פייסבוק – הגיע הזמן לצדק חברתי

אפתח בווידוי: אני מכור לפייסבוק (Faceebook). בעצם, "מכור" זאת מילה קצת מרחיקת לכת, קיצונית, אז אסתפק בכך שאומר שאני מאוד – מאוד – אוהב את האתר הזה. לעדכן סטטוסים, להגיב לאחרים, לקרוא בקבוצות שאני חבר בהן ולכלות בו חלק גדול מזמני הפנוי. התקלה שאירעה אתמול (ב') בפייסבוק אמנם פחות השפיעה עליי, כי כשהיא קרתה הייתי עסוק בעבודה, אבל סביר להניח שאילו קרתה בערב, לא הייתי עובר עליה בשתיקה. איך? משחיז את המקלדת ומפרסם סטטוס. כשהאתר היה חוזר לעבודה תקינה, כמובן.

אני לא לבד: משתמשים רבים ברשת החברתית הפופולרית ביותר בעולם הגיבו על התקלה – בין אם בטוויטר (Twitter), בזמן התקלה עצמה, ובין אם בסטטוסים ובפוסטים בפייסבוק, אחרי שהכול חזר לשגרה. הרשת מלאה בתגובות של גולשים על הדבר הנורא שקרה – ובדיווחים על מה שהם כתבו. היו אמנם כאלה שהגיבו בסרקזם ובציניות – היה אפילו מי שכתב שזה "הדבר הכי טוב שפייסבוק הוציאה" – אבל רבים זעמו. "אני כל כך כועס עכשיו על פייסבוק ואני אפילו לא יכול לכתוב פוסט על זה", צייץ אחד מהם בטוויטר.

כל זה אומר דבר אחד מרכזי: שמארק צוקרברג ואנשיו השתלטו לרבים מאתנו על חלקים מאוד נרחבים מהחיים. ברמה הכללית, אפשר לעשות עם זה אחד משני דברים: לנסות להילחם בתופעה (ועל הדרך לעשות קצת כסף) באמצעות ייעוץ, תוכניות גמילה ומערכת החינוך, או לזרום עם זה, בין אם מקבלים את המצב בהשלמה או מבינים שמלחמה בפייסבוק גדולה עלינו, כחברה. שלהילחם בפופולריות הרבה והגואה של המדיה החברתית בכלל, ושל פייסבוק בפרט, זה כמו להילחם בטחנות רוח.

לא מדובר כאן בכניעה מראש, כי יש מה לעשות. בשדות רבים במכשירי הבידור הפופולריים, ורשתות חברתיות משמשות בהחלט לבידור, יש תחרות עזה, שבמקרים רבים מיטיבה עם הצרכן. אפל (Apple) וסמסונג (Samsung) מנהלות קרב ענקיות בשווקי הטלפונים החכמים והטאבלטים, אותה אפל מנהלת קרב מול גוגל (Google) בשוק מערכות ההפעלה הסלולריות ויש גם חברות ותיקות שהידרדרו באחרונה ועכשיו מנסות לחזור למעלה. מיקרוסופט-נוקיה (Microsoft-Nokia) זאת דוגמה לא רעה, ואולי גם בלקברי (BlackBerry) תהיה שם אחרי שהיא תתחיל לצאת קצת מהצרות הכלכליות שלה.

למה שלא תהיה תחרות כזאת גם בעולם המדיה החברתית? כמה מכם ודאי מצייצים עכשיו: יש את טוויטר, אלא שעם כל הכבוד, טוויטר לא מהווה תחרות אמיתית לפייסבוק. עם מספר משתמשים גבוה יותר מפי חמישה, צוקרברג וחבריו לא צריכים אפילו להתרגש מאתר הציוצים.

במקרה של שוק המדיה החברתית, תחרות אמיתית תעשה טוב לצרכן לא ררק ריבוי האפשרויות: היא תבשר את קיצה של הדיקטטורה של פייסבוק. כיום, צוקרברג ואנשיו עושים פחות או יותר מה שבא להם: ברצותם הם משנים את העיצוב, למורת רוחם של הרבה משתמשים, ברצותם מנסחים מחדש את מדיניות הפרטיות לרעת אותם משתמשים וברצותם מכניסים עוד ועוד פרסומות. בהכנסה זוחלת אמנם, אבל עם כיוון בטוח. צוקרברג לא באמת שואל אותנו מה אנחנו, המשתמשים, רוצים. למה? כי הוא יודע שבין אם נאהב את השינויים שהוא עושה ובין אם לאו, נמשיך לגלוש באתר שלו, במספרים הולכים וגדלים.

אם יקום מתחרה רציני לפייסבוק, סביר שהמגמה תשתנה ופייסבוק תאטום פחות את "אוזנה" הווירטואלית. הרשת המתחרה תנסה לפתות אותנו לעבור אליה ותאלץ את פייסבוק להקשיב לנו יותר ולמלא יותר את רצוננו. אז אולי גם נגלה את הכוח שיש לנו: לגרום לצוקרברג ואנשיו, או למתחרים שלהם, לעשות את מה שאנחנו רוצים ואוהבים.

המדיה החברתית נמצאת כאן, ובשנים הקרובות היא לא הולכת להיעלם לשום מקום. תרשו לי להמר – בפרט לא פייסבוק. השאלה היא מה עושים כשוקרים דברים רעים כמו תקלות או, להבדיל, שינויים לרעת המשתמשים: מצקצקים וממשיכים הלאה או מבינים שהענק הזה שנקרא פייסבוק לא בהכרח בלתי מנוצח ושאפשר להתחרות בו. אני מקווה שאיפשהו יושב לו עכשיו איש עסקים, קורא את התגובות לתקלה ומתחיל לתכנן את הקמת האתר המתחרה. אבל, אם הוא ינסה למשוך גולשים מפייסבוק לעבור בלעדית אליו – שלא יבנה עליי. ייתכן מאוד שאפתח חשבון אצלו, אבל בכל מקרה, אני את פייסבוק לא עוזב. בכל זאת, מכור.