הלהב"ה צמצמה פערים, אך הדרך עוד ארוכה

דו"ח בנק ישראל שפורסם אתמול (ד'), לא התייחס אמנם להיבטים הטכנולוגיים של פעילות הממשלה, אבל העלה שוב לסדר היום בעיות ואתגרים, שה-ICT הוא חלק בלתי נפרד ממנה. כך, למשל, בנושא צמצום הפערים בתוך מגזרים שונים, דוגמת החרדים, תושבי עיירות הפיתוח והערבים. עם זאת, התמונה המצטיירת מהדו"ח אינה חמורה יותר מאשר זו הידועה בשנים האחרונות. אפשר לומר שנעשים מאמצים לטפל בנושאים אלו. ניתן לשער, כי למחאה החברתית בקיץ האחרון יש חלק בדבר, ואולי גם ההשוואה למדינות מערביות אחרות – שם שוררת מציאות כלכלית קשה ביותר שמכה בכל השכבות – נותנת את אותותיה. הגדרתם של 12% מהאוכולוסיה כחלק ממעגל העוני זה יותר מדי עבור החברה הישראלית, אך יש לזכור, כי זהו עדיין נתון נמוך בהרבה מאשר המתרחש מעבר לים.

בתוך כך, אחד הכלים לטיפול בפערים החברתיים הוא הטיפול בפער הדיגיטלי. בנושא הזה מובילה מדינת ישראל ב-10 השנים האחרונות את פרויקט להב"ה, שמטרתו היא לאפשר נגישות רבה יותר של האוכלוסיה למערכות מיחשוב ולעולם המידע. יש לזכור, כי חלק מהאוכלוסיה הנגישה לסביבה דיגיטלית, עדיין נמצאת בפער בהשוואה לאוכלוסיות חזקות הרבה יותר, אשר מצליחות לרכוש השכלה גבוהה ומיומנות לשימוש נבון יותר ברשת.

ביום א' הקרוב ייערך באוניברסיטת בר אילן כנס של השלטון המקומי, לרגל הופעתו של ספר חדש שיצא בסיוע המכון. הספר, "כלכלה, חברה והפרטה בשלטון המקומי", נערך על ידי ד"ר איתן לסרי, המתמחה במינהל ציבורי ותקשורת פוליטית. הספר הוא אוסף של מאמרים העוסקים בתחומים הקשורים לשלטון המקומי בישראל. אחד הפרקים עוסק בפער הדיגיטלי, והוא מבוסס על מאמר אקדמי שחיבר לסרי יחד עם ד"ר גילה זלכה – מרצה וראש המגמה להוראת מדעי החברה, המדינה והתקשורת בבר אילן. "תשתיות התיקשוב הן העפרונות, המחברות והספרים של עידן המידע", כותבים לסרי וזלכה במבוא לעבודה. הטכנולוגיה הרב תכליתית היא ה-ICT, ובארצות הברית היא תרמה תרומה משמעותית לכלכלה – לא רק בתוך תחומי הטכנולוגיה, אלא בכל מה שמסביב לו.

כמקרה בוחן לעבודת המחקר, לקחו לסרי וזלכה את פרויקט להב"ה. זוהי התוכנית הממשלתית הגדולה ביותר בישראל לצמצום הפער הדיגיטלי. בין יתר מטרות הפרויקט, ניתן להצביע על יעדים כמו ריכוז מחשבים במרכזי קהילתיים ובאזורים בהם מצויות אוכלוסיות חלשות, וכן לאפשר חשיפה רבה יותר לעולם המחשבים עבור אלו שידם אינה משגת. לשם כך, מועברים קורסים שונים על ידי מדריכים במרכזים הקהילתיים.

שאלת המחקר בעבודה של לסרי וזלכה היתה, מהי מידת היעילות של קורסים להכרת המחשב והאינטרנט בצמצום הפער הדיגיטלי. המחקר התבסס, בין היתר, על בחינה אמפירית של 194 משתתפים. ממצאי המחקר אישרו את שאלת המחקר וקבעו, כי ההשתתפות בקורסים להכרת המחשב הביאה לשינוי ברמת המודעות של המשתתפים, ולהכרה שסביבה דיגיטלית זה דבר חשוב.

המחברים מציינים, כי המודעות היא עניין מרכזי, וככל שיש מודעות לצורך בחשיפה למערכות מידע – כך גוברת המוטיבציה לדעת עוד. כמו כן, עורכי המחקר ממליצים לממשלה לטפל בצורה אינטנסיבית יותר בצמצום הפער הדיגיטלי, זאת על ידי קביעת מדיניות שתאפשר לכל ילד במדינה נגישות לעולם המידע. אנחנו עדיין לא שם.

על מנת שזה יקרה, הממשלה צריכה להכיר באופן רשמי בשלטון המקומי – נושא כאוב שמן הסתם יעלה לדיון גם בכנס שייערך ביום א' בבר אילן. שיא הזלזול של הממשלה ברשויות בא לידי ביטוי בכל מה שקשור לממשל זמין, ובהפרשים בין המשאבים המוקצים לטובת פרויקטים של שירות לאזרח, לממשלה ולרשויות.

אבל גם הממשלה אינה כל יכולה. כאשר היא באה לממש תוכניות תיקשוב, מתברר שהיא נתקלת בחסמים טכנולוגיים ובירוקרטים – כך טען השבוע רוני דיין, מנהל אגף יישומי מחשב במינהל המדע והטכנולוגיה של משרד החינוך. הרשויות הן סוכני החינוך הגדולים ביותר, והן מהוות את החזית של מערכת החינוך כלפי התושבים. לצד עשייה מרובה וברוכה, בכל מה שקשור למיחשוב וצמצום הפער הדיגיטלי, עליהם להשתפר לא מעט, כפי שניסה לרמוז דיין. חומר למחשבה.