אין דבר

בימי לימודי באקדמיה, נהגתי להגיע לא פעם לספריית בית אריאלה, על מנת לעיין בעיתונים ישנים – שאותם ממילא אהבתי לקרוא. בכל אופן, אני שייך לזן נדיר של קוראים: בהיותי ילד קראתי את העיתון הנפוץ במדינה, כפי שהתנוסס הלוגו בראש העמוד הראשון שלו – מעריב, עוד בטרם עשוי לי הורי מנוי להארץ שלנו. הקריאה ממסך המקרן של מכונת המיקרופיש הייתה בלתי ידידותית בעליל, וגרועה ממנה הייתה פעולת הגלילה בתוך העמוד ובין העמודים. גם המעבר בין מיקרופיש אחד למשנהו ארכה זמן.

אודה ולא אבוש: אני הייתי מאלו ששילמו במיטב כספם להיות מנוי על העיתון דבר בסופה של המאה הקודמת. בשנות ה-80' הכרתי את העיתון, שכבר אז עתידו היה מאחוריו. בשירותי הצבאי על פסגת הר סמוך לשכם, בואכה הכפר הפלסטיני ג'לוד, פגשתי את אחד מעורכי דבר השבוע, טוביה מנדלסון, שהפציר בי לקרוא בו, והשתכנעתי.

דבר היה ביטאון הסתדרות העובדים הכללית והיה החשוב בעיתוני תנועת העבודה. הוא נוסד ב-1925 על-ידי ברל כצנלסון (פעם היה איש כזה, לפני שכרבים וטובים אחרים הפך לשם של רחוב). כצנלסון היה איש רוח, מנהיג פועלים, ואחד מהאידיאולוגים המרכזיים של תנועת הפועלים הארץ-ישראלית. בחזונו ראה עיתון "אינפורמטיבי וחינוכי" שמשאת נפשו היא "לרוות את צמאון הפועל לידיעה ומחשבה", ושמהבחינה הפוליטית "אין הוא תלוי בשום מוסד ואין הוא כפות לשום מפלגה".

זמן קצר לאחר שהופיע לראשונה, הגיעה תפוצתו של העיתון ל-4,500 עותקים, שהייתה אז גדולה מתפוצת מתחריו בשוק. ב-1939 הגיעה כבר תפוצתו ל-15 אלף עותקים. בתקופת המנדט נתפס כעיתון הרשמי של מוסדות הישוב, ומילא תפקיד מרכזי בעיצוב דעת הקהל היהודית בארץ ישראל. מאז קום המדינה זוהה דבר עם מפלגת השלטון, מפא"י, ושימש במה למאמריהם של ראשיה. ימי הזוהר של המפלגה בראשית שנות המדינה היו גם ימי שיא תפוצתו.

אהבתי את העיתון, מעבר לכך שאהבתי את עמדותיו בענייני כלכלה וחברה. אחד מעורכיו הראשיים, פרופ' יורם פרי, ושניים מהעורכים בו, היו מורים שלי לתקשורת. במיוחד אהבתי את מדורו של הסופר חיים באר, "זיכרונותיה של תולעת ספרים", במוסף השבועי של העיתון. שם באר היה מתאר את ירושלים של ילדותו, עם אוסף בלתי אפשרי של אנקדוטות וקישורים בין עולם הספרות, היהדות וחיי החולין של פעם. עוד אהבתי את המוסף הסאטירי "דבר אחר", בהשתתפות יאיר גרבוז, שלמה ניצן, דני קרמן ואחרים. ב-1996, לאחר כמה נסיונות שינוי שם ותדמית, שבק העיתון חיים, כמו כל אחיו מהעיתונות המפלגתית.

בימים אלה צורף דבר אל שורה של עיתונים יהודיים שניתן לקרוא באינטרנט, באתר שיזמו אוניברסיטת תל אביב והספרייה הלאומית. הפרויקט כולל בין היתר עיתונים יהודיים שיצאו בארצות ערב ואת פלסטיין פוסט האנגלי. נקווה שהעובדה שהעיתון הבא שהולך להיות מועלה באינטרנט, מעריב, אינה רמז למה שמצפה לו בעולם האמיתי.