מדע עם עבר, אבל מה עם העתיד?

יום המדע, שצוין היום (ד') ברחבי הארץ בלא פחות מ-200 אירועים, הציג תמונת מצב נאמנה של יכולותיה והישגיה של מדינת ישראל בתחום. הקונספט של האירועים היה מגוון והם פנו לקהלים שונים, בעיקר כאלה שביום יום לא חשופים לנושא. האירועים המחישו שמדע אינו רק עבור חתני פרס נובל או צעירים חדורי אקזיטים, אלא קיים ופועל כמעט בכל תחום בחיינו.

סך כל התצוגות וההישגים מצדיקים את התואר שמעניקים לנו בעולם – Start up nation. זו הפעם הראשונה בה המדינה משקיעה כל כך הרבה משאבים ביום המדע. בעבר היום צוין בצנעה, בעיקר בדיונים בכנסת.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שפתח את אירועי יום המדע אמר בצדק כי המדע הוא יסוד העתיד שלנו ועליו מושתתים הביטחון והכלכלה. נתניהו סיפר על פרויקט ירידת צה"ל לדרום, לשם יעברו בין היתר חיילי יחידת המודיעין 8200 ויוקם מרכז הסייבר הלאומי.

כל זה טוב ויפה, אבל אפילו ביום חג זה צריך להציג גם את חצי הכוס הריקה. ההישגים הם תוצאה של השקעות מהעבר הרחוק, שישראל השכילה להשקיע בעשורים קודמים. חשוב לציין שההשקעות הללו נעשו בתקופות שבהן מצבנו הכלכלי היה הרבה פחות טוב מהיום ולמרות זאת, מנהיגי המדינה האמינו שהשקעה בחינוך מדעי וקידום החינוך הטכנולוגי הם לא סתם הוצאות תקציביות, אלא זריעת זרעים שיצמיחו בעתיד את מדעני הנובל שלנו. בעשור האחרון המגמה הזו נעצרה, ביחס הפוך להתפתחות המדע והטכנולוגיה בארץ. שורה של מחקרים, בהם זה של מכון טאוב, הראו שווי ההשקעה של מדינת ישראל בכל סטודנט הוא 26 אלף שקלים. בשנות ה-70' וה-80' עמד שווי זה על 82 אלף שקלים.

על פי מחקר שהפיקה הכנסת, בין 2009 ל-2012 חלה ירידה הדרגתית בתקציב המדען הראשי, בשיעור מצטבר של 7% – מ-1.69 מיליארד שקלים ב-2009 ל-1.57 מיליארד ב-2012. את המחיר משלמות החברות שמקבלות את סיוע המדען: התמלוגים שהן משלמות מגיעים ל-41% מכלל התקציב לעומת 28% בעבר.

זאת רק דוגמה קטנה. תקציב משרד המדע הוא מהקטנים ביותר מתקציבי משרדי הממשלה. מזה שנים נשאר איוש המשרד הזה לסוף מלאכת הרכבת הקואליציה, משום שאף שר לא מתנדב לקבל אותו ומי שמתמנה לשר המדע רואה בזה פחיתות כבוד או מעין "עונש". במשך שנים חיברו את משרד המדע עם משרדים שלא שייכים לעניין, למשל התרבות והספורט, כדי לחלק ג'ובים לאנשי שלומנו.

כל אלה משליכים על העתיד של המדע בישראל, שנראה לא טוב. כולם מסכימים שצריך להתחיל לחנך למדע וטכנולוגיה מגיל צעיר, לפחות מהתיכון. אבל הנתונים של השנים האחרונות הראו כי אחוז התלמידים שניגשים לבחינות בגרות בהיקף חמש יחידות לימוד במקצועות המדעיים לא גדל כבר שנים, ובשנים מסוימות אף ירד. הרפורמה שמוביל שר החינוך, הרב שי פירון, בבחינות הבגרות לא כוללת מספיק תמריצים כדי לעודד את הצעירים להתאמץ וללמוד לימודים מוגברים בתחומים הללו ולהניע את הוריהם לעודד אותם.

ההערכה בקרב אנשי החינוך היא שיש אחוז גדול מאוד של תלמידי תיכון שלא הולך ללמוד מדעים על אף שיש לו פוטנציאל ברור. התוצאה מורגשת היטב ביחידות העילית הטכנולוגיות של צה"ל, שמתקשות למצוא בוגרים מתאימים ובלית ברירה פונות לבוגרי מדעי החברה בתיכון וכופה עליהם ללמוד את המקצועות המדעיים. עובדה זו לא מוסיפה מוטיבציה. המחסור הזה משפיע גם על מגמות המחשבים וההנדסה באוניברסיטאות ובמכללות, ובסופו של דבר יוצר את המציאות העגומה של מחסור חמור בידיים עובדות בתעשיות ההיי-טק, בין היתר כתוצאה מבריחת מוחות. כולם מדברים על התופעה הזאת אבל מעט מאוד עושים כדי למנוע אותה.

השורה התחתונה: יום המדע הלאומי הוא אכן יום חג, שראוי לציין אותו בהיקף נרחב. מגיע צל"ש להוגי הרעיון לקיים את אירועי יום המדע בפאבים ובמתנ"סים. אלא שלא די בכך. על המדינה והמוסדות הרלוונטיים לשנות סדרי עדיפויות ולבוא אל הצעירים לא רק עם חזון או סיסמאות אלא גם עם כלים ופתרונות אמיתיים, רגע לפני שהאחרון יכבה פה את החשמל.