איש המילים המדויקות

מאת: אוד גונדר

המפגש הראשון שלי עם צבי ינאי היה כקורא. אי שם במשמרת לילה בגלי צה"ל של המחצית הראשונה של שנות ה-70, הגיעה לידיי חוברת של מחשבות ושינתה באחת את עולם המושגים שלי לגבי כתבי עת. זה לא היה הראיון עם ישעיהו לייבוביץ', שהופיע באותו גיליון השמור עד היום בספרייה שלי, ויסלחו לי חבריי לתחנה שגזלתי מהם את עונג הקריאה. זו הייתה החווייה הכוללת, של הקפדה לפרטי פרטים: החל מהאוסף האקלקטי לכאורה של תכנים המתלכדים לכדי שלמות אחת דרך הניסוח המדויק של כל משפט בתוך פסקה בתוך מאמר ועד לנייר, ולגרפיקה, ולעימוד.

כעשור אחר כך, בשבוע הראשון או השני לעבודתי ככתב המחשבים של הארץ, עשיתי דרכי לקומה ה-18 בבניין יבמ (IBM) בקרן הרחובות ויצמן ושאול המלך בתל אביב, לפגישה ראשונה עם צבי ינאי, דובר החברה. על שולחן העבודה שלו היו פזורים גזרי עיתון, לחיצת היד שלו הייתה עזה להפליא ומשפט הפתיחה שלו היה: "אנחנו לא חושבים שיבמ זוכה לסיקור בהיקף הראוי לה". ועכשיו, לך תנסה לייצג את העיתון שלך ואת שיקולי העריכה שלו בוויכוח עם עורך העיתון הטוב ביותר היוצא לאור בשפה העברית.

ינאי הדובר היה הדבר הרחוק ביותר מתרבות הדוברות ויחסי הציבור המוכרת לנו כיום. אותה רוח של דיוק והקפדה על פרטים שאיפיינה את מחשבות שרתה גם על ההודעות לעתונות של יבמ. כאשר נפתח מעט, בשיחות מאוחרות הרבה יותר, היה מצביע על שגיאות עריכה, הגהה ושכתוב שהופיעו בהארץ בפרט ובעיתונות בכלל – ומקונן על חוסר הרצינות. עד היום אני זוכר היטב את השיחה המשועשעת והעוקצנית שניהל איתי ב-1986, לאחר שעורך העמוד של הארץ קיצר וחתך כותרת ידיעה שלי שאמרה: "התקנה ראשונה בישראל למחשב 9370", ויתר על ה-9 והותיר רק את ה-370. לצעירי הקוראים, שאינם בקיאים בהיסטוריה של המיינפריים, נאמר רק כי מחשב ה-370 הראשון הוכרז לא פחות מ- 16 שנים קודם לכן.

אל מול הרשלנות העיתונאית הרווחת, וגם כאשר עיתונים כהארץ בחרו לוותר על מחלקת ההגהה שלהם, התייצב ינאי כדון קישוט של הטקסט המדויק והמוגה למהדרין. פעם או פעמיים יצאתי מבניין יבמ כשבתיקי עמודי הגהה של מאמר שעתיד היה להתפרסם בגיליון הבא, נהנה לבחון את תהליך זיקוק הטקסט וזיכוכו.

וכך, אל זכרו של צבי ינאי הוגה הדעות, האיש שהנגיש את החשיבה המדעית לציבור הרחב, הצנחן או הילד עם סיפור החיים שלא ייאמן, צריך להוסיף גם את צבי ינאי איש המילים המדויקות.