על IT בנקאות ומחאה חברתית
הבנקים, המהווים סמל לרעות החולות של המשק הישראלי, ממשיכים להוות נקודת ביקורת עבור מפגיני המחאה החברתית – ובצדק ● בתוך כך, עולה השאלה האם ה-IT יכול לעזור בהתייעלות הבנקים, ובכך להביא לשינוי משמעותי שיורגש בכיס של כל אחד ואחת מאיתנו ● התרומה של מערכות המידע והטכנולוגיה היא חיונית וחשובה מאין כמוה, אבל בשביל שינוי מעמדם של הבנקים יש צורך בפעולות נוספות
ההפגנות לצדק חברתי הגיעו לפני כשלושה שבועות לשיא חדש, כאשר מספר מפגינים ניתצו את חלונותיהם של מספר סניפי בנק בתל אביב. כמה ימים לאחר מכן, התראיין יו"ר בנק איגוד, זאב אבלס, ואמר כי יש לקחת ברצינות את המחאה החברתית שמופנית אל הבנקים. בין דבריו, ניתן היה לשמוע, כי הוא חושב שהמחאה מוצדקת במידה מסוימת. לדברי מי שהיה בעבר המפקח על הבנקים, הרי שהם אינם יעילים מספיק, בין היתר מפני שהתחרות אינה חזקה דיה, והריכוזיות גדולה.
הבנקים עמדו גם במוקד המחאה החברתית בשנה שעברה. עבור מאות אלפי המפגינים, מדובר בסמל לאחת הבעיות הקשות של המשק הישראלי: ריכוזיות, היעדר תחרות וגופים פיננסיים גדולים ולא יעילים, אשר מחזיקים את האזרח הקטן ללא מרווח נשימה, הן דוגמאות חלקיות בהחלט. הבנקים מחזיקים בכסף ובמשאבים, ובמצב שכזה ההתמודדות מולם היא קשה מאד.
לזכותם של מארגני המחאה ייאמר, כי חצי הביקורת לא הופנו כלפי המערכת הבנקאית, אלא בעיקר כלפי הממשלה והרגולטור. לתפישתם של המפגינים, הם אלו שמאפשרים מערכת ריכוזית, ולא כופים התייעלות בקצב מהיר יותר. בכך, הכוונה היא להורדה בהוצאות התפעוליות, שכן הבנקים בישראל מככבים בצמרת המפוקפקת של מדינות בעלות ההוצאות התפעוליות הגבוהות ביותר.
הורדת העלויות היא מטרה שניתן להשיג במספר דרכים. כך, למשל, על ידי צמצום הוצאות ישירות, כגון שכר המנהלים הבכירים, וכן על ידי הורדת שכרם של עובדי המערכת הבנקאית וההוצאות על השקעות בתשתיות. בחלק הזה נכנס ה-IT: הבנקים תלויים במערכות טכנולוגיות ומידע כמו אוויר לנשימה. פגיעה בבנק בדמות השבתת המחשב המרכזי, ולו רק לשעה, תוביל לנזקים חמורים עד כדי קריסה. לכן, התרומה של מערכות המידע לצמצום העלויות צריכה להיות קריטית ביותר. האם מערכות המידע מסוגלים לעשות זאת? בכנס Smart Finance, שנערך היום (ג') במרכז הכנסים אווניו, עלה הנושא לדיון מעמיק.
רוב הדוברים הצביעו על כך, כי ה-IT יכול להשפיע ולשנות תהליכים, אבל הוא לא יכול לעשות זאת בעצמו. הסיבות הן מגוונות. הבנקים אמנם מבינים שה-IT הוא משאב חשוב, אבל הם לא מתרגמים זאת להשקעות מאסיביות במיחשוב ובמערכות מידע. בשנים האחרונות הבנקים מוצאים את עצמם רצים אחרי טרנדים טכנולוגיים של הלקוחות שלהם. הכוונה היא בעיקר לבנקאות הדיגיטלית והסלולרית. כך, למשל, הבנקאות הדיגיטלית הלכה ותפחה בקרב הבנקים הגדולים לכדי היקפים של סניפים וחטיבות. אבל האם השירותים האלו, המהווים מהפכה בערוצי ההפצה, הוזילו את השירותים שאנו צורכים מהבנקים? האם העמלות ירדו? התשובה היא שלילית, ודי להעיף מבט בסיכום דו"חות הבנקים כדי להבין שלא חל שינוי משמעותי.
אז היכן הטכנולוגיה? בקרב הדוברים בכנס היתה תמימות דעים, לפיה הטכנולוגיה יכולה לגרום לבנקים להוריד עלויות, להוזיל תעריפים ולהביא לכך שהמערכות תהיינה הרבה יותר ידידותיות ושימושיות ללקוחות. אולם, כאמור, ה-IT לא יכול לעשות זאת לבד. הבעיה היא בהנהלות. על פי דו"ח שפורסם באחרונה עולה, כי היקף ההשקעות של הבנקים ב-IT הוא כשלושה מיליארד שקלים בסך הכל, מתוכם מיליארד שקלים נרשמו כהוצאות שוטפות, והשאר כהשקעות. אולם, במערכות גדולות כאלו, מדובר בסכומים זניחים, ואין ספק שהבנקים יכולים להשקיע יותר בנדון.
היקף ההשקעות וסוגיות חשובות נוספות יזכו לטיפול כאשר המחאה החברתית-כלכלית תישא פירות, כפי שהיה בענף הסלולר ובמחאת הקוטג'. או אז יתחילו הבנקים לחפש דרכים יצירתיות יותר להתייעלות, כמו הרעיון שהעלה יואב צור, לשעבר מנס, בהרצאת הסיום: הפרדת התפעול של ה-IT מיתר פעולות הבנק, וריכוז משאבי מחשב של כמה בנקים תחת מספר מצומצם של בנקים גדולים, שכן אין תחרות במרבית הפעולות הגנריות שהם מציעים.
היטיב להגדיר זאת ד"ר יצחק שמר. לדבריו, הגבינה כבר זזה, ולמרות שהבנקים מתנהגים כאילו דבר לא מאיים על מעמדם – הקרקע התחילה לנוע. המהפכה תבוא מתחרות על שירותי הליבה והייעוץ. יש צורך במערכת בנקאית, אבל לא בטוח שיש הכרח בקיומם של בנקים במובן המסורתי.
