לאן ימשיך הקטר של המשק?

התפטרותו הרועמת של מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני, היא עוד שלב ברעידת האדמה הפוליטית-חברתית שעוברת על מדינת ישראל בימים אלו. שני, למי שלא זוכר, הגיע לתפקיד באוצר מתעשיית ההיי-טק, שם נחשב לאחד המנהלים המוצלחים והמוערכים ביותר במשק. האג'נדה שלו מבוססת, לא במקרה, על אותם עקרונות שבגינם התפטר.

אחד העקרונות הללו, הוא הגדלת השימוש בכלים טכנולוגיים. מערכות מיחשוב הרי יכולות לסייע לממשלה – לכל ממשלה – לטפל בצורה יעילה יותר בחלק גדול מהנושאים נגדם מפגינים בשבועות האחרונים יושבי האוהלים. כך, בין היתר, אחת מיוזמותיו של שני הייתה ההחלטה ההיסטורית על הקמת משרד CIO ממשלתי, כדי שנימנה על המתוקנות שבמדינות העולם. רצה הגורל ושני פרש אחרי שכבר פורסם המכרז ו-ועדת האיתור למינוי המנמ"ר עומדת להתחיל את עבודתה. מנכ"ל חדש או שר אחר לא יוכלו לעצור את זה, אלא אם יתעקשו מאוד ויציגו נימוקי נגד סבירים.

הכלים הטכנולוגיים שמייצרים את ממשל זמין ומגבירים את השקיפות כלפי האזרח, מאפשרים דו שיח ענייני בין הממשלה לציבור. השר מיכאל (מיקי) איתן טוען כבר זמן רב שחוכמת ההמונים אינה פחותה מחוכמתם של שרים וחברי כנסת שנבחרו וקיבלו מכונית ולשכה. ההפגנות הנוכחיות ממחישות זאת היטב ומשקפות עד כמה נבחרי העם כבר מזמן לא מייצגים את העם.

חיים שני נמנה על קבוצה של יזמים וטייקוני היי-טק ש-"עשו משהו ב-30 השנים האחרונות" – הדור שהקים פה תעשיה לתפארת שתרמה רבות לכלכלת המדינה. שני וחבריו אחראים גם לדימוי של התעשייה – של הקטר שמוביל את המשק לצמיחה. המדובר בתעשיה שאחראית ל-45% מסך כל הייצוא של מדינת ישראל. היא זו שמביאה את הדולרים שסטנלי פישר, נגיד בנק ישראל, גאה בהם כל כך ושומר עליהם מכל משמר.

מצד שני, אסור לשכוח ששני ויתר חבריו להיי-טק שייכים לקבוצה שכבר שנים מתריעה וזועקת שעל הממשלה (לא רק זו הנוכחית) לתת העדפה ברורה לחינוך טכנולוגי ולקידום ההון האנושי בפריפריה. זו תעשייה שמתמודדת עם מחסור חמור בכוח אדם – לא מפני שהוא לא קיים, אלא מפני שהוא לא יכול להגיע לאותם הישגים שמגיעים הצעירים ברמת אביב, ירושלים וחיפה. זהו הפער הדיגיטלי שתעשיית ההיי-טק והממשלה נלחמים בו כבר שנים, אבל תמיד מעט מדי ומאוחר מדי. חפשו את הדיווחים האחרונים על פרשת להב"ה ותבינו איפה באמת ממוקם ההיי-טק, המשאבים שמופנים אליו וההיבטים החברתיים שלו.

ידוע הוא שבין המפגינים ויושבי האוהלים יש גם עובדי היי-טק – ואין זה מפליא כלל. עובדי ההיי-טק כבר לא נתפסים כעובדים עשירים – אלה עם הג'קוזי והג'יפ. נכון, הם משתכרים לא רע, אפילו טוב, אבל בדיוק כמו חבריהם לאוהלים – גם הם אינם מסוגלים לגמור את החודש, ובטח שלא בקלות כבעבר. המשכנתא וההוצאות השוטפות חונקות אותם. היעדר התקווה לעתיד טוב יותר מייאשת אותם. נכון, מצבם טוב יותר ממצבם של פועלי הטקסטיל בכרמיאל והם יכולים לקחת את חפציהם ולנסוע מכאן. אבל הם לא רוצים ורצוי מאוד שכל מי שעומד בראש המדינה הזו יעשה הכל כדי שהם לא יעשו זאת.

צדק חברתי נוסח המאה ה-21 כולל בתוכו את הזכות ליהנות מפירות הטכנולוגיה שמאפשרת לאזרח לדעת יותר, לקבל שירותים טובים יותר ולפקח טוב יותר על חלוקת המשאבים של המדינה שבאים ממיסים והיטלים שונים וכמובן גם להיות מעורב יותר.

המחאה הנוכחית החלה בפייסבוק (Facebook), אבל מהר מאוד גלשה לפסים מעשיים ומוחשיים. פייסבוק הוא הכלי שבעזרתו קרא כל מי שמציק לו משהו, לבוא ולהפגין. אף אחד מהמארגנים לא חלם שיש כל כך הרבה אנשים שגם להם מציקים כל כך הרבה דברים.

נכון למועד כתיבת שורות אלה, איש אינו יודע איך ולאן תתגלגל המחאה. עם זאת, דבר אחד ברור: הצדק החברתי אותו דורשים המפגינים יכלול לא רק קוטג', דלק ונדל"ן – אלא גם הזדמנות שווה לכל צעיר במדינה להגשים את הפוטנציאל שלו מבלי שיהיה שייך לאחת המשפחות שמנהלות את המשק. זה לא פשוט ולא מובן מאליו, אבל לאור גלי התמיכה במחאה הנוכחית – זה כנראה אפשרי.