דיילי רוחני

לפתע הסבה ספרייה עצומת ממדים את תשומת ליבו של הרב. ספרים רבים, הדורים ויפים, בעלי כריכה בוהקת ועליהם מוטבעות אותיות זהב וכסף מסוגים שונים, מסודרים היו למופת על מדפים עשויים עץ משובח. רוב הספרים היו כתובים בשפות זרות, והרב ביקש לשלוף לעצמו ספר ולעיין בו מעט לפני צאתו את הבית...

בעודי ממתין לתורי, נכנס אדם נוסף למספרה, וכשראה אותי נראה בעליל שהוא מתרגש עד מאוד. לאחר שבחן אותי שוב ושוב ונעץ בי את עיניו, ביקש ממני לבוא איתו לרגע קט החוצה. נעניתי לבקשתו למרות שלא יכולתי להעלות בדמיוני מה הוא רוצה ממני. כשעמדנו זה מול זה, היה האיש נסער מאוד

קרבו ובאו ימי החורף. הימים החלו נסוגים באיטיות אך בבטחה לאחור, מחזירים להם ללילות את השעות שנטלו מהם בימות הקיץ. זמן מה, עוד היה נוח מסיג את השולחן לקרבת חלון גדול, להקל על הילד הקטן שהתאמץ לעיין בחומשו באור החיוור ששרר בחדר

חופש וחירות אינם זהים. ה-"חופש" נותן לנו את זכות הבחירה, את הזכות להליך משפטי תקין, את הזכות להחזיק בדעות בלתי מקובלות בלי לחשוש מעונש. אבל חירות היא יותר מזה. החירות אינה מוגבלת לדברים חיצוניים כמו ממשלה או אנשים בעלי עוצמה. חירות היא כוח פנימי

המבוכה היתה רבה. בוקה ומבולקה. איש עוד לא דיבר על כך, אבל רבים ממכריו של משה ניסו לאתרו בינות הקהל, כדי ללחוץ את ידו ולברכו, אך משה איננו, כאילו בלעה אותו האדמה

ידידיי היקרים, בו נודה על האמת: הפכנו בעל כרחנו לעבדים מודרנים ● מכיוון שאנחנו קשורים גם לכבלי עבודה, מערכות יחסים והתחייבויות חברתיות שונות, מתי בדיוק אנחנו אמורים לעצור ולנשום? ● אולי בפסח...

הוא החל לסובב את הידית במרץ רב, פעם אחורה ופעם קדימה, כדי לצאת ידי כל הספקות, ודמיונו הסתובב עמה ביחד בסחרור. בעיני רוחו הוא חזה בפועלים הפוערים עיניים נדהמות לנוכח הקצב המהיר שבו הוא מפעיל את המכונה. שקי קמח נערמים במהירות זה לצד זה, משלוחים בהולים של גרעיני חיטה זהובים מגיעים אל בית הסוהר ומובלים היישר אל התא הסמוך לתאו

קראו להלן מילים של אשה חכמה, אשה עם בינה יתרה, בדיוק כמו שאמרו חז"ל: "חכמת נשים בנתה ביתה"