוחותיה כמו גם בשותפיה העסקיים. הצלחתה המסחררת אולי הקשיחה את התנהגותה. היא מטפחת מערכת סגורה, עם תלות מלאה בה והכל בתשלום. ימים לא מעטים חלפו מאז החשיפה מבלי שטרחה להגיב ממש, לטענות הנדונות כאן.

כל חברה, ובוודאי בעמדת הבכורה של אפל, חייבת להיות שקופה. אין לה דרך אחרת, אלא לספר מראש ובמדויק, מה היא אוספת מלקוחותיה ולמה היא חושפת אותם. הקונים הפוטנציאליים ישקלו ויחליטו על דרכם, כאשר התמונה ברורה להם במלואה. אני אגב, סבור כי רבים לא יירתעו מיכולות המעקב. כל ניסיון לנהוג אחרת, עלול להתברר לחברה כמשגה פטאלי. מקרים שכאלה מצמיחים ניכור לקוחות מסוכן. הם גם מספקים מנוף ללוחמים במאיצי הטכנולוגיה. הקונגרס בארה"ב הודיע כעת על שימוע לחברות הנ"ל ולחברות נוספות באשר לליקוט נתוני המיקום. לאירוע הנדון יש בוודאי חלק בכך.