שם המשחק: מרכז שו"ב לאומי לניהול אירועי חירום

ביוני 2012 פרסם מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, את דו"ח הביקורת שלו בעקבות אסון הכרמל, שבו נספו 44 אנשים, כ-17 אלף אנשים פונו מבתיהם ומיליוני עצים נשרפו. כך כתב אז המבקר: "באירועי חירום גדולים שבהם מעורבים גופים רבים, דוגמת השרפה בכרמל, הכרחי שיהיה אפשר לבצע במשולב ובמתואם את הניהול והשליטה. בביקורת לא נמצא שהמשטרה וצה"ל ביצעו הערכת מצב משותפת לכל הגופים המעורבים בטיפול באירוע".

עוד הוא כתב באותו דו"ח: "בעת שמתרחשים אירועי חירום רחבי היקף בעת שגרה ובעת לחימה, נודעת חשיבות מרובה להפעלת 'חמ"ל לאומי' – מעין מרכז לאומי לניהול משברים המיועד לדרג מקבלי ההחלטות, כדי שבו הדרג הבכיר של מקבלי ההחלטות יוכל לרכז את המידע הכולל באירוע, לגבש תמונת מצב כוללת ולגזור את המשמעויות הנדרשות מכך לטיפול ברמה הלאומית".

כאילו כלום לא קרה, בעוד כמה חודשים צפוי לצאת דו"ח מיוחד דומה בו יפרסם המבקר, הפעם יוסף שפירא, את המלצותיו להפקת לקחים בעקבות אירועי הסופה שפקדה את המדינה בסוף השבוע. למרבה הצער, מה שצוטט כאן מדו"ח אסון הכרמל וחלקים רבים אחרים מאותו דו"ח רלוונטיים גם כיום.

במהלך סופת סוף השבוע בלט מאוד העדרו של מרכז שליטה ובקרה אחיד, ולאומי, של האירוע. העובדים הרבים שלקחו חלק בטיפול בנזקי הסופה נוהלו או על ידי מקום העבודה שלהם – חברת החשמל, המשטרה, הרשויות המקומיות וכדומה – או שהיו שליחים מטעם עצמם. אלה האחרונים הבינו שהיה פוטנציאל לאסון שבו מאות אנשים עלולים היו לקפח את חייהם ולא המתינו להוראות מלמעלה. לרבים זה הזכיר מצבי חירום, למשל מלחמות בהן מילואימניקים מתגייסים הרבה לפני שהם מקבלים את צווי הגיוס.

באין מרכז שו"ב לאומי, החמ"ל של עיריית ירושלים הפך לאחד כזה לעת מצוא. פתאום נראו בעלי התפקידים הרלוונטיים מגיעים אליו – שרים, מנכ"לים, מפקדים. ברור שמציאות כזו לא יכולה להימשך. תוכנית שו"ב לאומית שכתובה כהלכה, עם הנחיות ברורות ותרגולים מתאימים, הייתה עושה את הדברים למסודרים: היא הייתה מחייבת הקמת מרכז שו"ב לאומי וגורמת לכך שמרגע קבלת ההתרעה מהגורמים המוסמכים, אותם בעלי תפקידים היו מתייצבים בו, מקבלים עדכונים שוטפים ומנהלים את האירוע.

אין כאן צורך להמציא שום דבר. הגוף שיוביל את השו"ב הלאומי יכול ללמוד משני גורמים מנוסים בעניין: האחד הוא צה"ל, שמנהל את האירועים מחדרי פיקוד, כולל חדר פיקוד מרכזי שבו יושב הרמטכ"ל. הגורם השני הוא תעשיית ה-ICT, והמנמ"רים במרכזה. נראה שהארגונים העסקיים נערכו לסופה כהלכה. לא שמענו על תקלות חריגות במפעלי היי-טק באזור ירושלים או בצפון, או על השבתת עבודה במפעלים שמספקים מזון וציוד חירום.

ארגונים אלה השקיעו בציוד חירום, בתהליכי DR וב-BCP, מה שהביא לכך שלא רק שלא היו במהלך הסופה תקלות חריגות, אלא שבמרבית המפעלים, כולל מפעלי ההיי-טק בהר חוצבים בירושלים, העבודה חודשה הבוקר (א') כמעט כרגיל.

מרכז שו"ב לאומי יהיה מבוסס על מערכות מידע וטכנולוגיות קיימות. מדובר על פתרונות כמו BI ומערכות CRM חכמות שאמורות להתמודד עם מצבי חירום שבמסגרתם עשרות אלפי בתי אב מנותקים מהחשמל ולא תמיד יכולים לקבל מענה מהמוקד של חברת החשמל, כמו שקרה הפעם. כך גם לגבי מערכות תומכות, כמו Big Data או GIS, שיכולות לסייע במיפוי טוב יותר של הלקוחות של ספקיות שירותים כמו חברת החשמל, מקורות או שירותי הרווחה.

המנמ"רים באותם ארגונים מכירים את הטכנולוגיות האלה. תפקידם הוא לגרום לכך שההנהלות ישקיעו באותן מערכות. בנוסף, על ראש הממשלה ללחוץ בכל הכוח להקמתה של רשות חירום לאומית מתפקדת, מאוחדת ומתקשרת בינה לבין עצמה, בצורה מסודרת. כך לא יצטרך בנימין נתניהו לשבת בחמ"ל של עיריית ירושלים ולהפציר במפכ"ל המשטרה: "יוחנן, אתה תעבור מבית לבית". נתניהו בוודאי יודע שיש למצבים שכאלה פתרונות יותר אינטליגנטיים. ייתכן שבדבריו למפכ"ל הוא ביקש לרמוז, על דרך ההלצה, שהגיע הזמן שהרשויות יתעוררו.

השורה התחתונה: עובדי חברת החשמל, המשטרה, הכבאים ויתר שירותי החירום ראויים לציון לשבח על האומץ והנאמנות שגילו בטיפול בפגעי מזג האוויר. אלה שמנהלים אותם, ובפרט אלה שאמונים על הקמת מטה החירום הלאומי, ראויים לציון לגנאי. בעיקר מתבקש שהם יישמו את המסקנות של דו"ח מבקר המדינה מאסון הכרמל, מבלי להמתין לדו"ח החדש.