הדרך הארוכה היא הקצרה

בעיבורה של עיר, בתוך סביבה אורבנית טיפוסית, שוכן מתחם של מספר מבנים, ביניהם מדשאות מוריקות. בשבוע שעבר נכנסתי לראשונה בשעריו ונפעמתי. אנשים הילכו בשלווה בין המבנים, אחרים ניהלו שיחות שקטות, ובמדשאה המרכזית עמדו צעירים, עם כני ציור, צבעים ומכחולים, וציירו את הסביבה: דשא, עצים, מבנים. אחי, פרופ' מוטי פרנק, סגן נשיא המכון הטכנולוגי בחולון, ראה את הפליאה על פניי והסביר שאלה סטודנטים לעיצוב שמבצעים מטלת תרגול כלשהי.

מוטי הזמין אותי לכנס שארגן בנושא "חשיבה מערכתית", תחום מחקרו והתמחותו. לצד ההרצאה שלו, שהבהירה להדיוטות שכמוני מה זה "חשיבה מערכתית" בכלל, ובהנדסת מערכות בפרט (אל תהיו בטוחים, כמו שאני הייתי, שאתם יודעים), היו הרצאות שהמחישו סוג כזה של חשיבה בתחומים שונים: רפואה, ארכיטקטורה, חינוך ותעשייה.

הנה כמה תובנות מהכנס, עם מראי מקום:

חשיבה מערכתית מובילה לראיית השלם, היא ראיית קשרי הגומלין בין המרכיבים השונים ובין קבוצות של מרכיבים, וראיית מעגלי ההשפעה בין המערכת לסובב אותה (Senge, 1994).

מדובר ביכולת של הפרט לראות את השלם, בלי להזניח את הפרטים אבל בלי להיתקע בהם. תכונה משולבת של יכולת מולדת ונרכשת על ידי אימון וניסיון (Frank, 2002, 2010).

בסולם של רמות חשיבה (Blooms Taxonomy), הפשוטה ביותר היא לימוד ושינון, הגבוהות יותר הן הבנה, יישום, ניתוח והערכה, ובראש הסולם ניצבת חשיבה יצירתית. נכון למקם מעליה את החשיבה המערכתית.

יכולת הפרט לחשיבה מערכתית מוגבלת ולכן צריך להרחיב אותה לא פעם לחשיבה מערכתית צוותית. יישום בולט לכך נמצא ברפואה, עם גישת ה-MDT (ר"ת Multi Discipline Team), לפיה פועלים באופן קבוע צוותי עבודה של רופאים מדיסציפלינות שונות על מנת להעריך את מצבם של חולים קשים ולקבוע את הדרך הנכונה לטיפול בהם. למשל, בצוות העוסק בסרטן הכבד חברים רופאים מומחים למחלות כבד, אונקולוגים, רדיולוגים, כירורגים ועוד רופאים, כמו גם עובדים סוציאליים, שעוסקים בהשלכות הטיפול על האיש ומשפחתו. נבחנות גם השפעות חברתיות (למשל, ייתכן שהפתרון האופטימלי "המקומי" לחולה מסוים הוא השתלת כבד, אבל האם זה הפתרון האופטימלי "הגלובלי", בהינתן העובדה שכמות הכבדים להשתלה מוגבלת?). אלה הן דוגמאות למעגלי השפעה.

התפיסה הזו נכונה גם לתחום מערכות המידע. כשבונים צוות של פרוייקט, חשוב להבטיח שהוא יהיה מולטי-דיסציפלינרי, שמנהל הפרויקט יהיה בעל יכולת חשיבה מערכתית ושיהיו בו אנשים שמייצגים את כל התחומים ומעגלי ההשפעה הרלוונטיים: עסקי, כלכלי, טכנולוגי, תהליכי, רגולטורי, תוכן, מערכות משיקות ועוד. חשוב מאוד לא ללכת בקיצורי דרך, לא למהר ולגשת ישר לאפיונים המפורטים ולפיתוח, ולא לדלג על שלב הראייה הכוללת של הפתרון. אסור שלחצי זמן יגרמו לאובדן דרך. קודם יש לראות את השלם ואחר כך ליישם גישות פיתוח להשגת TTM קצר (אג'ייל).

הפעם הראשונה בה השתמשתי בתוכנת ניווט קרתה בטיול בחו"ל. מצאתי את עצמי מסתבך בסמטאות צרות ובפניות אינסופיות, עד שהבנתי שהתוכנה מוגדרת למצוא את הדרך הקצרה ביותר. אני מניח שהרוב מעדיפים להגדיר על פי הדרך המהירה ביותר. היא אולי ארוכה יותר במרחק, אבל קצרה יותר בזמן. בעבודה נכונה נשיג TTM מהיר.

זה מתחבר לכנס נוסף שהשתתפתי בו בשבוע שעבר – כנס של Software AG ישראל בהפקת אנשים ומחשבים. המסר המרכזי של הכנס היה שמאחר שמערכות מידע מטפלות בתהליכים, נכון לאמץ גישה תהליכית (BPM), עם מיפוי מתודי של תהליכים, ישויות וקשרי גומלין. צריך ליישם חשיבה מערכתית, של ראיית השלם והימנעות מקיצורי דרך מסוכנים.

דרך ארוכה, אם היא מוכרת ובטוחה, היא הדרך הקצרה יותר.