ביומטריה עלינו

בתוך כמה שבועות עשויה מדינת ישראל למצוא את עצמה בוויכוח ציבורי נוקב סביב שאלת הצעת החוק להוספת זיהוי ביומטרי לתעודות הזהות שלנו. ועדת המדע והטכנולוגיה, שהחלה לדון בנושא זה השבוע, פתחה תיבת פנדורה שספק אם ניתן לשער את עוצמתה. במיוחד צפוי לעלות מפלס ההיסטריה של כל בעלי הדרכונים במדינת ישראל. מסתבר שאם עד ה-1 בינואר 2010 מדינת ישראל לא תיערך להנפקת דרכונים עם אלמנט זיהוי ביומטרי, אנו צפויים לרוץ לכל שגרירות של מדינה שנרצה לנסוע אליה ולבקש אשרת כניסה מיוחדת. שלא לדבר על האמריקנים, שהבהירו ליעקב גנות, ראש מנהל ההגירה, שהסבלנות שלהם פקעה בכל הקשור לתנועת ישראלים עם הדרכון הכחול, שאפילו בשוק הזיופים כבר לא שווה כלום.

הוועדה בראשות ח"כ מאיר שטרית קבעה לוח זמנים צפוף ביותר לדיון בחוק. מרכז המחקר של הכנסת הכין לקראת הדיונים מסמך מפורט המסביר את כל נושא הביומטריה. המסמך הוכן על ידי ליאור בן דוד, אתי וייסבלאי וראש הצוות, שרון סופר. הצעת החוק שעברה בקריאה ראשונה באוקטובר אשתקד מגדירה אמצעי זיהוי ביומטרי כ-"כתמונת תווי פנים ותמונות שתי טביעות האצבעות של אדם, שניתן להפיק מהן אמצעי זיהוי ביומטריים". המונח "ביומטרי", נאמר בהקדמה לחוברת, נוגע לכל מאפיין פיזיולוגי ייחודי הניתן למדידה ממוחשבת. מידע ביומטרי הוא מידע שאדם נושא עימו באופן תמידי – כזה שאינו משתנה מעת לעת, לעומת המידע שבתעודת הזהות. לעומת זאת, בביומטריה יש סיכונים גדולים יותר בנושא הגנת הפרטיות. על פי הצעת החוק, נטילת אמצעי הזיהוי הביומטרי תיעשה על ידי עובדי משרד הפנים, והם יועברו למאגר הביומטרי הלאומי, שיהיה ברשות מיוחדת שתוקם לצורך הנפקת תעודת זהות או דרכון.

בפועל, קיימים סוגים שונים של זיהוי ביומטרי: טביעת אצבע, זיהוי פנים, זיהוי קשתית עין, גיאומטריית כף היד ועוד. בישראל ילכו כנראה על טביעת אצבע, מאחר והיא מאוד ייחודית, קשה לשנותה וקל לגבות אותה מהאזרחים. המערכת שמזהה את האלמנט הביומטרי היא אוטומטית, ואין בה מעורבות של יד אדם.

מה שמטריד את ארגוני זכויות האדם הוא השימוש לרעה שיכולים השלטונות לעשות במאגר הביומטרי שיש להם, כלומר חדירה לפרטיות, שהיא מאושיות הדמוקרטיה. מדיונים שהיו עד כה אפשר לומר שאנשי הטכנולוגיה לא ממש מצליחים להרגיע את הפוליטיקאים, כי אכן לא יעשה שימוש לרעה במאגר זה. למעשה, אף אחד לא יכול להוכיח זאת חד משמעית.

נושא הביומטריה הוא הרבה מעבר להצעת חוק כזו או אחרת. הוא שייך לאופי החברה, ליציבות השלטון והאנשים שעומדים בראשו. בהקשר זה, יש לציין שבהנחיות האיחוד האירופי מדובר על אמצעי זיהוי ולא על חובת הקמת מאגר מידע ביומטרי. בישיבת ועדת המדע האחרונה אמר יועץ המיחשוב דורון שקמוני, כי טכנית לא חייבים להקים את המאגר הגדול הזה שמפחיד את כולם. אז למה התעקש המחוקק לקבוע שיהיה מאגר מרכזי? על כך כנראה יתנהלו לא מעט דיונים בוועדה, וחברי הכנסת יצטרכו להחליט איך עושים זאת אם בכלל.

בנתיים, אפשר להתנחם בכך שלא רק אצלנו התהליך הוא ארוך ומורכב. בארצות הברית, שם כאמור קיימת חובת זיהוי ביומטרי בביקורת הגבולות, עדיין לא יושמה הטכנולוגיה בכל המדינות. בארצות הברית, כידוע, אין מסמכי זיהוי אחידים ואגירת המידע הביומטרי מטריפה את דעתם של אמריקנים רבים. במדינת גורג'יה, למשל, חל איסור על לאגור את המידע שהתקבל מטביעת האצבעות. אם בודקים מה קורה במדינות אירופה, הרי שגם שם יש ויכוחים ציבוריים נוקבים וכל מדינה מחפשת את הפתרון שמצד אחד יענה על החלטת האיחוד האירופי, אבל מצד שני לא יפגע בפרטיות של האזרחים.

המילה האחרונה בוויכוח המעניין הזה עוד לא נאמרה.