סכנת דליפה

משתי עובדות כבר אי אפשר להתעלם יותר: הראשונה היא שב-1 בינואר 2010 לא יוכלו אזרחי מדינת ישראל לצאת כמעט לאף מדינה בעולם, אלא אם כן יעברו שרשרת בירוקרטית ארוכה ויעמדו בתורים אינסופיים כמו אחרוני התיירים ממדינות נידחות. השניה היא שמתוך שבעה מיליון אזרחים שחיים במדינת ישראל, ליותר ממיליון יש תעודות זהות כפולות, או מזויפות. כלומר הם נולדו לזהות אחת, יש להם תעודה חוקית אחת במשרד הפנים, אבל במקביל יש להם עוד תעודה, עימה הם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם – והסיכוי שייתפסו הוא קלוש ביותר.

מתוך מיליון התעודות שזויפו בתשע השנים האחרונות, יש בוודאי לא מעט פלסטינים, שנכנסו עימן מהשטחים וביצעו פיגועי התאבדות. ואם לא השיגו תעודה כחולה, הרי שהם נמנים על 200 אלף ה-"מאושרים" שנכנסים ויוצאים מישראל עם תיעוד מזויף, ואין לדעת מה הם עושים פה, חוץ מעבודה.

נתונים אלו נחשפו אתמול (ג') בדיון הראשון מתוך חמישה שנערך בוועדת המדע והטכנולוגיה אתמול, בראשות ח"כ מאיר שטרית. הוועדה דנה בהצעת החוק לשילוב אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ומאגרי מידע. הדיון נערך במסגרת ועדה משותפת עם ועדת הפנים. הצעת החוק מבקשת להכניס אמצעי זיהוי ביומטרי, הן לתעודות הזהות והן לדרכונים הישראלים. הזיהוי ייעשה על בסיס לקיחת טביעת אצבע חד פעמית מכל אזרח, ומכל מי שירצה לצאת מהארץ. כך יהיה הדבר גם לגבי מי שירצה לקבל תעודת זהות ישראלית.

הנושא אינו חדש. ח"כ שטרית דוחף אותו לא רק בגלל העניין שיש בו בוועדה, אלא מפני שהוא היה מעורב בו בתפקידו בכנסת הקודמת, כשר הפנים. בסוף הקדנציה הוא הצליח לחלץ את מכרז תעודות הזהות החכמות מהבוץ בו המכרז היה תקוע במשך תשע שנים, והביא למהלך החתימה עם HP על ייצור תעודות דיגיטליות. אולם כדי להשלים את המהלך ולשלב בתעודות רכיב של ביומטריה, יש צורך לשנות את החוק. אם החוק לא יאושר, עלולה למצוא את עצמה מדינת ישראל עם תעודות דיגיטליות חכמות, אבל לא מספיק חכמות: לא ניתן יהיה לשתול בהן את הרכיב הביומטרי האמור.

החשש הוא לא מהטכנולוגיה, כי אם מההשלכות שלה. בעיקר החשש נובע בשל העובדה שיש כוונה להקים מאגר מידע ביומטרי מרכזי. תסמונת "האח הגדול" עושה את שלה. אפשר להתווכח עם סגנונו הצבעוני של השר מיכאל איתן, שאמר בדיון, כי סכנת דליפה ממאגר שכזה שווה בחומרתה לאסון גדול יותר מצ'רנוביל. מנגד, אפשר להבין את אלו בדיון שקמו עליו. כך, אמר שטרית בתגובה כי השר איתן לא מודע לסעיפים הקטנים בחוק, בהם יש מנגנוני אבטחה שנועדו להגן על מאגרי המידע.

אבל בהיבט אחד אי אפשר להתווכח עם השר איתן, ורצוי להודות על האמת: מדינת ישראל מעולם לא הצטיינה בטיפול מקצועי ואחראי בכל הקשור לשמירה על מאגרי מידע. מצד אחד, יש בארץ את האמצעים הטכנולוגים הטובים בעולם על מנת לשמור על המידע, במערכת הביטחון, כמו גם במגזר העסקי. מצד שני, משום מה, מאגרים שלמים של מידע זולגים השכם והערב. הדוגמה הטובה ביותר נהיא מאגר מרשם התושבים. מאגר זה מצוי ברשותם של גורמים רבים, אשר עושים בו כבשלהם.

אז נכון שיש חוקים ויש מערכות אבטחה. אבל בסופו של דבר, אזרחי ישראל רוצים לדעת שכאשר הם הולכים לישון, אף אחד לא גונב להם את הזהות בלילה. אף אחד אינו רוצה לקום בבוקר ולגלות כי מישהו עשה עם פרטיו האישיים דברים פליליים. אזרחי ישראל רוצים לדעת שהמאגר, אם יקום, לא יהיה נגיש לאדם אחד בלבד ולא במקום אחד, אלא יהיה מורכב מחלקי מידע, שרק חיבור נכון ביניהם ייצור את השלם הדרוש. ובא לציון הגואל.

אין ספק שלחבר הכנסת שטרית נכונה עבודה מאוד קשה בוועדה. הוא הביא לחדר הדיונים תפוח לוהט, שככול שהדיונים יתקדמו כך יתגברו הויכוחים וחילופי הדברים ואסור לשכוח שבג"צ טרם אמר את דברו. יהיה קיץ חם בכנסת ללא ספק.