על הגרעין, הסייבר ודרום הארץ

ההודעה של EMC על הצטרפותה למהלך הקמת קריית הסייבר הלאומית בנגב, היא ללא ספק אחת התוצאות היותר מוצלחות לביקורו של מנכ"ל החברה ונשיאה הוותיק, ג'ו טוצ'י.

עיתוי הביקור היה מושלם. בשעה שראש הממשלה, בנימין נתניהו, אירח את נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, שהתגלה כבעל ברית של ישראל במאבקה נגד הגרעין האיראני, בא מנכ"ל EMC ומבשר כי החברה בראשותו תהיה שחקנית מרכזית בהקמת קריית הסייבר הלאומית בדרום.

המשמעות היא השקעה של מאות אלפי דולרים מצד ענקית ניהול תשתיות המידע במו"פ הישראלי. נתניהו מרבה לדבר באחרונה על נושא הסייבר, בהקשר האיראני ובהקשר של הטרור הבינלאומי. בהרצאה שנשא לפני כשבוע בכנס ביטחוני, הדגיש ראש הממשלה את החשיבות הרבה שיש ליחידות צה"ל הפעילות בעולם הסייבר, בהן יחידת 8200 המפורסמת ויחידות אחרות. לוחמי הסייבר קיבלו מעמד של חיילים, שתפקידם בשדה הקרב העתידי לא פחות חשוב מאשר החיילים בשטח, הלוחמים שמקריבים את חייהם תחת אש.

הקמת קריית הסייבר נועדה להעלות את הנושא לסדר היום הלאומי, דבר התואם את השקפתו של נתניהו, בכל הקשור לאיומים האסטרטגיים על מדינת ישראל. נתניהו, כזכור, הוא זה שיזם את הקמת מטה הסייבר הלאומי.

מאז הקמתו, מגבש המטה רעיונות ודרכים שונים על מנת להתוות את הדרך שבה ישראל צריכה להתמודד עם איומי הסייבר, במישור האזרחי ולאו דווקא הצבאי. אחד החסמים המרכזיים שגרם לכך שאנו צועדים בצעדי צב למימוש הפוטנציאל שלנו בתחום לוחמת הסייבר, הוא הגורם האנושי. בישראל אין מספיק אנשים בעלי ידע והכשרה ללוחמת הסייבר. "יחידות ה-8200" למיניהן בחילות השונים עדיין לא הצליחו לייצר את הקאדר האמיתי שיביא לפריצת דרך. המציאות הזו לא נולדה אתמול: היא תולדה של הזנחה רבת שנים, שבהן ממשלות ישראל לדורותיהן, וגם התעשייה במידה רבה, לא דאגו להכשיר מסלולי לימוד והסבת צעירים לתחומים אלו. השנים האלו היו קריטיות, שבהן השד הגרעיני האיראני התפתח לו בשקט, הרחק מעין הזרקורים, עד שהגיע למימדים עצומים וכמעט לנקודת האל-חזור.

המאבק בגרעין האיראני אינו חד מימדי. אבל למאבק הזה יש מימדים טכנולוגיים מאחורי הקלעים. המאבק אינו רק על משלוח טיל זה או אחר, אלא על יכולת של מדינות, גורמים עוינים, ארגוני טרור ואחרים – שיכולים לגרום נזק כבד למדינות אחרות, לא פחות מאשר אותו גרעין עלום ומאיים. לכן, יש הסבורים כי אין מנוס מלקשור את הגרעין האיראני עם סייבר, לצד העובדה כי הסייבר הוא איום בפני עצמו, כזה שצריך להיערך אליו.

כל מקבלי ההחלטות בישראל, בדרג האזרחי והצבאי, צריכים להיות מודעים לכך שאנו במידה רבה מאחרים את הרכבת, אותה רכבת לנגב שמסילתה תהיה סלולה אולי בעוד כמה שנים. הקמת קריית הסייבר עצמה לא מספיקה: הממשלה, על זרועותיה השונות, חייבת להקדיש מחשבה עמוקה כיצד מאכלסים אותה עם צעירים שרואים במקצוע הסייבר עתיד מקצוע שאפשר להתפתח בו.

כדאי להקשיב לאזהרותיו החוזרות ונשנות של אחד מאנשי המקצוע הוותיקים בענף, אבי וייסמן, שחוזר ומתריע מעל כל במה אפשרית, כי בניגוד מוחלט לתדמיתה, ישראל מפגרת מאוד בכל הקשור למגננה מפני הסייבר. זה נכון בעיקר במגזר האזרחי, ולא רק בגלל מחסור בכוח אדם, אלא בשל היעדר מדיניות ברורה של הרגולטור. זה צריך לחייב את המגזר העסקי להיערך מפני מתקפות סייבר, שתבואנה מכל סיבה שהיא.

השורה התחתונה: התרומה של EMC להקמת קריית הסייבר בדרום היא חשובה, מכמה טעמים. היא חשובה למאמץ הלאומי, לעצם הקמתה באזור הדרום, שצפוי בשנים הקרובות לקבל תנופה אדירה, בין היתר בשל מעבר צה"ל לנגב. אולם, אסור לחשוב לרגע שבכך הסתיימו המאמצים בטיפול בסוגיה זו. על הממשלה להתגייס, יחד עם התעשייה, כדי להחדיר את המודעות לפעילות הסייבר בקרב כל שכבות האוכלוסייה בישראל. זאת, כדי שהקריה החשובה שעומדת לקום לא תהפוך לעוד פיל לבן.