בין בדיקות לכלניות

הדרום פורח באדום. יער בארי, יער שוקדה, שמורת הטבע בתרונות רוחמה. באחד העיתונים נכתב על האזור כי "רבבות כלניות מציפות שטחים נרחבים ויוצרות שטיחים אדומים בוהקים ומרהיבים". הצבע האדום משתלט על הפיד בפייסבוק (Facebook) עם כל התמונות שהחבר'ה מעלים משם. עוד לא נסעתי לשם השנה, לא יודע אם עוד אספיק, אבל הייתי שם בתקופה הזו כבר מספר פעמים בשנים עברו.

המראה אכן מלבב. יחד עם "הסנפה" של אוויר נקי מהמרחבים הפתוחים, התחושה שמתקבלת מטיול באזור הזה היא של שקט. הגוף והנפש שוקעים ברגיעה, בשלווה, שוכחים את כל החדשות הסוערות והשפע של הבעיות. אלה יכולות לחכות, והן יחכו. למרבה הצער, הן לא הולכות לשום מקום. כמו שכתב נתן אלתרמן בשיר כלניות ושושנה דמארי האגדתית שרה בקולה העמוק: "שקיעות בהר תבערנה ותדעכנה / אבל כלניות תמיד תפרחנה / סופות לרוב תהמנה ותסערנה / אבל כלניות תמיד תבערנה".

מי ש-"בערה" ביום ה' האחרון הייתה הארץ, לאור התקלה שאירעה בסליקת כרטיסי האשראי בשב"א. אני לא יודע מה באמת קרה, אולם על פי מה שהתפרסם בתקשורת, מדובר בתקלה תפעולית פשוטה. תקלות מהסוג הזה קורות הרבה מאוד פעמים, בהרבה מאוד ארגונים, גם אם הם מבצעים בדיקות רבות מאוד. אלא שכאן, למרבה הצער, התקלה לא אותרה בזמן, השפעתה הייתה במרחב הציבורי ולכן היא תפסה כותרות ועוררה הרבה קולות ומחאות. אני לא רוצה להישמע סלחני מדי וסובלני מדי לתקלות מסוג כזה, אולם צריך להכיר בעובדה שתקלות כאלה אמנם לא צריכות לקרות, אבל קורות. אסור כמובן שהן תקרינה פעם שנייה.

כך או כך, למרות הנזקים העסקיים המוגבלים לחלק מהעסקים, ולמרות הקשיים ועוגמת הנפש שהתעוררו לחלק מהאנשים, צריך להירגע ולהרגיע. טוב שזה היה ביום ה' וכבר בסוף השבוע אפשר היה לנסוע לדרום ולשקוע בשלווה.

חייבים כמובן לבצע תחקים (זו לא טעות דפוס, כך צריך לכנות את הפעולה הזו – שילוב של תחקיר ולקחים, נשמע גם כמו תחכים). אין לי ספק שתחקים שכזה יבוצע, ושמשה וולף, שנכנס השבוע, אחרי התקלה, לתפקידו כמנכ"ל שב"א ישכיל להוציא את הארגון מהמשברון כשהוא מחוזק ומוכן טוב יותר להמשיך את השירות.

אם באמת מדובר, כמו שהתפרסם, בטעות אנוש תפעולית של הזנת ערך לא נכון, הנה רעיון קטן ופשוט שיכול לסייע במניעה: ביצוע כל פעולה מסוג כזה בסביבת הייצור, על ידי שני אנשים. אני קורא לזה "נוהל טייס", כמו בטיסות מסחריות, בהן שני טייסים שמים ידם על המצערת בהמראה ובנחיתה. זה בא כמובן בנוסף לבקרות שצריך לשלב במערכות.

הדבר המרכזי שהאירוע הזה מלמד הוא חוסר הסובלנות של עסקים ואנשים לתקלות שכאלה. הדבר רק ילך ויעמיק ככל שנתקדם בעידן של הדיגיטל והאינטרנט של הדברים, כפי שכבר כתבתי בשבועות קודמים. באירוע הזה, לא באמת קרה אסון. זה היה לא יותר ממטרד. שוו בנפשכם קריסה של מערכת החשמל לימים ארוכים בגלל מתקפת סייבר שהצליחה לחדור את ההגנות (קיבלנו דוגמית לכך בסערה הגדולה שהייתה בבירה) או שמהברזים לא יצאו מים לכמה שבועות בגלל תקלה מסתורית במשאבות הממוחשבות. ככל שפעולות היום יום יהיו יותר ויותר מבוססות שבבים, שיהיו בכל דבר, כך הרגישות האישית והציבורית לתקלות תגדל והסובלנות תפחת.

מה שצריך הוא לחזק את משטר הבדיקות, כדי להגביר את האיכות ולהגיע לאפס תקלות. אבל, אי אפשר לעשות בדיקות בלי סוף – יש אילוצי TTM ואילוצי משאבים. צריך בכל זאת לקחת סיכונים. ניהול מוקפד של מערך הבדיקות, עם תעדוף מושכל של מה חשוב יותר ומה פחות, יכול למנוע סערות מיותרות ולהשרות שלווה של כלניות אדמדמות אדמוניות.