השבוע שהיה

שינויים טקטוניים בעולם המנמ"רים

הסיפור הכי חם השבוע, שהפך לשיחת היום במסדרונות רבים בענף, הוא רצף ההודעות על שינויים וסיום תפקידים של מנמ"רים בארגונים שונים במשק. יש המגדירים זאת כרעידת אדמה של ממש, שלא זכורה כמותה כבר שנים. אף על פי שלכאורה כל סיפור של סיום תפקיד הוא בפני עצמו, מומחים בענף משוכנעים שיש קשר ישיר בין הפרישות האחרונות. הסביבה שבה פועלים המנמ"רים נעשית דינמית בקצב הרבה יותר מהיר מאשר רבים יכולים היו לצפות.

הדרישות מה-IT הולכות ונעשות תובעניות. התחרות הקשה, ההאטה הכללית שהמשק חווה בשנים האחרונות, השינויים בבעלויות של תאגידים וכמובן המיתון הכלל עולמי – כל אלה הביאו לשרשרת ההודעות שפרסמנו השבוע. אריה דרעי, שהיה בכיר בסלקום וראה את עצמו מועמד להחליף את דורון פלח, הלך לאחר מכן ל-HP והשבוע פרש ממנה לטובת תפקיד בכיר בטבע. משה וולף, מבכירי החטיבה הטכנולוגית בבנק לאומי, החליט שאחרי תשע שנים הוא צריך להתקדם. חברי הנהלה בכירים אחרים בחטיבה ניצלו את הצעות הפרישה הנדיבות שהבנק מציע לעובדיו הוותיקים מכל החטיבות, לא רק זו הטכנולוגית.

בכיר נוסף שפרש הוא אילן ינובסקי מדואר ישראל, שהבין שפרויקטי ה-IT היפים שהוא הוביל בארגון בשנים האחרונות לא מנעו את המציאות הקשה איתה מתמודד הארגון – מציאות שבה חלוקת מכתבים, ליבת הפעילות של חברות דואר, כבר לא נחוצה. מצד שני, צודק ינובסקי באמרו כי בכל מצב שלא יקרה, כל החלטה שתתקבל לגבי שינויים מבניים בארגוניים תהיה חייבת להתבסס על ה-IT. אלא שאת המלאכה הזו כבר יעשה מחליפו.

ירון מלמד מרשות שדות התעופה מייצג פן אחר בעולם ה-IT – היכולת להתקדם בתוך הארגון, מעבר לצד הטכנולוגי – ועל כך יש לברך אותו. הקידום מעבר ל-IT צריך להיות שאיפתו של כל מנמ"ר. אולם, בדרך לשם הוא חייב לעבור עוד מהמורה: הגברת הקשר עם קווי העסקים של הארגון ומתן מענה מהיר יותר לכל נושא העולם הדיגיטלי המתפרץ במהירות אל ה-IT. כאן מתחיל ההסבר מדוע נשמע בקרוב על שינויים פרסונליים נוספים בעולם המנמ"רות. בחלק מהארגונים, המנמ"רים לא מתחברים לביזנס, הלחץ של ההנהלות לא מניב את התוצאות המקוות. סמנכ"לי השיווק מוצאים את עצמם יותר ויותר מעורבים בפרויקטים טכנולוגיים ואם אין חיבור ישיר והבנה מלאה בינם לבין המנמ"רים, התוצאות יכולות להיות עצובות. הנהלות לא נוטות להחליף מנמ"רים בכל יום, אבל כאשר ההתנגשות בין הדיגיטל לבין ה-IT בלתי נמנעת, מישהו צריך לשלם את המחיר.

הכיסאות לא יישארו מיותמים. את מקומם של הפורשים יתפסו, מן הסתם, מנמ"רים צעירים יותר, שיהיו מוכנים להסתפק בשכר נמוך יותר. בכך משיגים אותם ארגונים שהמנמ"רים שלהם מתפטרים יעד נוסף: התייעלות וחיסכון בהוצאות. מה שמעניין את ההנהלה הוא שורת הרווח, על זה בנויים הבונוסים של חבריה ולכן הם משחררים את האנשים הטובים שעוזבים. נשאלת שאלת שימור הידע שהולך עם הוותיקים, אבל עוד לא נולדה הנוסחה שתתגמל מנהלים על שימור ידע ולא על שורת רווח. לכן, נראה שרעידת האדמה שלה נחשפנו השבוע תימשך גם לאורך 2014.

להוציא את הפוליטיקה מהחינוך

טרנד חדש התלבש על מגזר החינוך: אנשי עסקים, בעלי ממון ואינטרס כלכלי, משתתפים בכנסים שדנים במצבה של המערכת המקרטעת. המשתתפים בכנסים הללו פחות או יותר קבועים: מורים, מפקחים, מנהלים ועסקני חינוך למיניהם. לקישוט מביאים גם את הפוליטיקאים הבכירים, החל מנשיא המדינה דרך ראש הממשלה, שרים וח"כים. אלה מדברים באופן כללי על מצבה הקשה של מערכת החינוך ומעלים הצעות בגובה של 10,000 רגל.

לרוב יש הסכמה בין המשתתפים שהמצב קשה, אבל במרבית הכנסים לא נכנסים לסוגיה מה צריך לעשות כדי לתקן אותו. כך, למשל, בכנס שנערך השבוע בתל אביב לא דובר בכלל על מקומו של התקשוב בשיפור מערכת החינוך. זאת, על אף שיש מודעות רחבה ואף הפניית משאבים רצינית לנושא, בכלל זה לשיפור מעמדם של המורים על ידי הכשרתם לעולם החדש, הפיכת הכיתות לדיגיטליות ועוד. הנושאים הללו לא נמצאים לרוב על סדר יומם של הכנסים האלה, שמתדהרים בהשתתפותם של בכירי המדינה. הטקסטים שלהם צפויים, הם באמת מאמינים שהחינוך קודם לכל, אבל עושים מעט מאוד כדי לשנות משהו.

בתי הספר ממשיכים לצעוד אל עבר היותם מוזיאון עתיק עם שיטות לימוד ישנות. התלמידים נעשים יותר נועזים ופחות מעריכים את המורים, שלא לדבר על הכבוד, או יותר נכון חוסר הכבוד, שהם רוחשים להם. לכן, מן הראוי שכל הגופים העוסקים בתחום, ובראש וראשונה משרד החינוך, יחשבו היטב באילו כנסים לקחת חלק ואם הם מחליטים להשתתף בכנסים שהמגזר העסקי מוביל, להיות מעורבים הרבה יותר בתכנים, במסרים. זאת, כדי להוציא את הפוליטיקה מכנסי החינוך ולהכניס לכנסים אלה דיונים בנושאים שמעסיקים את מגזר המורים בישראל.