המוגלה שברוגלה

ברעש גדול התפוצצה השבוע פרשת הפצת התוכנות לריגול אחרי תוכן שיחות ברשת הסלולרית. חקירה מקדימה וסמויה של המשטרה הולידה עד כה יותר מ-20 עצורים, רובם המכריע חוקרים פרטיים. הקוד הזדוני מאפשר לעקוב אחרי תכנים שעוברים בטלפון מסוים, בפורמטים שונים. כל זאת מבלי שלקורבן יש שמץ של מושג על כך שהתכנים שנמצאים במכשיר הסלולרי שלו חשופים לעין חורשי הרעה. בעייתיות ההגנה על תכנים בעידן המודרני מתעצמת והולכת.

לכל מי שמצוי בנושא אין בפרשה החדשה כל הפתעה. מי שנרעש פשוט שכח שהטלפון הנייד הפך זה מכבר למחשב, ואחרי תנועות המידע במערכות ממוחשבות ניתן, כידוע, לעקוב בחשאי, מבלי שהבעלים החוקיים מבינים שכל סודותיהם הפכו גלויים למי שבכוונתו להזיק להם. זה בדיוק מה שנועדו לעשות תוכנות המעקב הסמוי – הרוגלות. הסיכון היה ידוע וברור, וכעת יש, ככל הנראה, הוכחות בשטח להתממשותו.

הרוגלות הפכו לאיום מהותי כבר מראשית עידן האינטרנט, והן מאוחסנות ברבים מהמחשבים בעולם. המקרה המפורסם שנחשף בתחום זה בארץ מכונה, משום מה, "פרשת הסוס הטרויאני". בני הזוג אפרתי פיתחו קוד זדוני שהוחדר למחשבי חברות בולטות במשק הישראלי, והמידע הכמוס נמכר למתחרים בתיווך חוקרים פרטיים. המעקב אחר בני הזוג החל ב-2004 ונסתיים בכליאתם.

עם זאת, העונשים שהושתו עליהם לא הרתיעו כלל ועיקר. סביר להניח שעובדה זו כשלעצמה תרמה להתפתחותה של גרסת הרוגלה בסלולר.
הפעם מדובר במוצר לשימוש המוני. בתמורה לכמה אלפי שקלים, יכול היה כל אחד להצטייד בכלי הכל כך חודרני. מעורבים כאן מוכרים, מתקינים ומתווכים. בכדי למנוע פריצת כל הסכרים, יהיו רשויות החוק להשיג בפעם הזאת ענישה מרתיעה באמת. הגיע הזמן שהן יבינו את חומרת המצב ואת גודל האיום הפוטנציאלי. החקיקה והאכיפה חייבות להיות נמרצות ונוקבות.

מדובר באלפים רבים שקנו, ככל הנראה, את התוכנה האסורה. לכל בר דעת היה צריך להיות ברור שהעניין כולו ייחשף. מסתבר שאנשים כנראה אינם חוששים כלל. לטעמי נחוצה כאן הגישה האמריקנית, המחמירה מאוד עם עברייני הסייבר. אצלנו, ענישת ההאקרים ומפתחי הקודים הזדוניים מפגרת.

דבר שהיה מוזר בעיניי ב-"פרשת הסוס הטרויאני" הוא שכלל לא הוגשו כתבי אישום נגד הקונים של המידע. התירוץ היה שלא נמצאו לכאורה הוכחות, כי רוכשי המידע ידעו שהוא הושג בעבירה פלילית. אני תקווה שהפעם נראה גם קונים מורשעים. הם בעצם מניעי התהליך כולו, בפרט שבפרשיה הפעם עסקינן ברכישת כלי האיסוף האסורים עצמם.

בשני המקרים מילאו, כאמור, חוקרים פרטיים תפקיד מפוקפק בולט. חוקר פרטי, אל לנו לשכוח, הוא לכאורה חלק ממערכת אכיפת החוק. העובדה שדווקא אנשים אלה, והפעם יותר מכפול מאשר ב-"פרשת הסוס הטרויאני", נכשלים שוב באבחנה בין טוב לרע אומרת דרשני. אולי מקבלים רישיונות לעסוק בתחום זה בקלות רבה מידי. אולי מונחת כאן עוד הוכחה בדבר הצורך שהעונשים יגברו על הפיתויים.